התירוץ הנצחי לפירוק ממשלות

שוב התברר שהשוויון בנטל הוא מכסח הממשלות הלאומי. גם כשנדמה שהמאבק על השוויון בנטל דעך, ממשלות ממשיכות ליפול בגללו. כפי שממשלת נתניהו והחרדים נפלה ב־2012 בגלל הכישלון להעביר חוק גיוס מעודכן, כך נופלת ממשלת נתניהו־חרדים של 2018.

הבעיה של המערכת הפוליטית היא שאין דרך להעביר חוק גיוס ‑ שהוא בפועל חוק השתמטות ‑ שיהיה גם חוקתי. חוק כזה צריך לעבור את מבחן השוויון של בג"ץ ובה בעת להתקבל על דעת המפלגות החרדיות, שמתעקשות שכל בחור ישיבה החפץ בכך יוכל להישאר בישיבה. כך נוצר הסטטוס קוו הישראלי בנושא השוויון בנטל, המבוסס על מעגל סגור: הכנסת מעבירה חוק גיוס שהיא יודעת שאינו עומד במבחן בג"ץ; החוק נתקע כמה שנים בבג"ץ, ובינתיים ההשתמטות נמשכת כסדדרה והמערכת הפוליטית מקבלת אורכה עד הפסילה הבאה.

יאיר לפיד בהפגנה נגד חוק הגיוס צילום: מוטי קמחי

תעשיית האשליות

אף שהישראלים, שכבר נואשו מרוב סבבים במאבק, מתקשים להאמין שהמערכת הפוליטית תביא שוויון בנטל, האפליה בין דם לדם עדיין מעלה להם את הסעיף. סקרים מגלים שהנושא חשוב יותר לבוחרים ככל שהם ימניים יותר. גם הרגישות של אביגדור ליברמן לשוויון בנטל נובעת בעיקר מכך שציבור הבוחרים שלו שולח את ילדיו ונכדיו ליחידות הקרביות של צה"ל.

התוצאה היא שחוק גיוס אפשר להעביר רק אחרי בחירות, כשאף אחד לא זוכר את הבוחר. ספק אם יש נושא שלגביו רימו כל כך הרבה פוליטיקאים את בוחריהם בהבטחות כזב, בלי שום כוונה לקיים כמו השוויון בנטל. דוגמה בולטת היא אהוד ברק, שרץ ב־1999 לראשות הממשלה תחת הסיסמה "גיוס לכווווולם", ואחרי הבחירות הקים ועדה ולא גייס בחור ישיבה אחד. עוד דוגמה היא יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, שהבטיח בבחירות 2013 שוויון בנטל ובהמשך העביר חוק ששחרר עשרות אלפי אברכים מכל חובת שירות. שלא יהיו אשליות: זה בדיוק מה שיקרה גם במערת הבחירות הקרובה: פוליטיקאים יישבעו בשם השוויון בנטל עד הבחירות, וימכרו אותו בלי למצמץ כשיחל המשא ומתן הקואליציוני.

איילת שקד, נפתלי בנט ומשה גפני בדיון על חוק הגיוס בכנסת צילום: אוהד צויגנברג

אין עתיד

למשא ומתן הזה יגיע הציבור החילוני מעמדת מיקוח גרועה במיוחד. הצעת החוק שגיבש משרד הביטחון בראשות ליברמן ומקובלת על יש עתיד וישראל ביתנו היא הצעה גרועה במיוחד, שנכשלת בכל מבחני השוויון בנטל. אין בה סנקציות אישיות, אלא סנקציות תקציביות על הישיבות, שאותן אין שום בעיה לעקוף באמצעות הגדלת תקציב הישיבות ‑ כאילו שהוא לא גדל מספיק. לא רק הסנקציות פיקטיביות: גם יעדי הגיוס בחוק הם יעדים פיקטיביים שגדלים פחות או יותר בקצב הגידול של הציבור החרדי.

בעבר נדרשו לבג"ץ חמש שנים עד שפסל חוקי גיוס. כך יכלו הפוליטיקאים להעביר חוק כזה ולתת לממשלה הבאה להתמודד עם התוצאות. אלא שבממשלה הנוכחית בג"ץ המיואש כבר פסל את החוק לאחר שנתיים. כך נוצר מצב פוליטי מאוד נפיץ, כי כשבג"ץ פוסל חוק באמצע הקדנציה, הבחירות הבאות כבר מספיק קרובות כדי שאי אפשר יהיה להעביר חוק מתקן. זה מה שהפיל את הממשלה הנוכחית וזה בהחלט עלול להיות מה שיפיל את הממשלה הבאה.

אביגדור ליברמן בבסיס תל השומר צילום: אריאל חרמוני משרד הביטחון

מבחינה מסוימת נוצר כאן מנגנון הצמדה: אורך חיי הממשלה צמוד לאורך חיי חוק הגיוס שלה. מובן שיש משתנים נוספים, כמו כמו משך החקירות נגד ראש הממשלה.לכן מהרגע שהממשלה הבאה תעביר את חוק הגיוס שלה, תתחיל הספירה לאחור לביטולו ולפירוק הממשלה.

לכאורה יש עוד אפשרות: להעביר חוק גיוס אמיתי עם יעדי גיוס אמתיים וסנקציות יעילות. אבל זו אפשרות דמיוניות על גבול הפנטזיה, שכבר הרבה מאוד זמן לא עולה על דעתו של איש במערכת הפוליטית שלנו.