פסק דין חברתי פורץ דרך: ביהמ"ש הורה למדינה להרחיב הסיוע לעניים

"עתירה זו מפנה את הזרקור לחסמים הרבים העומדים בפני אנשים החיים בעוני למיצוי זכויותיהם, בין היתר בכל הנוגע לדיור הציבורי",כך פתחה אתמול שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ד"ר מיכל אגמון־גונן את פסק דינה, שזיכה את דבורה אלבז, גרושה המגדלת לבד שלושה ילדים, בקבלת דיור ציבורי וסיוע בשכר דירה. "הנהלים המסורבלים, חוסר הידע וחוסר הנגישות לרשויות המינהל ולבית המשפט עומדים בין דבורה אלבז ואחרות במצבה לזכויות המוקנות להן", המשיכה השופטת.

כל בקשותיה הקודמות של אלבז נדחו. ואיך נדחו - בהחלטה לקונית בת שש מילים של הוועדה הציבורית העליונה במשרד השיכון: "למרות הנסיבות לא ניתן להיענות לבקשה". לאגמון היה חשוב להנכיח את אלבז ומצוקתה בפסק הדין, את המצוקה האמיתית ואת המצוקה הבירוקרטית־משפטית: "הכוונה היא לעמוד על סיפורה האישי של דבורה אלבז, כדי להדגיש את הקושי שלה, כמו רבות במצבה, לקבל את הסיוע המגיע לה במסגרת התקציב והקריטריונים שנקבעו; להדגים באמצעות סיפורה של אלבז את הקשיים במיצוי הזכויות הנתונות לזכאים במסגרת מדיניות הרווחה; לגרום לכך שדבורה אלבז ואחרות במצבה ידעו כי יש מי ששומע את קולן, ולהביא לכך שאלבז תדע, ותוכל לומר בלב שלם לילדיה כי עשתה הכל כדי להשיג להם קורת גג".

השופטת ד"ר מיכל אגמון־גונן. הרחיבה את מבחני הזכאות	צילום: אוראל כהן

נהלים סותרים

השופטת ביטלה הוראת נוהל של משרד השיכון בדבר זכאות האמהות החד־הוריות לדיור ציבורי. ההוראה מפלה בין שני סוגי נשים שמצבן קשה: חד־הוריות המקבלות קצבת הבטחת הכנסה וחד־הוריות המקבלות קצבת מזונות (כמו אלבז). סכומי הקצבאות, מזונות והבטחת הכנסה, זהים - לכן יש להחיל על שני סוגי הנשים את עקרון השוויון. אלא שהנוהל של משרד השיכון מפלה לרעה את הנשים המקבלות את קצבת המזונות. מכיוון שמטרת הדיור הציבורי היא סיוע לאוכלוסיות מוחלשות, אין להפלות נשים כאלבז שמקבלות קצבת מזונות, ויש לאפשר להן להוכיח שהן עומדות במבחנים לקבלת דיור ציבורי.

הסיפור מגלם את הקושי של אוכלוסיות חלשות להתמודד עם הבירוקרטיה הממשלתית. האם נשים כמו אלבז, שמקבלות תשובה שלילית לבקשתן, מסוגלות בכלל לטעון נגד ההחלטה כי היא אינה סבירה בגלל אי סבירות הנוהל וההסתמכות עליו. האם אלבז יכולה לטעון נגד הקביעה של משרד השיכון שהדרך היחידה להוכיח מיצוי כושר השתכרות היא קבלת קצבת הבטחת הכנסה. במקרה הנוכחי זה הצליח. ראשית, מפני שאלבז יוצגה בידי האגף לסיוע משפטי מחוז ת"א והמרכז, באמצעות עורכות הדין דקלה צרפתי דלג'ו, מיה טל ואיילת הלברשטט־עטיאס. שנית, בזכות שופטת אקטיביסטית כאגמון־גונן, שיודעת להתאים פרשנות משפטית תכליתית ולחבר בין זכויות יסוד לנהלים של משרד ממשלתי.

ואכן השופטת מתחילה את הדיון בערך השוויון ואיסור אפליה. כאן לא מדובר באפליה, ואף לא באבחנה חשודה על פי השתייכות לקבוצה חברתית מובהקת, למשל כזו שמקודמת בידי לובי. "ענייננו בקטגוריה השלישית, הנוגעת לצדק חלוקתי", כתבה אגמון־גונן. והצדק נוגע כאן לזכות לקורת גג. זכות חברתית זו אינה מעוגנת בחקיקה, אלא בנוהלי משרד השיכון שיוצרים מבחנים שלפי השופטת "הם מורכבים, ואף סותרים זה את זה", וגם מפלים. "לאימהות החד־הוריות שזכאיות לקצבת מזונות אין כל אפשרות חוקית לעמוד בקריטריונים שמציב משרד השיכון לצורך קבלת זכאות לדיור ציבורי", סיכמה אגמון־גונן, "שכן משרד השיכון חוסם בפניהן את האפשרות להוכיח באופן שונה כי הן עומדות במבחן מיצוי כושר השתכרות, שלא באמצעות קבלת קצבת הבטחת הכנסה".

להתעורר לבוקר חדש

בפסק הדין נכתב גם כי בעמדת המשרד מצויה סתירה מול נוהל אחר של סיוע בשכר דירה, במסגרתו נקשר המשרד עם חברות שמטרתן לבחון אם הפונים עומדים במבחנים שנקבעו בנהלים. "משרד השיכון, כפי שטען, אינו עומד בהוראות הנוהל, ואף שחברות שזכו במכרז התחייבו, כנגד תשלום, לערוך בחינת מיצוי כושר השתכרות, הן אינן עושות כן".

השופטת החזירה את אלבז למשרד השיכון להוכחת זכאותה למרות קצבת המזונות שהיא מקבלת, אך קבעה שביטול הנוהל ייכנס לתוקף בעוד שנה, כדי לאפשר למשרד להתארגן. היא סיימה בנימה האישית שבה פתחה: "אני תקווה כי בעקבות פסק הדין יתוקנו הנהלים, כך שדבורה אלבז וילדיה, יחד עם נשים אחרות במצבה, יתעוררו לבוקר חדש עם תחושה חדשה".