הבוחר יכניס את האצבע לסכר

את החלטת ראשי הקואליציה ללכת לבחירות אפשר להמשיל למשיית אדם טובע מהמים. הטובע הוא המשק הישראלי, והמים הם מבול של מהלכים פופוליסטיים, יקרים ולא־אחראיים. בשבועות האחרונים הממשלה הלכה והסתבכה בסחרור של הצעות בעייתיות, החל בהפחתת מכסים שהורה עליה שר האוצר משה כחלון בלי גיבוי של הכנסה חלופית, וכלה בחלוקת קרקעות חינם שסידר ח"כ בצלאל סמוטריץ' לציבור בוחרי הבית היהודי.

נטו הישרדות

הקושי הקבוע שמעוררות בחירות, היעדר תקציב, אינו רלבנטי הפעם, כי תקציב המדינה אושר כבר במרץ. בראייה כלכלית גרידא, מאז אותו אירוע קיום הממשלה היה מיותר למדי: היא לא קידמה שום מהלך חשוב, ועסקה ב(נטו) הישרדות. על הדרך היא נקטה צעדים פופוליסטיים, שהבולט בהם הוא הגדלת הפנסיות והשכר לשוטרים ולסוהרים ביותר ממיליארד שקל בשנה לעשור וחצי הקרובים.

המגמה ניכרה כבר בתקציב 2019, שבו במקום רפורמות נחוצות בא צורך אינסופי לייצר כותרות. לעתים היתה לכותרות האלה השפעה הרסנית על רוב האזרחים ‑ אלה שאין להם לובי ‑ בשל הקיצוצים שהן תבעו לבצע בתקציב המדינה, שהגיעו ממרץ לשמונה מיליארד שקל.

שר האוצר משה כחלון צילום: חיים צח, לע"מ

כל חברי הממשלה ה־34 וכחלון בראשם, כפי שהודה לא פעם, מתכוננים לבחירות זה תקופה ארוכה. הצרה היא שבכלכלה נדרשים צעדים ארוכי טווח, שיניבו פירות בעוד יותר משנה או שנתיים, בעוד שבחירות מעודדות חשיבה לטווח קצר. את הצ'ק שכתב כחלון על תוכניות מתוקשרות כמו מחיר למשתכן והפחתות מסים יצטרכו לפרוע השרים שיבואו אחריו.

חבל הצלה משפטי

זה זמן מה שמעל החלטות הממשלה מרחף המושג "כלכלת בחירות" כעת, לשמחת הדרגים המקצועיים, הוא יהפוך לתיאור עובדתי ורשמי. אחד המשפטים שהיו שגורים בחודשים האחרונים בפי פקידים ויועצים משפטיים היה "שיגיעו כבר הבחירות" ‑ אז לא יצטרכו עוד לבלום בגופם יוזמות סקטוריאליות ופופוליסטיות. מבחינתם הבחירות הן חבל הצלה משפטי.

השילוב בין ריח הבחירות לעליות המחירים האחרונות יצר תרכובת נפיצה. הוא הוליד שיחות ליליות עם חברות ענק שהסתיימו בהבטחה להטבות; התחייבות להוריד את הבלו על הפחם בלי מקור תקציבי; וטמינת הראש בחול מפני הבעיות שמחכות ב־2019, ועד כה שטנו לעברן כמו הטיטאניק לעבר הקרחון. ההכנות לבחירות הבאות אולי ימנעו מהממשלה לטפל בבעיות האלה, הן בצד ההכנסות והן בצד ההוצאות, אך בה בעת הן ימנעו ממנה להעצים את הנזק.