האורחים בכנס של עו"ד אינסל: שופטים שיכריעו בתיקים שלו

עד כמה תקין ששופטים ושומרי סף ישתתפו באירועים שמארגנים בעלי תפקיד בתיקים פעילים? עשרות מפרקים ונאמנים, שורת שופטים בראשות נשיא בית המשפט המחוזי ת”א איתן אורנשטיין, ואנשי הכנ"רית סיגל יעקבי זכו להזדמנות להתחכך זה בזה מחוץ לאולמות המשפט בכנס חדלות הפירעון השנתי של לשכת עורכי הדין שהתקיים בסוף השבוע באילת. מי שהיו אחראים על עריכת הכנס והתכנים המקצועיים הם עו"ד יניב אינסל ושותפו עו"ד שי מילוא. אלא שמבדיקת "כלכליסט" עולה שכמה מהאורחים בכנס הם שופטים שצפויים להכריע בסכסוכים שאינסל נקלע אליהם בשלושה תיקי פירוק.

עם שופטים אלה נמנה חגי ברנר, שאמור להכריע מי צודק במחלוקת על שכר טרחה שהתגלעה בין אינסל ובין עו"ד משה אוסטרובר בתיק כינוס נכסים של קריספין יזמות והתחדשות עירונית. הסכסוך בין אינסל ואוסטרובר, שבנובמבר 2016 מונו ככונסי הנכסים בתיק, מספק הצצה לערוץ התקשורת המהיר והנוח בין אינסל לבין נציגי הכנ"ר (הכונס הרשמי).

הכנ"רית סיגל יעקבי והשופטים לובי עבודי, יעל בלכר וחגי ברנר

הסכסוך החריף בין השניים הגיע לשיא כשאינסל הגיש לאחרונה בשם שניהם בקשת שכר טרחה, ואוסטרובר התנגד לה בטענה שהם זכאים רק לשליש מהסכום. אינסל טען שלפי התקנות הם זכאים ל־250 אלף שקל, ובנוסף ביקש תוספת מאמץ מיוחד שתגדיל את שכרם ל־375 אלף שקל לפני מע"מ. אוסטרובר העלה שורת טענות מפתיעות שמכוונות למעשה נגד השכר שלו, וטען שהסכום הכולל התואם את התקנות הוא 127 אלף שקל בלבד.

אינסל הגיב בתקיפת אוסטרובר, שלדבריולא תרם תרומה חיובית להליך, וציין ש"הוסכם זה מכבר עם הכנ"ר" ששכר הטרחה יכלול תוספת מאמץ מיוחד. כלומר, מהדברים עלה שאינסל כבר הגיש את הבקשה מצויד מראש בהסכמה בלתי פורמלית. אינסל אגב תיקן חלקית את הדרישה וצמצם את הבקשה ל־300 אלף שקל.

השופט ברנר, שצפוי לדון בסוגיה בסוף החודש, השתתף בפאנל באילת לצדו של אינסל. ברנר נחשב שופט מקצועי והגון ולא מרבה להגיע לכנסי לשכת עורכי הדין, אך השילוב בין השתתפותו בכנס והצורך להכריע בבקשת השכר צורם. מלבד זאת, ברנר גם יושב בתיק אקסיום, מהתיקים הגדולים ביותר שקיבל אינסל מעולם. בתיק זה מונו לנאמנים אינסל ועו"ד רם יולוס, שהשתתף גם הוא בפאנל עם ברנר בשישי.

מתי ייבדקו תביעות החוב

השופטת בלכר, שהשתתפה בכנס, אמורה להכריע אם לאפשר לאינסל להימנע מבדיקת תביעות חוב. באפריל 2016 נפתח במחוזי תל אביב תיק פשיטת רגל של חייב בשם יורם יזדי. רוב תיקי פשיטות הרגל אפורים ואין בהם כלום חוץ מחובות, אבל כבר בבקשת הכינוס כתב יזדי שיש לו בניין ברחוב בר אילן בירושלים. וכשיש נכסים – יש גם פוטנציאל לשכר טרחה גבוה, מה שהופך את התיק אטרקטיבי למפרקים.

הכנ"ר אמור לשבץ אקראית בעלי תפקיד לתיקים הללו, אבל איכשהו התיקים המשתלמים מגיעים תמיד לקומץ קטן של עורכי דין, שאינסל ביניהם. מכוח סמכותה הודיעה נציגת הכנ"ר דאז דוד האן לבית המשפט על מינוי אינסל. בקשת יזדי מבהירה שהיא הוגשה לבית המשפט הלא נכון: החייב והבניין בירושלים. אבל הנציגה לא ביקשה להעביר את התיק. אם התיק היה עובר, אינסל לא יכול היה להתמנות בו. כמה ימים לפני שנפתח התיק בבית המשפט הנחה אינסל מושב בנושא חדלות פירעון בכנס השנתי של לשכת עוה”ד, והזמין אליו את הכנ"ר דאז דוד האן, את אורנשטיין ושופטים ופרקליטים נוספים.

חלפו שנתיים וחצי מהמינוי, ומתברר שהחייב הוא בעלים של רבע מהבניין, והיתר שייך לשלושת אחיו. הבניין לא רשום כבית משותף, כך שאי אפשר למכור רק את דירות החייב. האחים שלא רוצים למכור את הבניין הציעו פתרון פשוט: לרשום את הבניין כבית משותף, לחלק את הדירות בין האחים ולמכור רק את הדירות של האח החייב. אלא שאינסל התנגד לכך, והוא מקדם בתקיפות מהלך למכירת הבניין כולו. מדוע? לטענת האחים, האינטרס של אינסל ברור: שכר הטרחה נגזר כאחוז מהתמורה על הנכס, והוא יקבל הרבה יותר על מכירת נכס שלם מעל מכירת רבע ממנו.

"איזה אינטרס יש למנהל המיוחד במימוש המשותף חוץ משכר טרחה לעצמו?", תוקפים האחים את אינסל. "היחיד שייהנה מהמכירה יהיה הנאמן שיבקש שכר טרחה". עוד הוסיפו כי אינסל ממתין להזדמנות הפז "למכור בניין בעשרות מיליוני שקלים לטובת עצמו בלבד, ובלי שהנושים והחייב יקבלו מפעולה זו ולו אגורה". לטענתם, הנושים לא יקבלו אגורה מהמכירה משום שרוב הבית שייך לאחים, ונושי החייב ממילא לא יוכלו להיפרע מהם.

הכנ"ר, שאמור לשמור על התנהלות תקינה והוגנת בהליכים, תומך באינסל ובמכירת הבניין כולו. השופטת עינת רביד שטיפלה בתיק בעבר אימצה כמקובל את עמדת הכנ"ר. היא הסבירה שרישום הבית כמשותף כפוף קודם כל לסילוק חוב לרשות המסים, ולכן צריך קודם לפרוע את החוב לרשות באמצעות מכירת הבניין. אחר כך יוכלו הרוכשים לרשום בית משותף.

ערעור על החלטה זו תלוי ועומד בבית המשפט העליון. בינתיים היתה לאחים בקשה צנועה: למהר ולבדוק את תביעת החוב של רשות המסים לפני שמוכרים את הבניין. אבל אינסל מסרב לבדוק את תביעת החוב, מה שהוביל להתקפה חריפה של האחים נגדו: "האם יעלה על הדעת קודם לממש ואחר כך לבדוק את גובה החוב? רק במציאות עקומה לפי תפיסת הנאמן, שלפיה תכליתו היא מימוש הבניין למטרותיו האישיות, יש קודם לממש", טוען עו"ד יעקב אמסטר, המייצג את האחים. "ואם יתברר שהחוב קטן או לא קיים, וניתן לפרוע אותו במכירה של דירה אחת בלבד?".

הכנ"ר אגב הנחה בעבר את אינסל לבדוק את תביעות החוב וגם השופטת יעל בלכר, שמטפלת כיום בתיק, הורתה לו לעשות זאת. אבל אינסל לא בדק והגיש בקשה לביטול אותה החלטה. לדבריו, הכנ"ר הגיש תגובה חסויה לבקשת שכר טרחה חסויה, ושם הודיע ששינה את עמדתו ומותר לאינסל לא לבדוק את תביעת החוב. ממתי בקשת שכר טרחה היא חסויה? אגב, גם הדו"ח התקופתי שהגיש אינסל חסוי, ואפילו השמאות שהזמין כדי להעריך את שווי הבניין. האחים שביקשו לקבל עותק ממנה נדחו גם על ידי אינסל, וגם על ידי הכנ"ר והשופטת. אינסל רק הסכים לפרט שהבניין שווה 25-21 מיליון שקל, כלומר חלקו של החייב 6-5 מיליון שקל. לפי אינסל, החוב לרשות המסים עומד על 4 מיליון שקל בלבד, והחייב בכלל הגיש "טענת פרעתי", כלומר טוען שאין לו חוב מס. האם הגיוני למכור את כל הבניין במצב הזה?

השופטת בלכר שתכריע בתסבוכות הללו הוזמנה לכנס של אינסל ומילוא והשתתפה במושב המקדים ביום חמישי, שעסק ב"תוכניות פירעון יצירתיות לקידום שיקומם של החייב ובני ביתם".

האם יישאר מנהל מיוחד?

השופטת איריס לושי עבודי, שהוזמנה לטקס, אך לא השתתפה בו, צפויה להחליט אם להעביר את אינסל מתפקידו כמנהל מיוחד. במאי 2018 פורסם ב"כלכליסט" המקרה של החייב יואב סמי אליהו, אדם שיש לו נכסים בעשרות מיליוני שקלים שעשויים לכסות חלק ניכר מחובותיו. שכר הטרחה של בעל תפקיד שמתמנה לנהל הליך זה יכול בקלות להגיע ל־2 מיליון שקל. בתחילה ניסה משרדו של רונן מטרי, שייצג את החייב, לקבל את התיק, אבל השופט עודד מאור בלם את המהלך וביקש מהכנ"רית שמות של מועמדים ניטרליים, ואינסל קיבל תיק שמן נוסף.

אינסל ניסה להשיג את הסכמת הנושים להסדר, אבל הנושים מסיבות שונות דחו את ההצעה. בחודש שעבר הודיע השופט מאור שההליך מוצה, אין עוד מקום לעכב את הליך כינוס הנכסים, והנחה את אינסל להגיש בקשה לשכר טרחה. בעקבות זאת פנו כמה נושים לבית המשפט וביקשו למנות לכונס את עו"ד אוהד הראל. לכאורה, זה מה שהיה אמור לקרות, אלא שלשופטת לושי עבודי שטיפלה בתיק היו תוכניות אחרות, והיא מסרה החלטה קצרצרה שבה הורתה על מינויו של אינסל למנהל מיוחד זמני. זאת בלי שהוגשה בקשה למנות מנהל מיוחד בכלל או את אינסל בפרט.

אחרי שנקבעות עובדות בשטח, כבר קשה הרבה יותר לשנות אותן. כמה נושים הגישו בקשה בהולה לבטל את המינוי של אינסל, אך השופטת קבעה אותן לדיון שיתקיים רק בסוף פברואר, כשאינסל כבר יהיה עמוק בתיק.

מינוי שנכפה על צדדים מוביל בדרך כלל לקרבות ולבזבוז זמן על מאבקים במקום לקדם פתרון. זו איננה טובת החייב ואיננה טובת הנושים. כעת, למשל, פנה עוד נושה של החייב בבקשה תקיפה להעביר את אינסל מתפקידו. טענתו היא שאינסל קידם באגרסיביות ובקיצוניות את ההסדר כדי שיוכל ליהנות משכר טרחה גבוה.

השופטת לושי עבודי לא השתתפה בכנס שהתקיים בסוף השבוע, ובלשכה טוענים שהוצע לה להשתתף אך היא מסרה שתשהה בחו"ל. תגובות השופטים ברנר, בלכר ולושי עבודי נמסרו באמצעות דוברות בתי המשפט. לדבריהם, ההזמנה לכנס נעשית מלשכת עורכי הדין ולא אינסל אישית, בהתאם לנוהל ודרך לשכת הנשיא אורנשטיין שמאשר את ההשתתפות בכנס. השופטת בלכר הוסיפה כי לא שוחחה עם אינסל בעניין הכנס או הפאנל שבו השתתפה, וכי בתיק יזדי הבקשה של אינסל היא לדחות את מועד בדיקת תביעות החוב והחלטתה בעניין תינתן כמקובל. השופט ברנר ציין כי כל רמיזה כאילו יש קשר בין ההזמנה לבין תוכנן של החלטות שיפוטיות אין לה שמש של בסיס.

מאינסל נמסר כי “בתיק הכינוס נעשתה עבודה רבה והדירות יימסרו בקרוב לדיירים. בתיק יזדי האחים והחייב מעכבים את מכירת הנכס שנים, תביעות החוב ייבדקו בכל מקרה והחוב לרשות המסים קודם לכולם. כל השופטים מוזמנים לכנס בידי לשכת עורכי הדין ואינסל אינו מעורב בכך”.