ההוצאה הציבורית על רווחה בצרפת - פי 2 מאשר בישראל

אם יש תחום שבו מתגשמת שאיפת האוצר להפריט ככל האפשר את השירותים החברתיים, זה הרווחה. ולא רק מתגשמת, אלא מתרחבת. כך עולה מנתונים חדשים שפרסמו הן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל והן ה־OECD.

מנתוני הלמ"ס שפורסמו אתמול עולה כי הפרטת הרווחה מתרחבת משני כיוונים. מצד אחד, חלקם של משקי הבית במימון ההוצאה הלאומית לרווחה גדל מ־22% בשנת 2013 ל־24% ב־2015. מצד אחר, חלקם של העסקים בביצוע פעולות הרווחה גדל מ־31% ב־2011 ל־34% ב־2015. החודש עידכן גם ה־OECD את נתוניו. מתברר שישראל ממוקמת במקום ה־27 בלבד מתוך 36 מדינות בתחום ההוצאה הציבורית על השירותים החברתיים, בכלל זה בריאות: 16% מהתמ"ג בישראל, בדיוק מחצית ההוצאה בצרפת.

ההוצאה הלאומית לרווחה עמדה על 152 מיליארד שקל ב־2015, השנה שאליה נתוני הלמ"ס האחרונים מתייחסים, וכבר כמה שנים היא עומדת על 13% מהתמ"ג. זהו חלק חשוב במיוחד של ההוצאה הלאומית, חלק הכולל את הפנסיות, קצבאות הזקנה, קצבאות הנכות ועוד. לשם השוואה, ב־2015 ההוצאה הלאומית לחינוך הייתה 7.8% מהתמ"ג וההוצאה לבריאות עמדה על 7.5%.

הפגנה נגד מדיניות הרווחה בישראל צילום: עמית שעל

הצמדה למדד במקום לשכר

כמו בתחום החינוך, גם בתחום הרווחה הממשלה מצליחה להעביר למשקי הבית חלק גדול יותר של ההוצאות. שיעור המימון לפעילות הרווחה שהגיע מהמגזר הממשלתי (בכלל זה מלכ"רים ציבוריים) ירד מ־62% מההוצאה הלאומית לרווחה בשנת 2013 ל־60% בלבד ב־2015. לעומת זאת, שיעור המימון שהוטל על משקי הבית עלה מ־22% ב־2013 ל־24% ב־2014. כלומר, הממשלה שוחקת ללא הרף את השתתפותה ברווחת התושבים ואנחנו נדרשים לשלם יותר. אחד האמצעים לממש זאת הוא להצמיד את קצבאות הרווחה למדד, בשעה שהשכר הממוצע במשק עולה בקצב הרבה יותר גבוה.

הסרת האחריות הממשלתית אינה באה לידי ביטוי רק בשאלה איך מתחלק המימון, אלא גם בשאלה מיהו המגזר המבצע. כמעט כל השירותים שנותן משרד העבודה והרווחה נעשים כיום באמצעות עמותות וחברות פרטיות, ולא ישירות על ידי המשרד. באספקת שירותים בדרך זו, ובייחוד דרך המגזר העסקי, יש היבט מובהק של התנערות מאחריות. התוצאה היא שכר הרעב המשולם לעובדים הסוציאליים, למדריכים ולמטפלות, הגורם לתחלופה גבוהה ולשירות פחות טוב.

כשנכנס לתפקידו הבטיח שר העבודה והרווחה חיים כץ להלאים את שירותי הרווחה, אבל לא עשה דבר. בפועל, חלקו של המגזר העסקי באספקת שירותי הרווחה עלה מ־31% ב־2011 ל־34% ב־2015. הפעילות העסקית כללה בעיקר שירותים בתחום הקשישים, כלומר הפעלת בתי אבות ושירותי סיעוד. חלקה של הממשלה ירד בשנים האלה מ־27% ל־26%. חלקם של המלכ"רים הפרטיים והציבוריים ירד מ־42% ב־2011 ל־40% ב־2015.

זה לא מעודד עלייה מצרפת

ה־OECD עדכן החודש את נתוני ההוצאה הציבורית על השירותים החברתיים, כולל שירותי בריאות, ועולה ממנו תמונה עגומה מאוד. ישראל, כמה לא מפתיע, נמצאת בתחתית הדירוג של המדינות המפותחות.

היקף ההוצאה הציבורית על השירותים החברתיים בארץ עומד על 16% מהתמ"ג עם שירותי בריאות ו־12% בלעדיהם. ממוצע ה־OECD עומד על 20.5% עם שירותי הבריאות ו־15% בלי שירותי הבריאות. הראשונה, צרפת, מוציאה על השירותים החברתיים 32% מהתמ"ג, בדיוק פי 2 מישראל. זה בהחלט לא נתון שמעודד עליית יהודים ממנה.

ויש גרועות יותר. ההוצאה הציבורית על שירותים חברתיים בארה"ב, בלי הבריאות, עומדת על 10.5% בלבד, ובקוריאה על 6%.

ה־OECD גם בדק את התפתחות ההוצאה הציבורית על השירותים החברתיים במשך השנים. ישראל נמצאת בקבוצה מצומצמת של 9 מדינות שבהן ההוצאה הציבורית לשירותים חברתיים ירדה, ובמקרה שלנו לא עלתה משנת 1990.