ברצלונה קבוצה גדולה, אבל האם זו ברצלונה הגדולה?

כשיוהן קרויף קיבל את תפקיד מאמן ברצלונה ב-1988 הוא ישב עם חברים על בירה והכריז שהוא "אני הולך לשנות את עולם הכדורגל". "המגנים שלי יהיו קשרים, אשחק עם שני שחקני כנף ובלי חלוץ" הכריז. "הכל יתבסס על מסירות וחילופי מקום, לחץ ועבודה קולקטיבית. הכל הולך להשתנות".

ואכן, הכל השתנה. קרויף הנחיל שיטה זהה בכל קבוצות המועדון, מתודת האימון היתה זהה בכל חלקי המועדון ואופי השחקנים שנבחרו תאם את השיטה הזו. לפי התפיסה הקרויפיסטית -אינטליגנציית משחק, וכישורים טכניים חשובים יותר בכדורגל ממאסת שריר, גובה וכוח. לפי קרויף, זה לא משנה אם אתה גבוה או נמוך, רזה או צ'אבי – אתה יכול לשחק בברצלונה כל עוד יש לך את הכישורים המתאימים להיות חלק מקבוצה.

כשמדברים על ה-DNA של ברצלונה, מתכוונים לדברים הללו. סגנון, זהות, סוג שחקן ואדם שרוצים במועדון. ה-DNA הזה איפשר לברצלונה לגדל כמה מהשחקנים הטובים בעולם. בראש ובראשונה את ליאו מסי אבל גם את צ'אבי, אנדרס אינייסטה, סרג'יו בוסקטס, ג'רארד פיקה, ג'ורדי אלבה ואחרים.

"בברצלונה מאמינים שאפשר ללמוד הכל", אומר פראן רוביו, מאמן שלמד באוניברסיטה בברצלונה וכיום עובד בפריז סן ז'רמן. "אבל אם יש לך את הכישרון לחשוב מהר ואתה מתאמן בקונטקסט אחד ובקבוצה אחת, באווירה אחת - אז אפשר להוציא ממך את הכישרון שהכי מתאים לקונטקסט המסוים. ניקח דוגמה קיצונית של ליאו מסי. הוא כישרוני בצורה בלתי רגילה, אבל אם הוא היה נדרש לשחק בקבוצה שהתוכן שלה היה שונה בכל קבוצה של המועדון. הוא היה גדל במועדון שמשחק רק מסירות ארוכות ומתבסס על כוח ועוצמה, ייתכן מאוד שהוא לא היה היום שחקן מקצועי. את האווירה חייבים לייצר בשביל לאפשר לכישרון מסוג מסוים שיפרוץ. את הכישרון הוא הראה דרך האימונים ובתוך המתודה של ברצלונה".  

קווין פרינס בואטנג באימון הראשון שלו בברצלונה. מתאים? צילום: אי פי איי

בלב השיטה האידיאולוגית של ברצלונה, בסופו של דבר, שוכנת פרגמטיות מקצועית. היא מאפשרת לגדל את השחקנים שמתאימים לזהות ולסגנון שהמועדון רוצה לעצמו. אידיאלית, כל השחקנים גדלים בתוך המערכת הזו אבל בכל מערכת חייבים שחקני חיזוק חיצוניים וכך גם בברצלונה. העניין הוא, שהיסטורית רק אלו שהתאימו למערכת הקיימת הצליחו בקבוצה. טיטו וילאנובה, מאמן ברצלונה לשעבר שמת מסרטן ב-2014, אמר פעם ש"קשה מאוד לקנות שחקנים לברצלונה - קח את 25 השחקנים הטובים בעולם ואולי רק חמישה יכולים למצוא מקום בקבוצה. אנחנו משחקים שונה וקשה להתאים את עצמך לסוג המשחק הזה". כלומר, לעיתים זה מאוד לא פרגמטי להביא מישהו חיצוני לתוך המערכת - לא משנה כמה הוא טוב.

נאברו מסביר שהחתמתם של שחקנים כגון ארתורו וידאל, ז'אן-קלייר טודיבו, מלקום ועכשיו גם קווין פרינס בואטנג, במקביל לשחרורם של שחקני בית כגון ראפיניה, מוניר אל חדאדי, ג'רארד דאולופאו ואחרים - גורמים לברצלונה לאבד את מה שמייחד אותה, אידיאולוגית ומקצועית. בנוסף, שחקנים כמו רוברטו נאברו מרגישים שהדרך שלהם לקבוצה הבוגרת חסומה.

"אם שחקני נוער עוזבים את בארסה זה כי הם רואים שבתוך המועדון לא מאמינים בלה מאסיה", אמר נאברו. "הבן שלי אמר לי שהם לא העלו אותו. הוא נתן לי כדוגמה את קרלס אלנייה (אחד מהשחקנים הטובים ביותר שגדלו בלה מאסיה בשנים האחרונות), שיש לו קשיים אמיתיים. האחרון מלה מאסיה שבאמת עלה לקבוצה הבוגרת הוא סרג'י רוברטו (בן ה-26). הבן שלי רצה להיות שחקן מקצועי והוא לא מהמר שברצלונה תביא אותו לזה, כי הם לא מהמרים שם על ה-DNA של בארסה".