מונית ב־1 שקל? הצעה לגיטימית במכרז הסעות

האם הצעת מחיר אפסית במכרז היא תכסיס פסול או מהלך לגיטימי? סוגיה כזו הובאה לפתחו של העליון, שנדרש להכריע במקרה שבו חברה שזכתה במכרז הסעות הציעה שירות מוניות במחיר של 1 שקל. תשובת בית המשפט היתה: מעורר תהיות, אך תקין. "אין לכחד, השימוש בתמחור בלתי ריאלי בעליל במסגרת מכרז הוא עניין המעורר תהיות. ואולם אין לומר באופן גורף כי בכל מקרה בו מתומחר רכיב זה או אחר של הצעה באופן בלתי ריאלי בעליל, דין ההצעה להיפסל", כתב שופט העליון עפר גרוסקופף בפסק דין שניתן לאחרונה והכשיר "תמחור בלתי ריאלי בעליל".

שופט העליון עפר גרוסקופף. לא נפגעה התחרות ההוגנת

המועצה האזורית יואב פרסמה מכרז לשירותי הסעות תלמידים ועובדי הוראה למוסדות החינוך. במכרז הוצעו 376 מסלולים שהוכפלו בשלוש, ולכל מסלול התבקשה הצעת מחיר לשלושה סוגי רכבים: מונית, טרנזיט ומיניבוס, כך שסך הצעות המחיר שיכלו להינתן במכרז עמד על 931. אחת הזוכות במכרז, חברת מסיעי שקמים, תימחרה את עלות המונית ב־31 מסלולים ב־1 שקל. ולמה שתעשה זאת? גרוסקופף הסביר את המניע: "הסברה של הזוכה לתמחור בלתי ריאלי בעליל זה הוא שמדובר בקווים בהם מספר עצירות רב ונוסעים רבים, כך שהסיכוי כי יבוצעו במונית הוא קלוש. על כן היתה נכונה להסתכן, ולהתחייב כי ככל שיידרש לבצע את הקווים האלו באמצעות מונית, תיטול את העלות על עצמה". כלומר בקווים שבהם העריכה מסיעי שקמים שתיאלץ להוציא רכב גדול יותר, טרנזיט או מיניבוס, היא תמחרה את המונית בשקל אחד. המועצה האזורית היא שמכתיבה לחברה איזה רכב להוציא. בימים שבהם מספר הנוסעים יהיה קטן יתאפשר להסתפק במונית, ואז תוציא מסיעי שקמים מונית ותספוג את ההפסד.

נגד זכייתה של מסיעי שקמים עתרה חברת מטיילי ירון בר בטענה שהמונית בשקל היא תכסיסנות פסולה, ולא נטילת סיכון לגיטימית. בנוסף נטען שהתמחור הזה מתבסס על מידע פנימי של מסיעי שקמים, שביצעה את ההסעות גם בשנים קודמות. כלומר היא צברה מידע על כמות הנוסעים במסלולים, וזה איפשר לה "הוזלה של ההצעה באופן מלאכותי".

שופטת המחוזי באר שבע שרה דברת דחתה את העתירה, וציטטה מפסקי העליון מהי תכסיסנות פסולה: "תכסיסנות שבכוחה להביא לפסילת הצעה על הסף חייבת להיות תכסיסנות הטבולה ברמייה, באי יושר, בהיעדר תום לב כנדרש ממציעים במכרז. תמחור בהפסד מעלה חשד למשל ל'העמסת מחירים', טכניקה שנועדה להצעת מחירים גבוהים או נמוכים לפריטים שונים, בהתאם לתכנוני הרווח של המציע, ולא בהתאם לעלות האמיתית של העבודה". דברת קבעה שמסיעי שקמים לא העמיסה את העלויות שהחסירה בהצעת המחיר למונית (1 שקל) להצעות המחיר לנסיעה ברכב גדול יותר, שכן גם הצעות אלה היו זולות מהצעת המתחרה מטיילי ירון בר.

גרוסקופף והשופטים חנן מלצר וג'ורג' קרא אישרו את פסק דינה של דברת. "ככל שמדובר בטענה לשימוש במידע פנים, הרי שהיא לא הוכחה, ואין לפנינו בסיס ראייתי המאפשר לקבוע כי הבחירה ב־31 הקווים הללו לא נעשתה על בסיס מידע גלוי וידוע לכלל המשתתפים במכרז", כתב גרוסקופף. "ככל שמדובר בטענה לתכסיסנות, פשיטא כי הבחירה בתמחור של 1 שקל נעשתה לשיפור סיכויי הזכייה. אולם כל עוד מדובר בהתחייבות ממשית של הזוכה, דהיינו בהסכמה שלה ליטול על עצמה את עלות הנסיעות הללו, תוך הנחה שמדובר בנסיעות בודדות, ולא בניסיון לבצע 'הסטת עלויות', באופן המשבש את התחרות ההוגנת בין המשתתפים במכרז, אין לפסול את ההצעה בגין זאת".

את מסיעי שקמים ייצגו עורכי הדין דרור ורסנו ושגיא שיף ממשרד יגאל ארנון; את מטיילי ירון בר ייצגו עורכי הדין רות ברק ונועם שוחט ממשרד הרציג, ברק, הדסי; את המועצה האזורית יואב ייצגו עורכי הדין דורון בראש וטל סומך.