זכויות בסיסיות לעובדי הקבלן

שתי שביתות השבוע הזכירו לנו את המציאות הבלתי נסבלת שבה המדינה מעבירה יותר ויותר תפקידים לביצוע של עובדי קבלן. אחת מהן היתה השביתה שערכו ביום שני 3,200 המורים והמדריכים בתוכנית קרב, נגד המכרז החדש למפעיל התוכנית שמסכן את המשרות של מאות מהם. השנייה היתה השביתה בשירות התעסוקה שהסתיימה בהישג מאוד מוגבל: רק רבע מעובדי הקבלן בשירות ייקלטו לשירות המדינה.

תוכנית קרב היא זרוע מופרטת של משרד החינוך, המפעילה שיעורי העשרה ל־300 אלף ילדים משכבות חלשות. אם המורים המאורגנים נהנים מהביטחון התעסוקתי הגדול ביותר שיש, עובדי קרב נמצאים בקצה השני. כל חמש שנים יוצא מכרז חדש למעסיק שלהם שמאיים להחריב את עולמם. המכרז הנוכחי עלול להביא בפועל לקיצוץ של 700 עובדים. לעובדי קרב יש הסכם קיבוצי עם המעסיק הנוכחי החברה למתנ"סים, אבל אם היא לא תזכה במכרז כלל לא ברור שהוא יישאר בתוקף.

ניתן היה לצפות שמשרד החינוך יבין את החשיבות של יציבות וביטחון תעסוקתי מינימאליים למורי הקבלן. למשל ראוי היה שהוא יחייב את הזוכה במכרז להמשיך להעסיק את המורים והמדריכים לפחות לשנה נוספת ולאמץ את ההסכם הקיבוצי. אלא שהוא נוהג בדיוק באופן הפוך.

הפגנה למען עובדי קבלן צילום: נועם מושקוביץ'

משרד האוצר ושירות התעסוקה מתגאים מאוד בהישגי תוכנית מעגלי תעסוקה של השירות שצמצמה את היקף מקבלי קצבת הבטחת ההכנסה ב־39%. אלא שכאשר ועד עובדי שירות התעסוקה דרש מהאוצר לעמוד בהתחייבותו לקלוט את מאה עובדי התוכנית לשירות המדינה, הוא סרב. אחרי שביתה של חודש וחצי שגרמה סבל רב לעשרות אלפי מובטלים הוא התרצה לקלוט רבע מהם.

הקואליציה להעסקה ישירה מעריכה את מספר עובדי הקבלן בישראל ב־600 אלף. אולי המספר הזה מוגזם אבל הוא היחיד שיש. מדובר באנשים שלא רק שאין להם קביעות בעבודה, אלא שהמעסיק שלהם יכול להתחלף ומשרתם עלולה להתבטל בכל רגע, יחד עם הוותק וההישגים מקצועיים שצברו. הכל בעידוד המדינה.

את המציאות הבלתי נסבלת הזאת חייבת הממשלה הבאה לשנות. יש לערוך בדיקה מקיפה של היקף עובדי הקבלן בשירות המדינה (כולל עובדים בשירותים שהופרטו) ולצמצם את היקף התופעה. יש ליצור נוהל שיבטיח המשכיות של תנאי העבודה בין מפעיל אחד לשני. בכירי שירות המדינה (שנהנים בעצמם מקביעות מרחיקת לכת) צריכים לזכור שמדובר באנשים ולא בחפצים. למדינה יש אחריות להבטיח לעובדיה לפחות זכויות בסיסיות.