איקה כהן כבשה את יפן עם שוקולד בטעמי זעתר ושמן זית

זעתר, שמן זית ומלח מים המלח. מי היה מאמין שדווקא השוקולדים בטעמים הללו יהיו להיט אצל היפנים? אבל עובדה: בתערוכת השוקולד היוקרתית Salon du Chocolat שנערכה לפני כחודש בטוקיו, השוקולדים של "איקה שוקולד" מתל אביב נקנו בכמויות כל כך מטורפות, שרוב הזמן הוצבו במקומם שלטי "סולד אאוט". "זו תערוכה של תשעה ימים, שבה מכרנו בכ־4,000 שקל לשעה בממוצע. זה מטורף", אומרת השוקולטיירית איקה כהן (42), שעומדת מאחורי אותם פרלינים מיוחדים והו־כה־טעימים. "בכל יום היינו סולד אאוט אחרי שעתיים וחצי. ביום הראשון מכרנו כבר את הסחורה שתכננו למכור ביום השלישי".

כהן עושה רושם של האדם הכי קול עלי אדמות, אבל מעמד בסדר גודל כזה הלחיץ אפילו אותה. "לפני התערוכה ממש פחדתי מתרחיש 'הקיץ של אביה'. אבל הם עפו עלינו. זה לא היה מובן מאליו", היא מספרת בשיחה שאנחנו מקיימות בחנות השוקולד שלה ביד חרוצים בתל אביב. "טוקיו היא הזירה החשובה ביותר שיש בתחום השוקולד בעולם. היפנים הם צרכנים מאד גדולים. מנהג חלוקת המתנות מושרש עמוק בתרבות שלהם, ושוקולד מאד פופולרי כאן כמתנה. בחודשים שלפני ולנטיינ'ס למשל, הם לא רואים בעיניים — קונים בכמויות לא הגיוניות ובמחירים לא הגיוניים".

שוקולדים של איקה. ביפן הוצגו גם טעמי מרציפן, בזיליקום, אשכולית וארל גריי צילום: שירן כרמל

שקיעה בשוק שרונה

כהן למדה את מקצוע השוקולד בצרפת, ומשם המשיכה להתמחות במקסיקו באזורים של מטעי קקאו. עם שובה ארצה עבדה כשש שנים כשוקולייטרית של "רביבה וסיליה", ולפני שמונה שנים פתחה את החנות הקטנה שלה בתל אביב, שם היא מייצרת ומוכרת בעצמה את כל הסחורה.

בשנים האחרונות היא ניסתה להיכנס לשווקי האוכל שונים, ללא הצלחה: "את הדוכן שפתחתי בשרונה מרקט עם פתיחתו סגרתי אחרי שלושה חודשים ללא רווח וללא הפסד. היה לי הרבה מזל כי אם הייתי סוחבת שם עוד שלושה חודשים, הייתי נכנסת להפסדים. אחר כך פתחתי דוכן נוסף בשוק צפון שהחזיק שנה וקצת. אני עדיין חושבת ששוק כזה, כשהוא בנוי נכון, יכול לעבוד מדהים. אנשים חיכו לזה. אבל אני חושבת שהיו שם תקלות תפעוליות וניהוליות, לא היתה אווירה וזה היה המרכיב העיקרי שחסר. כשיצאתי משם הבנתי שאני לא הולכת לפתוח עוד חנות. זאת טעות מבחינתי להיות תלויה במקום גדול, שלהחלטה של אנשים אם להכנס אליו או לא אין קשר ישיר אליך. אז התחלתי להסתכל החוצה, לשווקים בינלאומיים.

"לפני ארבע שנים הצגתי לראשונה בסלון שוקולד בלונדון, רק כדי לסמן וי", היא מספרת. "הצגתי על שולחן מכוסה במפה מגוחכת, עם שלוש כרזות מאחור וניסיתי לסדר את הפרלינים כמו תכשיטים. זה באמת היה עולב, בלי תקציב ועשיתי את זה בשיא חוצפתי. אבל מייסד הסלון הבחין בנו ובקופסאות הקטנות ועף עלינו. הוא אמר שזה הדוכן הכי שווה שיש בסלון, ולא הפסיק לקנות ולחלק לאנשים. הוא היה הראשון שאמר לי — 'סעי לטוקיו, זה המקום בשבילך'".

נסיקה בגלרי לאפייט

המסע האמיתי של כהן ליפן החל רק כעבור שנה וחצי, כשפנתה לשגרירות ישראל ביפן וביקשה לסייע לה בפגישה עם מפיקי הסלון היוקרתי בטוקיו. "זה מאד לא מקובל לעשות את זה בדרך הזו" היא צוחקת. מקורה של תערוכת Salon du Chocolat הוא בצרפת, ובכל שנה מתקיימת במקביל תערוכה גם בפריז וגם בטוקיו. "בדרך כלל חייבים להציג קודם בסלון הפריזאי", מסבירה כהן, "אבל הבנתי שכבר יש לי שם מספיק טוב, אחרי שכבר מכרתי ל'גלרי לאפייט', אז הצליחו לסדר לי פגישה".

בסופו של תהליך היא הציגה בסלון חמישיית פרלינים שזכו לפרסים בינלאומיים קודמים — בטעמי מרציפן, בזיליקום, זעתר, אשכולית וארל גריי, לצד קולקציות מיוחדות שיצרה במיוחד עם שמן זית ומלח מים המלח ורביעיית פרלינים נוספים המבוססים על פירות יער. "רק על ידי הכנסת חומרי הגלם מהבית אני יכולה לחדש משהו ללקוח היפני" היא מסבירה. "יכולתי לבוא ולעשות משהו שעשו הצרפתים לפניי, אבל כשאני מכניסה שמן זית או מלח מים המלח — יש פה משהו חדש ומעניין. זה טעם נרכש אבל היפנים מאד החמיאו לזה".

יש לך עכשיו תכניות להכנס לשוק היפני עצמו? במהלך השנה כולה?

"כן, אבל זה מצריך מחשבה רבה איך לעשות את זה נכון. מהו המוצר הנכון שיגרום ליפנים לעצור אצלי גם במהלך השנה".

בינתיים ממשיכה כהן להתעורר כל בוקר ולהכנס אל המפעל הקטן שיש לה בחלקו האחורי של החנות, לפתח, לרקוח ולייצר שוקולדים מסוגים שונים. "אני אמשיך להיות שוקולטיירית כל עוד אפתח בכל בוקר את הוויטרינה וארצה לאכול הכל" היא אומרת בחיוך. "ביום שזה לא יקרה — אעבור לדבר הבא".