שקד בגדה בחילוניות: המחיר של שופטים שמרניים בבג"ץ

אתמול קיבלתי משרת המשפטים איילת שקד את התגובה הקצרה ביותר אי פעם. התסכימי להגיב כאשה חילונית, שאלתי, על פסק הדין שבו שני מינויים מובהקים שלך שללו מאשה את זכותה בדירה? לא, השיבה שקד. שקד, יש להניח, היתה יוצאת במחולות תקשורתיים אילו השופטים שמינתה היו מקעקעים אקטיביזם שיפוטי בתחומים הקרובים ללבה, כמו הורדת מאחזים בשטחים או פסילת מינוי פוליטי בעייתי. אבל, לרוע מזלה, השופטים שלה פגעו הפעם ב"אחיותיה" החילוניות ולכן יפה השתיקה. ככה זה, כשממנים שופטים דתיים ושמרניים, זכויות האדם ייפגעו. הפעם בגלל הריסון הנדרש מהתערבות בעוול שגרם בית הדין הרבני והפתח הגדול שפתח לשלילת זכויות נשים בהחלת הדין הדתי בענייני רכוש.

שניים ממינוייה האישיים של שקד, דוד מינץ, שמונה על הכיסא הדתי, ופרופ' אלכס שטיין, מינוי שמרני מובהק, אישרו את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול ששלל את זכותה של אשה בדירת המגורים המשותפת כי בגדה בבעלה, זאת בניגוד לדעת המיעוט של יצחק עמית שייצג במשחק התיוגים הזה את העמדה הדמוקרטית־ליברלית. הממד היהודי ניצח את הדמוקרטי, הדין הדתי את הדין האזרחי, השופט הדתי והשופט השמרן ניצחו את השופט הליברל בהרכב הבג"ץ.

איילת שקד. לא התערבה בעוול שגרם בית הדין הרבני והפתח הגדול שפתח לשלילת זכויות נשים צילום: יאיר שגיא

אחד הנימוקים נסב על משקל הבגידה בהחלטה. האשה ביהדות היא "בוגדת", "מורדת", כינויים מטומטמים שהדביקו לה גברים כדי להטיל בה את הכתם שישלול את זכויותיה. הדין האזרחי מבקש להוציא את ה"בגידה" משיח הזכויות שמבוסס על כוונת השיתוף. נכון שבגידה מתמשכת יכולה לשלול כוונה כזו, ולכך אפילו עמית הסכים, אבל כאן ברור שזה לא המקרה. ובכל זאת שללו השופטים את כוונת השיתוף, עם הבגידה או בלעדיה.

לכן קמה הזעקה על המהפכה שחולל פסק הדין. שרבוב הבגידה לשיח יעודד, כמו שכתב השופט עמית, את תעשיית החוקרים הפרטיים שיבלשו ויתעדו בגידות. בג"ץ החזיר את הדיון והדין הדתי לוויכוח הרכושי בניגוד להלכת בבלי שביקשה להחיל הרמוניה ואחידות בכלל המערכת המשפטית ולהחיל גם את זכויות האשה שלא תקופח. גם אם בגדה וגם אם כוונת השיתוף לא עוגנה במפורש. במקרה הנוכחי לא עמדו לה 31 שנות נישואין שרובן המכריע היה יציב ושיתופי. שופטי הרוב שילבו את הדין הדתי עם השמרנות המשפטית — לא נתערב בהחלטת בית הדין כיוון שלא סטה מסמכותו, גם אם טעה וגרם עוול. ואילו השופט עמית קבע — סטה גם סטה, מכיוון שהתעלם מהלכת בבלי, מכוונת השיתוף ובעיקר בגלל שפגע בזכות האשה.