האם אייאקס עדיין "קבוצה יהודית"?
רוב דגלי ישראל ירדו מהיציעים של אוהדי אייאקס במטרה למנוע אנטישמיות. זה לא עבד וכיום המועדון ששורשיו המקצועיים יהודיים, משחק ללא שורשיו היהודים
בספרו "אייאקס, ההולנדים, המלחמה" סיימון קופר מצייר את הפיכתה של קבוצת הכדורגל ההולנדית לקבוצה "יהודית". הוא כותב שם על המעורבות הרבה של יהודים בהפיכתה של הקבוצה לאחת מהקבוצות הטובות באירופה. יהודים עשירים רבים, שנותרו ללא משפחה אחרי מלחמת העולם השנייה מצאו בית וקהילה במועדון, שאמנם אצטדיונו הישן היה ממוקם ברובע היהודי, אבל עד למלחמת העולם השנייה לא נחשב ל"יהודי" (המועדונים היהודים נהרסו ידי הנאצים). אותם יהודים אמידים השקיעו זמן בניהול המועדון וכסף רב בבניית אקדמיה משובחת ובשנות השישים והשבעים הפכו אותו למקצועי.
אוהד אייאקס. לב יהודי חם צילום: רויטרס
קראו עוד בכלכליסט:
אוהד אייאקס. לב יהודי חם צילום: רויטרס אבל אלו דברים הפכו את המועדון לכל כך "יהודי"?
קודם כל, צריך להבין את הסיטואציה בהולנד שאחרי המלחמה. העם ההולנדי נחשב לאחד ממשתפי הפעולה הנאמנים עם מכונת ההשמדה הנאצית. שיתוף הפעולה התבטא בעיקר בגילוי אדישות לסבלם של היהודים ובצייתנות לכובש הנאצי. הולנד היא המדינה שאיבדה הכי הרבה יהודים במערב אירופה. כמו כן, רק 2.5% מההולנדים התנגדו באופן אקטיבי לכיבוש הגרמני, בנקים הולנדיים שיתפו פעולה עם הנאצים וכך גם אנשי עסקים בכיר. מתוך 140 אלף יהודים בהולנד, נרצחו 100 אלף - יותר מ-70%, השיעור הגבוה ביותר באירופה. אדולף אייכמן הסביר: "המשלוחים שהגיעו מהולנד הרשימו אותי בדיוק וביעילות שלהם".
אייאקס אחרי המלחמה לא היתה מועדון כדורגל מפואר אבל ממעט היהודים שנותרו באמסטרדם לאחר המלחמה, רבים מהם מצאו את עצמם במועדון. סאלו מולר, המסז'יסט של אייאקס, היה יהודי שאיבד את הוריו במלחמה כשהיה בן 6. הוא ניצל על ידי משפחה של חסידי אומות עולם וסירב לקבל פיצויים מהרשויות ההולנדיות (שרק ב-2015 התנצלו והציעו 'פשרה' כספית). לסיימון קופר הוא סיפר שבכה שבוע בלי הפסקה אחרי שראה את הוריו בפעם האחרונה. מולר היה אחד מהאנשים הכי קרובים ליוהן קרויף. כמו רבים מהיהודים שהפכו את אייאקס ל"יהודית" הוא היה בן של מעמד הפועלים היהודי - בן לאחד מעובדי הטקסטיל הרבים שהיו חלק מהקהילה היהודית באמסטרדם. סייאק סווארט ובני מולר גם כן היו ילדים יהודים ממשפחות עניות שהגיעו לאייאקס אחרי המלחמה. מולר היה נכד של מוכר פירות ברובע היהודי, לוי סלויטר וסווארט היה בן של דייג יהודי מכפר ליד אמסטרדם, מוידרברג. אביו היה מוכר הרינג בשוק היהודי באמסטרדם לפני המלחמה. העבודה "הלא יהודית" של אביו של סווארט סייעה לו ולבנו להסתתר מהנאצים בזמן המלחמה.
ואולם, היה זה השקעה "יהודית" שהרימה את אייאקס והפכה אותה ל"קבוצה היהודית" שהיא. ואולם, יש לציין שאלו שהתחילו להשקיע כספים במועדון היו דווקא האחים ואן דר מיידן, שהיו מוכרים באמסטרדם כ"בוני הבונקרים". הם הפכו את החברה שלהם לחברת בנייה ענקית על ידי שיתוף פעולה עם הנאצים - כולל בניית בונקרים על החוף ההולנדי עבור הגרמנים. הם היו אוהדי אייאקס לפני המלחמה ולמרות שבילו בכלא על שיתוף הפעולה, הם חזרו לאצטדיון כאוהדים שהשקיעו מכספם בקבוצה. הם לא הורשו להיות חברי הנהלה או אפילו חברי מועדון אבל מימנו שחקנים רבים ושיכנו אותם בבניינים הרבים שבנו על חורבות הרובע היהודי, כולל את סווארט.
יאפ ואן פראח היה זה ששכנע את חברי המועדון לקבל את הואן דר מיידים חזרה ל"משפחה". הוא היה יהודי מוצלח מאוד בעסקי המוזיקה ובילה את רוב המלחמה במסתור מעל חנות צילום (אסור היה לו לזוז כשהבעלים של החנות היה בה, בגלל שהבעלים לא ידע שואן פראח שם) . את משפחתו איבד ואישתו הלא יהודיה עזבה אותו עם גבר אחר בזמן המלחמה. אחרי המלחמה השקיע את רוב זמנו בשיקום עסקי המוזיקה שלו וגם נהפך למפיק בטלוויזיה. הוא נכנס לאייאקס כנשיא בשנות השישים ומלבד הכסף שהביא מבוני הבונקרים, הוא גם גייס את מאופ קאראנסה להיות המממן העיקרי של הקבוצה. קאראנסה היה יהודי מולטימיליונר מהקהילה הפורטוגלית באמסטרדם. הוריו ושלושת אחיו נרצחו על ידי הנאצים. רק הוא ואחותו שרדו בזכות העובדה שהסתתר בקרב משפחה קתולית. אחרי המלחמה התחיל לעשות מה שעשה לפניה - לסחור בכל מה שבה ליד: צמיגים, נפט, ג'ינס ונדל"ן - המון נדל"ן. זה מה שהפך אותו לכל כך עשיר. הוא רצה להראות את העושר שלו ולכן גם השקיע כספים רבים באומנות וכדורגל. את אייאקס אף כינו קאראנסאייאקס על שמו
"משפחה יהודית"
"היהודים ההולנדים ששרדו את השואה לא שאלו 'אלוהים, למה עשית לי את זה', הם פשוט עשו ילדים וקראו להם על שם קרובי משפחה שנרצחו" כתב קופר (הרבה מאוד יהודים נולדו בהולנד בין השנים 1946 ל-1947). "כמו כן, הם לא רצו להיות תלויים באף אחד אחר ורצו להיות עשירים מספיק כדי לדאוג לעצמם כשהנאצים יגיעו שוב". לוואן פראח וקאראנסה הצטרפו גם ליאו הורן, אלוף ג'ודו, שופט כדורגל וטייקון טקסטיל, שלפני המלחמה הושעה על ידי ההתאחדות הכדורגל ההולנדית בגלל יהדותו ואחריה היה השופט באחד המשחקים הגדולים והחשובים בהיסטוריה של הכדורגל, הניצחון של הונגריה על אנגליה בוומבלי (1953). הורן, שהיה חבר פעיל ברסיסטנס ההולנדי, ומספר אנשי עסקים יהודים אחרים שעשו כספם בנדל"ן ועסקים שפרחו אחרי המלחמה, היו חברי מועדון אייאקס אחרי המלחמה ותמכו כספית בשחקנים. הם גם סיפקו שירותים למועדון ולשחקנים, שרבים מהם עדיין לא היו מקצוענים וקיבלו עבודות במפעלים ובחניות של אנשי העסקים היהודים. יהודים אלו החייו את חיי הקהילה/משפחה היהודים באייאקס. כמו במשפחות יהודיות רבות אחרי המלחמה - כל חבר של המשפחה היה "דוד" וכל חבר זקן היה "סבא". השחקנים בזמנו התחברו לתרבות המשפחתית הזו ולפי האגדה אף היו מספרים בדיחות יהודיות בחדר ההלבשה. גם לאחרונה היו יושבי ראש יהודים לאייאקס. ביניהם מייקל ואן פראח, בנו של יאפ ואורי קורונל.
האוהדים של אייאקס נדבקו ב"יהדות" הזו בסוף שנות השבעים בעיקר בגלל היריבות של הקבוצה מאמסטרדם. אייאקס נהפכה בשנות השישים והשבעים לקבוצה הבכירה בהולנד. קבוצה מקצוענית שהיתה אחראית לסגנון הכדורגל של הנבחרת ההולנדית האהובה והיתה דומיננטית בליגה המקומית. הדברים הללו עודדו את אוהדי היריבות לשיר שירים אנטישמיים כנגד "היהודים" של אייאקס. כתגובה לכך, קבוצת האוהדים המאורגנת של אייאקס, ה-F Side, אימצו את היהדות לחיקם והתחילו להניף דגלי ישראל ולקעקע על גופם מגני דויד.
גופים ורשויות, כמו גם הנהלת אייאקס, ניסו במשך שנים להפחית את הזהות היהודית של המועדון. כחלק מהמאמץ חוקק חוק האוסר על אוהדי אייאקס להניף את דגלי ישראל במשחקי חוץ, "כדי לא לעורר תגובות אלימות". אבל למרות הצנעות "היהדות" התגובות האנטישמיות לא הפסיקו. בקלאסיקר האחרון, ביום השואה הבינלאומי, אוהדי פיינורד שרו "יהודים נשרפים הכי טוב" ושירים אנטישמיים נשמעו ונשמעים ברחבי הולנד כאשר אייאקס מגיעים למשחק. עם או בלי דגל ישראל. חברי ה-F Side כבר כמעט לא מניפים דגלי ישראל ו"הזהות היהודית" לא ממש נראית ביציעים. אפשר לומר שאת המגן הדויד המאוד מזוהה עם האוהדים החליפו שלושת האיקסים שנמצאים על הדגל של אמסטרדם.
האם אייאקס ישארו "מועדון יהודי" בעתיד? כלל לא בטוח. כל הדברים שהפכו אותו לכזה, כבר לא איתו.
