ממשלה עוד אין, האתגרים בשוק ההון כבר על השולחן

האם נכון לקדם בורסה משנית?

אחת הרפורמות שממתינות לממשלה החדשה היא הצעת החוק לקידום הקמת בורסה משנית בישראל. בורסה כזו תאפשר לעסקים קטנים ובינוניים להיסחר בה, בדגש על חברות טכנולוגיה, במטרה להניא אותן מ"לרעות בשדות זרים", למשל לבצע הנפקות בבורסות בחו"ל, להתמזג עם חברות ענק או להימכר להן.

הצעת החוק שיזמו משרדי המשפטים והאוצר ורשות ניירות ערך עברה בכנסת רק בקריאה ראשונה, והמשך הליך החקיקה ודאי לא יהיה הראשון בסדר העדיפויות של הכנסת ה־21.

בבורסה לניירות ערך לא מתלהבים מהצעת החוק, בלשון המעטה, והאמת היא שבעוד בורסת תל אביב נאבקת בציפורניים על הגדלת מספר ההנפקות של חברות חדשות, ומתמודדת עם ירידה במחזורי המסחר ונטישת משקיעים לבורסות זרות, לא ברור הרציונל

שבהקמת בורסה נוספת.

רחלי בינדמן

הבורסה ברחוב אחוזת בית בתל אביב צילום: בלומברג

דירוג האשראי של ישראל מתקרב לאזור הסכנה

איגרות החוב של ממשלת ישראל נסקרות מ־1988 בידי חברת הדירוג הבינלאומית S&P. אז זכה החוב החיצוני לטווח ארוך לרמת דירוג BBB-, הנמוכה ביותר בקבוצת ההשקעות הסולידיות. במשך כשני עשורים נותר דירוג האשראי של ישראל ללא שינוי, ובעשור האחרון הוא עלה כמה פעמים. באוגוסט 2018 הגיע דירוג האשראי של ישראל לרמה של -AA, הגבוהה עד כה. הישג זה, שנרשם בתקופת ממשלת נתניהו, בולט במיוחד על רקע המשברים שפקדו את המדינות השכנות באגן הים התיכון, שכולן ספגו הורדות דירוג.

האתגר של הממשלה החדשה שתקום אחרי הבחירות יהיה לשמר את דירוג האשראי של ישראל, ולפי נתוני הפתיחה של 2019 זה לא יהיה פשוט. נתוני החשב הכללי מראים כי בינואר־מרץ השנה נרשם גירעון של 9.3 מיליארד שקל לעומת גירעון של 2.1 מיליארד שקל בלבד ב־2018, וכשזאת תמונת הפתיחה, אם הממשלה החדשה תצליח לשמור את הדירוג על כנו, הדבר ייחשב להישג. ירידה בסולם הדירוג תגרור עלייה בריבית שבה מגייסת ישראל חוב חדש ותגדיל את הוצאות המימון של המדינה על חשבון תקציבים קיימים.

יניב רחימי

תפוח האדמה הלוהט של חוק שכר הבכירים

משה כחלון ומשה פייגלין הצהירו כי ברצונם לכהן כשרי אוצר בממשלה הבאה, כאשר זהותו של השר הבא צפויה להכריע גם את גורלו של אחד החוקים היותר שנויים במחלוקת של הכנסת הקודמת – חוק מגבלת שכר הבכירים בגופים הפיננסיים. חוק זה קובע תקרת עלות שכר שנתית של 2.5 מיליון שקל שמוכרת לצורכי מס. אם פייגלין, חסיד השוק החופשי, יזכה בתיק האוצר, יש סיכוי סביר שהחוק יבוטל.

לעומתו, אם כחלון, שחתום על החוק, ישוב למשרד, סביר להניח שהחוק עשוי להתרחב ליתר ענפי המשק. מבלי להיכנס לשאלה אם מדובר בחוק ראוי, אין ספק שהוא יוצר עיוות שבמסגרתו מנהלים טובים בגופים הפיננסיים, שמנהלים כספי ציבור, זולגים לגופים הריאליים, שם שכרם לא מוגבל. כך, לדוגמה, שיאן השכר במערכת הפיננסית הוא מנכ"ל מזרחי טפחות, אלדד פרשר, עם שכר בעלות של 3.3 מיליון שקל ב־2018.

לעומתו, שיאן השכר הישראלי בגוף ריאלי הוא ברק עילם, מנכ"ל נייס, עם שכר בעלות של 37.5 מיליון שקל ב־2018. וכך, אם סביר להניח שפייגלין יפעל לביטולו של החוק, הרי שתחת כחולן הסיכוי נוטה דווקא להגבלת שכר גם בסקטורים אחרים, כדי למנוע את העיוות.

רחלי בינדמן 

מנכ"ל נייס ברק עילם צילום: CRC Media

טרכטנברג שיחרר את הנצרה של פצצת הזמן

מס רווחי הון יושב כאבן ריחיים על כתפי המשקיעים מאז ימי ועדת טרכטנברג. ה"מקל" שקיבלו המשקיעים על ראשם, לאחר חלוקת ה"גזרים" לכלל הציבור בינואר 2012, תרם לדילול מחזורי המסחר בבורסה. כשצריך לשלם 25% מס על רווח ממניה, מול 20% מס ערב ההעלאה, זה הופך להיות שיקול. מאז ינואר 2012 ועד היום, מחזור המסחר היומי הממוצע במדד ת"א־35 עמד על 604.7 אלף שקל, שאת לעומת 881.7 אלף שקל בתקופה המקבילה, ירידה של 31%.

אמנם התקופה המקבילה כללה את שלהי האינתיפדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה וגם את ימי המשבר הכלכלי העולמי של 2008, אך המגמה ברורה. במהלך הקדנציה הנוכחית, שר האוצר משה כחלון התעלם מבקשות והצעות להוריד את המס על רווחי ההון. גם מחקר שערך בנק ישראל ב־2014 קבע כי הגדלת שיעור המס הסיטה כספים לתחום הנדל"ן וגרמה לעלייה במחירי הדירות, תופעה שכחלון מבקש להיאבק בה. גם יו"ר רשות ני"ע דאז, שמואל האוזר, ביקש ב־2017 לתת פטור מרווחי הון עד 60,000 שקל בשנה, כדי להשוות זאת לתנאי הטבת המס בתחום הדיור.

גם אם מסתכלים על שיעור הכנסות המדינה מרווחי הון, הרי שמאז העלאת שיעור המס, נרשמה ירידה כמעט עקבית בהכנסות. ב־2011, ערב השינוי, הכנסות המדינה מהמס עמדו על 1.7 מיליארד שקל, והן נחתכו ל־0.8 מיליארד שקל ב־2012. הפעמים היחידות שבהן הכנסות המדינה עלו היו בגלל אירועים חריגים של ריבוי מכירת חברות והנפקות, שהגיעו לשיא של 5.9 מיליארד שקל ב־2017, שספק אם יחזור על עצמו בעתיד הקרוב.

לפי שעה, המפלגות כמעט שלא עסקו כמעט בסוגיה, ומבחינת משרד האוצר בדרך כלל, "שטח משוחרר לא יוחזר". התרחיש השני — העלאת מס רווחי הון, יכול להיות לא פחות ריאלי, בכדי לממן את ההצעות הנדיבות של המועמדים להגדלת תקציבים מסוגים שונים.

חזי שטרנליכט

תעשיית הקנאביס מצפה ללגליזציה

על שולחנה של הממשלה החדשה יונחו, בין יתר הנושאים, גם יצוא הקנאביס הרפואי והקצב שבו יוחל, לגליזיציה מלאה של קנאביס לצורכי פנאי, והתאמת הרגולציה בישראל לזו של השווקים אליהם חברות הקנאביס הרפואי מכוונות. לכן, משקיעי ומנהלי חברות הקנאביס כוססים ציפורניים בציפייה לתוצאות הבחירות, ובעיקר לממשלה שתקום בעקבותיהן.

הציפייה ניכרת גם בבורסה בתל אביב, שם רוב מניותיהן של 24 חברות הקנאביס הציבוריות ממשיכות לעמוד סביב אותה נקודת תימחור, עם עליות שנרשמות בעיקר באירועים משמעותיים עבורן, כמו כניסתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט כמשקיע ויועץ לאחת מהן.

החברות מקוות שהממשלה החדשה תעביר לגליזציה מלאה של קנאביס לצורכי פנאי, שתגדיל משמעותית את כמות הקנאביס הנרכשת בישראל, ותאפשר את קיומן של החברות שלא כבשו שווקים בחו"ל. אבל עם כל הכבוד לארץ, המטרה העיקרית של חברות הקנאביס היא יצוא. לרשותן חוות שמשתרעות על פני עשרות דונמים, מפעלים בעלות של עשרות מיליוני שקלים, והסכמי אספקה עם חברות שונות בחו"ל. קצב החלת היצוא קריטי עבורן. דריסת הרגל הראשונה שלהן בשווקים החדשים, בעיקר באירופה, תקבע, לרוב, אם החברה תצליח להתקיים בשוק החדש או לא.

אבל התקווה אינה הדבר היחיד שגורם לחברות הקנאביס הישראליות להיות דרוכות לקראת תוצאת הבחירות. בצד התקוות קיים פחד מפני מי שיתפוס את עמדת הרגולטור. חוות גידול הקנאביס הרפואי עדיין זוכרות את הדיונים המתישים עם משרד הבריאות, תחת כהונתה של השרה הקודמת, יעל גרמן, במסגרתם המשרד רצה להעביר את גידול והפצת הקנאביס הרפואי באופן בלעדי לחברת שראל, המוחזקת כעמותה על ידי בתי החולים. עתירה לבג"ץ, שהוגשה כנגד שראל ומשרד הבריאות, עצרה זאת, אך חברות הקנאביס חוששות מרגולטור חדש, שעלול להפריע לצמיחתן.

צלי גרינברג

צילום: Pavlina Schultz

שוק איגוח הוא פוטנציאל להגברת נזילות ותחרות

כשחושבים על איגוח, האסוציאציה הראשונה היא איגוח משכנתאות - לב־לבו של משבר הסאב־פריים של 2008 בארה"ב, שנגרם לאחר שהבנקים האמריקאיים איגדו משכנתאות במינוף אדיר ומכרו אותן לתיקי חסכונות פנסיוניים של הציבור. אבל אם מתנתקים מההקשר השלילי, רעיון האיגוח - ככלי להגברת הנזילות והתחרות - הוא נכון.

הבנקים יוכלו להשתמש בו כדי למכור תיקי משכנתאות ולחשוף את ציבור המשקיעים לתשואה לא רעה בסיכון נמוך - עם בטוחה בדמות הנכס - ולפנות בדרך זו הון למתן אשראים חדשים, אבל לא רק הם. חברות כרטיסי האשראי יוכלו לאגד הלוואות צרכניות, כדי לגייס הון להעמדת אשראי ולהגברת התחרות, וגם פרויקטים של תשתיות יוכלו להימכר במסגרת שוק איגוח משוכלל לציבור הרחב הצמא לתשואה.

מי שמפנטזת על הקמת שוק איגוח בישראל היא יו"ר רשות ני"ע ענת גואטה, ורק באחרונה אמר גם נגיד בנק ישראל אמיר ירון כי הוא תומך בפיתוח שוק כזה. הממשלה הבאה תצטרך להתמודד עם המתח שבין יצירת שוק משוכלל, הקיים ופועל בעולם המערבי, לבין צלקות המשבר הפיננסי והסיכונים המלווים אותו, ולייצר בחקיקה מוצר שמצד אחד יהיה אטרקטיבי למשקיעים ומנגד לא ייצר סיכון מערכתי.

רחלי בינדמן

יו"ר רשות ני"ע ענת גואטה צילום: ענבל מרמרי