עלות הסחיטה שאחרי הבחירות: 15 מיליארד שקל

המאבק הצמוד בין הליכוד לכחול לבן ומפת הגושים המסתמנת של 62-64 ח"כים לימין ו־58-56 לשמאל־מרכז צפויים להניב מו"מ קואליציוני, נוקשה סחטני ובעיקר יקר — החל מרגע סגירת הקלפיות ביום שלישי בשעה עשר בלילה.

תוצאות הבחירות יכתיבו את קשיחות המו"מ הקואליציוני, ומנגנון הסחיטות ייכנס לפעולה הרבה לפני שהנשיא ראובן ריבלין יטיל על בנימין נתניהו או בני גנץ להרכיב את הממשלה הבאה.

מי שבסופו של דבר יקבעו את הטון הן המפלגות הקטנות והבינוניות, כגון זהות, כולנו, ישראל ביתנו וגשר (אם זו תעבור את אחוז החסימה), שעשויות להיות לשון מאזניים. מיד עם סגירת הקלפיות ינסו בנימין נתניהו ובני גנץ לגייס לפחות 61 ממליצים לנשיא המדינה כדי שיטיל עליהם את מלאכת הרכבת הקואליציה. בתהליך זה צפויים השניים להרעיף שפע של הבטחות לתיקים, ג'ובים, תקציבים וגם חוקים ואג'נדות שאותם רוצים לקדם השותפים הקואליציוניים הפוטנציאליים. "כלכליסט" פנה לכל המפלגות וביקש לקבל את דרישותיהן הקואליציוניות המרכזיות. הליכוד, כחול לבן וש"ס לא השיבו, והנתונים בנוגע אליהן לקוחים מהתבטאויות של בכירים במפלגה. המפלגות הערביות לא צפויות לחבור לקואליציה.

צילומים: עמית שעל, חיים הורנשטיין, טל שחר, יובל חן, גיא אסיאג, שאול גולן

עלות הדרישות הקואליציוניות שעוגנו בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו באפריל־מאי 2015, ערב הקמת הממשלה הנוכחית בראשות נתניהו, הגיעה לכ־9 מיליארד שקל. במו"מ הקואליציוני הקרוב המפלגות יעלו את המחיר, והדרישות יהיו גבוהות יותר ולפי הערכות זהירות יגיעו ל־15 מיליארד שקל. הדרישות כוללות הזרמת כספים ליעדים סקטוריאליים מקורבים כמו תלמידי ישיבות, גרעינים תורניים, יהודה ושומרון ופנסיות לעולים ותיקים; וגם הקצאת משאבים ליעדים חברתיים כלליים, כגון מחיר למשתכן, מערכת הבריאות והעלאת קצבאות קשישים. בתקציב המדינה אין לפי שעה את הכסף הזה, ולפיכך חלק מההבטחות אולי יעוגנו בהסכמים הקואליציוניים, ייפרסו על פני שנים אך כנראה לא ימומשו במלואן.

צילומים: עמית שעל, חיים הורנשטיין, טל שחר, יובל חן, גיא אסיאג, שאול גולן

מסתמן כי הדרישות הקואליציוניות יהיו תוספת למערכת הבריאות בסכום של 2־2.5 מיליארד שקל בשנה, שדורשות כחול לבן, העבודה וכולנו; תוספות לחינוך בסכום של 4.2 מיליארד שקל בשנה, שיכללו הקלות מגיל שנה עד שלוש בפעוטונים ותוספת חד־פעמית לבינוי והכשרה של סייעות בעלות של 1 מיליארד שקל, שדורשות כחול לבן וכולנו; הגדלת קצבאות הקשישים בכ־1 מיליארד שקל, שדורשות כולנו וישראל ביתנו; המשך מחיר למשתכן, שמשמעו אובדן הכנסה למדינה של כ־1.5 מיליארד שקל בשנה; תוספות למוסדות החרדים והדתיים לאומיים בסכום של מאות מיליוני שקלים, שדורשות יהדות התורה, ש"ס והבית היהודי; תקצוב התנחלויות, מיגון הסעות בשטחים, תגבור תקציב החטיבה להתיישבות בסכום של מאות מיליוני שקלים, שדורשת הבית היהודי; תגבור יישובי הצפון בסכום של 1־2 מיליארד שקל, שדורשת ישראל ביתנו; המשך העלאת קצבאות הנכים ב־2020 וב־2021, כפי שקובע החוק, בסכום של כ־2־3 מיליארד שקל, שדורשות כל המפלגות; חוק פנסיית מינימום בגובה של 70% מהשכר הממוצע במשק, שיעלה מיליארדי שקלים, שדורשת ישראל ביתנו; העלאת יהודי צרפת ושיקום דרום תל אביב בסכום של עשרות מיליוני שקלים ומעלה, שדורשת הימין החדש.

נתניהו הודיע באחרונה שיקים את הממשלה הבאה על בסיס הקואליציה הנוכחית, בתוספת ישראל ביתנו, שפרשה ממנה, ואם מפלגות נוספות כמו כחול לבן ירצו להצטרף — הן יצטרכו להסכים לקווי היסוד של הממשלה. נתניהו כבר סיכם לפני כמה חודשים עם המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, וכן עם הבית היהודי וכולנו על המשך השותפות לאחר הבחירות במתכונת הקיימת של הממשלה. גם דובר על כך שאביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, יחזור לקואליציה. בשבוע שעבר דיבר נתניהו עם כל ראשי המפלגות הללו, למעט נפתלי בנט. נתניהו יזדקק במיוחד ליו"ר זהות משה פייגלין, שעזב את הליכוד וסירב בעדינות בשבוע שעבר להיפגש עם נתניהו. הוא גם יזדקק לראשי הימין החדש, נפתלי בנט ואיילת שקד, שאותם הוא לא ממש מחבב.

בכירים בקואליציה אומרים כי אצל נתניהו כל הדרישות של המפלגות החרדיות והבית היהודי מהקדנציה האחרונה יישמרו גם להבא הן בסוגיית תקציבים לישיבות, למוסדות הציונות הדתית, ועד כמה שניתן בנושאי התיקים. נתניהו שואף להקים ממשלה החדשה בשיטת "העתק הדבק", כלומר שבסיסה הוא הממשלה הנוכחית. למרות זאת, הוא ייאלץ לתמרן בין דרישות שונות של מרכיבי הקואליציה העתידית.

משה פייגלין תובע את תיקי האוצר עבור ד"ר גלעד אלפר, בזמן שגם משה כחלון דורש את תיק האוצר. פייגלין וכחלון הכריזו בנפרד בסוף השבוע שלא יצטרפו לקואליציה אם לא יקבלו את התיק. כחלון הצהיר שהוא רוצה להיות "רק שר אוצר. שום תפקיד אחר אני לא לוקח. כדי להמשיך את המהפכה שבה התחלנו". פייגלין מצדו הכריז: "בלי תיק האוצר אני לא יכול לממש את האג'נדה שלנו".

תיק המשפטים גם הוא תיק מריבה בין המפלגות. איילת שקד, בצלאל סמוטריץ' ותמר זנדברג דורשים את תיק המשפטים כל אחד לעצמו. על תיק הביטחון יש שלושה קופצים: משה יעלון, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן. על תיק החינוך רבים שניים: פייגלין דורש אותו לליבי מולד, והרב רפי פרץ מאיחוד מפלגות הימין רוצה אותו לעצמו. כך גם בנוגע לתיק הבריאות: יו"ר יהדות התורה, ח"כ יעקב ליצמן, תובע להישאר סגן שר הבריאות; ואילו יו"ר גשר, ח"כ אורלי לוי אבקסיס, מתנה (אם תעבור את אחוז החסימה) את הצטרפותה לקואליציה בקבלת תיק הבריאות. במפלגת העבודה דורשים את התיק עבור איציק שמולי. ועדיין לא דיברנו על תביעת הבית היהודי למנות את איתמר בן גביר ליו"ר ועדת החוקה של הכנסת ולנציג הכנסת בוועדה למינוי שופטים.

זאת ועוד, לפני הקדמת הבחירות הבטיח נתניהו לשותפים הקואליציוניים לחוקק בקדנציה הבאה את ה"חוק הנורבגי המורחב", שיאפשר לכל השרים וסגניהם להתפטר מהכנסת, ובמקומם ייכנסו למשכן נציגים מסיעותיהם. בטרם פרישתו של ליברמן מהממשלה היא מנתה נוסף לראש הממשלה 21 שרים וארבעה סגני שרים. כלומר בהנחה שזה יהיה מספר השרים וסגניהם בממשלה הבאה, יישבעו 25 חברי כנסת חדשים. עלות לשכת חבר כנסת, כולל משכורת לח"כ, ליועצים, תקציב קשר עם הציבור ועוד — היא כ־1 מיליון שקל בשנה. כלומר עלותם של 25 חברי כנסת חדשים (נוסף על השרים וסגניהם שימשיכו לקבל שכר ולשכותיהם ימומנו על ידי הממשלה) תגיע ל־100 מיליון שקל בקדנציה. נוסף על כך הכנסת כבר נערכת להצבת 60 קרוואנים, חלקם לח"כים החדשים, בעלות של 21 מיליון שקל. כלומר מדובר בהוצאה של 120 מיליון שקל. בהמשך הכנסת תקים אגפים חדשים, ובהם לשכות לח"כים, מרכז מבקרים חדש ועוד בעלות כוללת של 140 מיליון שקל.