משה חוגג מציג: למה לא להשקיע בקריפטו

בשל ניחוחות הקנאביס העזים ששוטפים את הבורסות ברחבי העולם כבר קשה לזכור שעד לא מזמן הלהיט הגדול של השווקים היה שוק הקריפטו שצמח בקצב מסחרר. אם ב־2016 בוצעו הנפקות מטבע ראשוניות (ICO) בהיקף של 300 מיליון דולר, ב־2017 ההיקף זינק בקרוב ל־2,000% והסתכם ב־6 מיליארד דולר. במהלך 2018 הצמיחה התמתנה מעט והיקף ההנפקות הסתכם ב־6.3 מיליארד דולר. הצמיחה האדירה גרמה לרבים — הן מצד המנפיקים והן מצד המשקיעים — לקפוץ על העגלה. לצערם של המשקיעים, הקפיצה הזו לא תמיד התבררה כמוצלחת. כשתחום צומח במאות אחוזים, קשה יותר לאתר מקרים מפוקפקים.

מקרה שעשוי להיות כזה הוא של חברת סטוקס של היזם משה חוגג, שהנפיקה באוגוסט 2017 מטבע וגייסה באמצעותו 34 מיליון דולר בתוך 24 שעות. אחד ממשקיעי החברה הגיש תביעה נגד חוגג בטענה שההנפקה היתה עוקץ משקיעים. אתמול חוגג הגיש את כתב התגובה שלו לבית המשפט המחוזי בתל אביב. המסקנה שעולה מכתב התגובה היא במידה רבה מניפסט שמצביע שלא במתכוון על הסיבות לא להשקיע בקריפטו.

הטענה המרכזית של חוגג היתה שהמסמך שעל בסיסו מתבצעת ההשקעה — הנייר הלבן (White papaer) ‑ הוא אינו מסמך מחייב. לדבריו, מדובר ב"מסמך תיאורי שאינו מהווה התחייבות כלפי רוכש המטבע. המידע שמוצג בו ובאתר החברה הוא בעל אופי תיאורי ואינו מהווה חלק מחייב מתנאי הרכישה". חוגג הפנה להסכם הרכישה כמסמך מחייב, אלא שהוא כולל מידע חלקי ביותר.

משה חוגג. המשקיעים כלואים בלולאה חוקית צילום: אוראל כהן

המסמך שעליו מדבר חוגג הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לתשקיף בשוק הקריפטו. כשחברות רוצות לגייס כסף בבורסה, בין אם על ידי הנפקת מניות או הנפקת אג"ח, הן מחויבות להגיש תשקיף שכולל כמעט כל מידע אפשרי על החברה — החל מדו"חותיה הכספיים, דרך חשיפת בעלי המניות שלה ועד לעסקאות שנעשות עם בעלי השליטה. התשקיף הוא מסמך מחייב מבחינה חוקית. כלומר, אם נחשפת רמאות בתשקיף, החברה ומנהליה עברו על החוק וחשופים להליכים פליליים.

לעומת זאת, הנייר הלבן שחברות שמעוניינות להנפיק מטבעות קריפטו מחויבות לספק למתעניינים בהנפקה, מקיף הרבה פחות, וכפי שחוגג עצמו מציין, לא מחייב. המסמך מפרט נתונים רלבנטיים לשיקולים של המשקיעים כמו התחום שבו עוסקת החברה, אופי המוצר, כמה מטבעות היא מתכננת לייצר, כיצד תחלק את הכסף שלה וכיוצ"ב. אך עדיין רמת הפירוט שלו נמוכה ביחס לתשקיף.

הרגולציה נשארה מאחור

מה שמאפשר את הגשת המסמך החלקי, שהוא פתח לצרות מהסוג שאליהן נקלעו חוגג ומשקיעיו, הוא היעדר הרגולציה על תחום ה־ICO. אמנם רגולטורים ברחבי העולם מנסים להסדיר את התחום, אך עד כה רוב המדינות לא גיבשו מדיניות רשמית כך שלמעשה התחום פרוץ.

בישראל, למשל, רשות ניירות ערך הציגה במרץ דו"ח ביניים שנוגע למדיניות שהיא מגבשת, אך עוד אין מסמך סופי ולכן אין בישראל רגולציה ספציפית שמותאמת לתחום מטבעות הקריפטו. עם זאת, רשות ני"ע צפויה להציג את הדו"ח הסופי שלה במהלך השנה.

רשות ני"ע האמריקאית (SEC) לא גיבשה גם היא רגולציה לתחום. עם זאת, את החצי השני של 2018 הרשות הקדישה למעקב אחר ניסיונות הנפקה של מטבעות קריפטוגרפיים, פתחה בחקירה בכמה מקרים ואף הוציאה צווי הפסקת פעילות למספר מצומצם של חברות בתחום.

לכן המצב בשטח הוא שיזמים שפועלים בשוק המטבעות הקריפטוגרפיים אינם כפופים לחוקים שחלים על חברות מן השורה — פרטיות או ציבוריות — וגם אין בנמצא פסיקות תקדימיות של בתי המשפט שעליהן ניתן להסתמך. התוצאה היא לופ לא רצוי מבחינת המשקיעים. כל מה שמוצג להם הוא אותו נייר לבן, שהמידע בו הוא חלקי, שממנו היזם יכול להתנער בקלות משום שהרגולציה אינה מספיקה.

טענות הנגד של משה חוגג קיפלו בתוכן את כל הבעיות האלו והן מהוות תמרור אזהרה למשקיע הממוצע, שאומר — אם אינך חלק מהקבוצה המצומצת יחסית שפועלת בשוק הקריפטוגרפיה ומכירה אותו היטב, במצב הנוכחי מדובר בהשקעה מסוכנת עבורך.