החשד: אלקטרה, קונה, עלרד וכפיר חברו לקרטל בתחום החלפים בשוק המעליות

אלקטרה מעליות, קונה (ישראליפט), עלרד וכפיר חברו לקרטל שתיאם מהלכים עסקיים בתחום החלפים למעליות, וחילק בינו לבין עצמו אזורי פעולה. זהו אחד החשדות המרכזיים בחקירה שבה פתחה בשבוע שעבר רשות התחרות בחשד לביצוע עבירות על חוק התחרות וחוק העונשין. במהלך סוף השבוע, וכן ביום שישי, נחקרו עובדים בדרג הביצועי בחברה באזהרה במשרדי הרשות באור יהודה. ככל הידוע בשלב זה החקירה טרם הגיעה לדרגים הבכירים ביותר.

התיאום בין החברות, כך החשד, כלל בין היתר הסדרים לפיהם חברה אחת לא תאפשר למתקינים לרכוש ממנה חלפים למעלית של חברה מתחרה. הוא הוביל על פי החשד לעליית מחירים בשוק שסובל גם ככה מחסמי כנסיה גבוהים.

שוק המעליות נמצא מספר שנים על הכוונת של רשות התחרות. בעבר היא שקלה להכריז על שש החברות המרכזיות הפועלות בתחום כמונופולים, ולתת להן הוראות שנועדו לפתיחת השוק לתחרות, אולם חזרה בה.

מעלית. הקבלן בוחר את החברה, הדיירים נושאים בעלויות התחזוקה והתיקונים צילום: שאטרסטוק

בנובמבר 2017 פרסמה הרשות טיוטת דו"ח שבו כללה שלוש המלצות מרכזיות להגברת התחרות. ההמלצה הראשונה הייתה לחייב כל חברת התקנה למכור חלקי חילוף ותוכנה בתנאי אספקה סבירים ולא מפלים; ההמלצה השנייה הייתה לחייב כל חברת התקנה למסור לדיירים את כל המידע הטכני הנדרש לשם מתן שירות למעלית ותיעוד של כל שירות שניתן; ההמלצה השלישית הייתה לחייב קבלנים למסור לרוכשי דירות כל מידע שבידיהם ביחס למחירים שהם צפויים לשלם בגין השירות למעלית. המלצות הדו"ח לא אושרו סופית עד היום.

ההמלצות שנתנו בעבר מבוססות על ממצאי בדיקה לפיה בשל מאפייני השוק, כל אחת מחברות ההתקנה היא מונופול כמעט מוחלט במתן שירות למעליות שהיא התקינה בבנייני מגורים, ומחזיקה בכוח שוק ביחס למעליות אלה. כלומר, דיירים הגרים בבניין מסוים נאלצים, בלית ברירה, לרכוש שירות לאורך כל חיי המעלית מאת חברת ההתקנה שהתקינה אותה. חברת ההתקנה מחזיקה בידיה את הכוח לקבוע מחירים גבוהים ותנאי שירות נחותים, מבלי לחשוש מאיום תחרותי של ממש מצד נותני שירות אחרים.

על פי ממצאי בדיקת הרשות, במעליות ערכה לא ניתן להחליף את החלקים המקוריים המותקנים במעלית בחלקים חלופיים. מתן שירות למעליות אלה מצריך, אם כן, שימוש ברכיבים המותאמים רק לאותן מעליות וכן הוא מצריך ידע בדבר הטיפול במעלית, בפרט בכל הקשור לתכנות לוח הפיקוד. כתוצאה מכך יצרן המעלית הוא אשר קובע מי יוכל להעניק שירות ללקוח, שכן לו יש השליטה על הידע והרכיבים הרלוונטיים.

עוד עלה מהבדיקה, כי למתקין המעלית יש יתרון מובהק בגישה לחלפים ולידע הנדרשים למתן שירות למעלית, בשל הזיקה בינו לבין יצרן המעלית. מאחר שחברות שירות אחרות אינן נהנות מיתרונות אלה, הן נחסמות מכניסה לתחום מתן השירות למעליות ערכה.

לרוב, כך עלה ממצאי הבדיקה, מי שבוחר את המעלית הוא הקבלן שבונה את הבניין, בעוד שהדיירים הם אלה שיצטרכו לשאת בעלויות השירות לאחר ההתקנה. כיוון שהקבלן שבוחר את המעלית לא צריך לשלם בסופו של דבר את עלויות התחזוקה והתיקון שלה, אין לו כל תמריץ לבחור מעלית שעלויות התחזוקה שלה נמוכות או להבטיח מראש עלויות תחזוקה נמוכות לדיירים. הדיירים בתורם נותרים עם מעלית, אשר איש מלבד המתקין אינו מסוגל לספק לה שירותי תחזוקה ותיקון.