צעקת על שחקן? טעית. בריונים בחליפות מאמנים

כשקרייג בלאמי היה שחקן נוער בנוריץ' סיטי, הוא סבל מבריונות על בסיס יומי. ג'ון פולסטון, הקפטן של המועדון שאת הנעליים שלו בלאמי ניקה מדי יום, ניסה "לבנות" את הילד הוולשי בצורת עינויים של ממש - פיזיים ומנטליים. בספרו האוטוביוגרפי "GoodFella", בלאמי מספר שפולסטון דרש ממנו להציג את עצמו מחדש בכל פעם שנפגשו, הוא היה מכין תה וקפה לבלם ואם הם לא היה לטעמו, הם היו נזרקים לכיור ובלאמי נדרש להכינם שוב. בלאמי גם נדרש לנקות לו את הרכב ואחרי אימונים נאלץ לנקות אחריו. פולסטון גם היה מכאיב לבלאמי באימונים עם תאקלים אגרסיביים במיוחד. כשהנער היה חוזר לבית הוריו בקארדיף בחופשות, הוא היה בוכה בחדר. "הסכמתי עם כמה דברים בהתנהגות הזו", כתב בלאמי. "אבל זה הרגיש כמו בריונות. זה הרגיש כאילו מנסים לשבור אותי". זה היה הסטנדרט ההתנהגותי בכדורגל הבריטי במשך שנים. צעירים היו מנקים את הנעליים של השחקנים המבוגרים בקבוצה ועושים הרבה דברים משפילים אחרים כחלק מ"חינוך". ג'ון טרי, למשל, נדרש כשחקן נוער לחמם את האסלה של הקפטן דניס ווייז.

קרייג בלאמי. התבריינו אליו ועכשיו הוא מואשם בביריונות צילום: איי אף פי

בלאמי הוא כיום מאמן בנוער של קארדיף סיטי, והטרגדיה האמיתית בסיפור שלו היא שעל פי הדיווחים, הוריו של כדורגלן צעיר (בן של כדורגלן לשעבר) התלוננו שההתנהגותו כלפי בנם היתה בריונות. בלאמי הכחיש את העניין אבל הילד, שעזב את המועדון, התלונן שהמאמן השפיל אותו מול חבריו על בסיס קבוע. בלאמי אינו מאמן הצעירים הראשון באנגליה שמואשם בבריונות. בינואר שעבר פיטר בירדסלי, לשעבר כוכב בליברפול וניוקאסל, הושעה על ידי ניוקאסל ממשרת אימון הקבוצה עד גיל 23 בגלל טענות לבריונות. כגבר צעיר, בירדסלי סבל מבריונות של מאמנו בקארלייל. כמו כן, השנה פיטרו בארסנל שני מאמני נוער בעקבות מקרי בריונות. מקרי בריונות של מאמנים כלפי שחקנים נרשמו ונרשמים מדי יום ברחבי אירופה. גם בישראל, במועדונים גדולים, נשמעו לא פעם תלונות על מאמנים שהשפילו או פגעו בנערים שהם אחראים עליהם.

לפעמים המאמנים שעושים זאת מאמינים באמת ובתמים שהם הופכים את השחקנים שלהם לקשוחים יותר או חסונים יותר מנטלית. באנגליה מדברים על כך ש"השחקנים הצעירים רכים מדי כדי להצליח במשחק". בישראל זה לעתים נקרא "לטחון צעירות". לא פעם החינוך הזה הוא רעיל ופוגעני, ופעמים רבות הורים וילדים מסרבים לדווח על כך מחשש שזה עשוי לפגוע בסיכויים של הילד להצליח במשימה להפוך לכדורגלן מקצועי. זה מותיר את המועדונים עם אחריות עצומה: צריך לשמור על הילדים אבל גם להכין אותם לקשיים של הכדורגל המקצועני, שלא לומר לחיים עצמם.

לא על אותה סקאלה

הבעיה העיקרית היא שלא מצליחים להבחין שאין דבר כזה גבול בין חינוך לבריונות. הם בכלל לא על אותה סקאלה. חינוך זה חינוך, בריונות היא "אסטרטגיית התנהגות" הכוללת הפגנה קבועה של כוח והשגת יעדים בעיקר בעזרת איומים ולעתים בפעילות אלימה. הפעילות מתבטאת בעיקר על ידי הטרדה אגרסיבית מתמשכת וחוזרת במטרה לפגוע, ולמרות סימנים ברורים למצוקת הקורבן.

"צריך להכין את דור השחקנים הצעירים למציאות בעולם האמיתי", אמר סיימון ג'ורדן, לשעבר הבעלים של קריסטל פאלאס, לרדיו Talksport. "יש יותר מדי פוליטיקלי קורקט וליברליזם של לימוזינות. באווירת כדורגל צריך לייצר ווינרים ומנהיגים, ולא מייצרים מספיק מהם בגלל חינוך ליברלי. אני מאמין שאתה בונה תרבות ואישיות חזקה על ידי כך שאתה חושף את השחקנים לאווירה שבונה את האישיות שלהם". ג'ורדן, שהודה בעצמו שהוא סבל מבריונות בצעירותו, מדבר בשפה של "גברים אמיתיים" ומצדיק התנהגויות שאי אפשר להגדיר כחינוך. דווקא ג'ילט, ענקית מוצרי הגילוח, מגדירה את ההתנהלות הזו בצורה הטובה ביותר בפרויקט החדש שלה Good Men Project. בג'ילט מכנים "תרבות גברית שבה האידיאל הוא כוח ורגשות הם חולשה, תרבות גברית רעילה".

אפשר וצריך להקשות על שחקנים צעירים כדי לפתח אצלם חוסן מנטלי. באייאקס, למשל, שולחים שחקנים יצירתיים לשחק בעמדות הגנתיות. בפריז סן ז'רמן שולחים ילדים להתנדבויות בבתי תמחוי. אלכס פרגוסון הקשיח את הילדים במחלקת הנוער באמצעות מבחנים אישיותיים, כמו להעלות אותם לבוגרים ואז להורידם. אין בדוגמאות הללו ולו שמץ של בריונות.

"אני מתעב את הביטוי 'אהבה קשוחה'", אמר פיט לואו, מנהל החינוך של מנצ'סטר סיטי, לאתר Training Ground Guru. לואו, שאחראי על רווחת השחקנים הצעירים והוריהם במועדון, עובד בכדורגל 21 שנה והוסיף: "רוב השחקנים פשוט לא מגיבים טוב לצעקות ולהתנהלות אגרסיבית. יש לנו חוק במנצ'סטר סיטי - אסור למאמן לקלל ולצעוק". שון דייץ', מאמן ברנלי (קבוצה קשוחה במיוחד שמצליחה מעבר לציפיות כבר שנים רבות), סיכם את הנושא בצורה הטובה ביותר. "אתה לא צורח על הילד שלך כשהוא לומד לקרוא או לכתוב, אז לצעוק עליו בכדורגל זה לגיטימי?".

אז מה עושים? מבינים איך המוח של נערים ונערות עובד. בעקבות שנים של מחקר בטכנולוגיות כגון MRI, מבינים כיום טוב יותר את קליפת המוח הקדם־מצחית. מדובר באזור בקליפת המוח הממוקם בחלק הקדמי של האונה המצחית, וזה החלק האחרון במוח להתפתח. קליפת המוח הקדם־מצחית מסיימת את תהליך ההתפתחות שלה בסביבות גיל ‏25. בספר "Inventing Ourselves: The Secret Life of the Teenage Brain" הסופרת, פרופ’ שרה־ג'יין בלייקמור, מסבירה: "החומר אפור (מרכיב עיקרי של מערכת העצבים המרכזית) בקליפת המוח הקדם־מצחית יורד בדרמטיות בין 'הילדות המאוחרת' ל'בגרות המוקדמת'. מדובר בירידה של כ־17%. זה לא אומר שהנוירונים מתים אלא שהמגעים בין תאי העצב מסייעים להגדיר ולעדן את המוח המתפתח".

לפי המחקרים - המוח המתפתח מושפע מאלמנטים חיצוניים כגון תרבות, חינוך, חיים חברתיים, תחביבים, תזונה ופעילות ספורטיבית. בזמן שקליפת המוח הקדם־מצחית - היכן שהמחשבה המתקדמת ביותר נמצאת (מצפון, קבלת החלטות, שליטה על רגשות ותחושות) ־ מתפתחת, יש 'חיווט מחדש' של המוח ונוצר תיאום של קליפת המוח הקדם־מצחית עם שאר חלקי המוח. לפי המומחים, זה בדיוק הזמן לייצר הכרה מתקדמת יותר, כלומר זה בדיוק הזמן לחנך להתנהגות מסוימת, לפתח את יכולת קבלת ההחלטות, לפתח יכולת ניהול סיכונים, לפתח יכולת שליטה על רגשות, לפתח יצירתיות, מודעות, הבנה של השלכות של מעשים ועוד. מחקרים של בלייקמור מראים שלסביבה החיצונית יש השפעה מכרעת לגבי איך נער או נערה מעבדים מידע ופועלים לפיו כבוגרים. מחקרי MRI מראים שהסביבה ממש מסייעת בעיצוב תהליכי עיבוד המידע במוח. המחקרים מראים גם שהתנהגות אגרסיבית כלפי הנערים, ביקורת חריפה ובידוד חברתי נראים במוחם של נערים כמו כאב. כאב מצלק לכל החיים, כאב שלוקחים אותו הלאה לבגרות. כך שזה זה לא מפתיע שמאמנים שסבלו מבריונות כנערים פעלו כבריונים כמאמנים.

מאמן ילדים. הם יכולים לעשות נזק עצום בגלל שהם לא מבינים את המוח של החניכים צילום: אוראל כהן

שואלים שאלות

לפי פרנססק רוביו, מאמן בנוער של פריז סן ז'רמן, הדרך הנכונה לחנך ולהכין את הילדים לעולם זה להקשות עליהם עם שאלות. "השחקנים על המגרש הם אלו שצריכים לענות על השאלות, ולכן תמיד צריך לשאול אותם שאלות. לכוון אותם להתנהגות הנכונה עם השאלות שלך", הוא אומר. ומה עוד עושים כדי "להכין את הילדים לחיים האמיתיים"? דן מיקיצ'ה, מאמן ארסנל עד גיל 15, שאימן את כוכב טוטנהאם דלה אלי בצעירותו, אמר ל־TGG: "דלה שיחק בתחכום יתר, השוויץ ולעתים קרובות ניסה להתחכם איפה שלא צריך. לא ניסינו לדכא את ההתנהגות הזו. פשוט ניסינו להראות לו איפה הוא צריך להיות יותר יצירתי ומותחכם ואיפה פחות. לא העמסנו עליו יותר מדי מטרות לימוד - התמקדנו בלפתח את הדברים שהוא טוב בהם ולא בחולשות שלו". כמו כן, וזה קריטי, היה ניסיון אמיתי להבין מדוע אלי מתנהג כפי שהוא מתנהג. מאמנו בטוטנהאם מאוריסיו פוצ'טינו, מאמן שידוע ביכולת שלו לקדם שחקני נוער לקבוצה הבוגרת ולפתח אותם להיות כדורגלני־על, הסביר איך לעשות זאת נכון: "אתה צריך להרגיש דברים כמו שהשחקנים הצעירים מרגישים ולגלות אמפתיה. היום המנהיג האנושי הוא זה שמצליח. 'אגרוף הברזל' הוא משהו מפעם".