הצחקתם את האפודים הצהובים: המנהרות שתחת המחאה החברתית

שר העבודה והרווחה חיים כץ נאם היום (א') בעצרת מחאה בירושלים והבטיח שהפעם המאבק ינצח. אלא שהעצרת, למרבה הצער, לא עסקה בנושאי משרדו של כץ אלא במאבק בטרור בשטחים. האירוע הזה ממחיש למה מעטים כל כך הסיכויים שיפרוץ גל חדש של מחאה חברתית.

הדגים זאת לאחרונה גם מדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמיקם את המתח בין עשירים לעניים כחלש ביותר בין המתחים בחברה הישראלית. כלומר - כזה שמטריד את רובנו מעט מאד, אם בכלל.

צילום: עמית שעל

כל גל מחאה חדש יעמוד בצל גל המחאה של 2011 ולך תשחזר הפגנות של מאות אלפים. אז, הכל היה חדש ובתולי. זה הוליד עניין תקשורתי גדול וגם הקשה על פוליטיקאים לנצל את המחאה. כעת, עוד לפני שפרצה ההפגנה הראשונה ביום שישי, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד הספיק להצטלם עם אפוד צהוב בשכונת היוקרה שבה הוא גר.

מה כבר יכולים המפגינים לעשות שיעורר עניין? לחסום כבישים. כולם חוסמים היום כבישים. כשהמשטרה תתחיל למלא את תפקידה ולסכל חסימות כבישים, זה יהיה סיפור.

בנוסף - קיים בציבור ייאוש מההשפעה המוגבלת של מחאת 2011. מחאת האוהלים הובלה על ידי צעירי מעמד הביניים, אבל מי שמושפע מהתייקרויות של כמה אחוזים בחשמל ובמוצרי המזון הם דווקא העניים. עניים בישראל הם בעיקר ערבים, חרדים, קשישים ועולים. כשערבים וחרדים יוצאים להפגין, זה על נושאים מגזריים - לא על ההתייקרויות. הקשישים והעולים ממעטים לצאת למחאות, אף שיכלו להיות מוצדקות מאוד.

התייקרויות החשמל אכן מקוממות. אבל אי אפשר לשכוח שהשכר הממוצע עלה ב־2017 ב־3.3%, האבטלה עומדת על כ־4% - כלומר אין כמעט אבטלה בישראל - והמדינה שיווקה כ־55 אלף דירות בהנחה גדולה במסגרת פרויקט מחיר למשתכן. מעל הכל מרחף כמובן המצב הביטחוני השביר שחופר מנהרות מתחת לכל סיכוי למחאה ארוכת טווח.

למחאת הנשים שפרצה לאחרונה יש יתרון גדול. ראש הממשלה ורעייתו ביקרו גם הם את מחדל הטיפול באלימות במשפחה, כך שאיש לא יכול לטעון שמדובר בניסיון להדיח ראש ממשלה מכהן. אבל במצב שבו כמעט כל דבר בישראל נשפט לפי השאלה האם הוא טוב להישרדות נתניהו או רע להישרדותו - קשה מאוד יהיה לקדם מחאה חברתית בלי שתוצמד לשמאל או לאופוזיציה. כנראה אפילו בלתי אפשרי.