בעקבות פרשת לבייב: למי יש אינטרס להבריח יהלומים

בעוד שעל פי החשדות במסגרת הפרשה הוברחו היהלומים על גופים של המעורבים, כדי לייבא יהלומים במסגרת עסק מחייבת תיאום מראש ודיווח מאד מפורט לרשות המסים. כדי לייבא יהלומים לא רק צריך לעשות זאת בתיאום מראש אלא עם מידע מפורט על משקל, חדות, בהירות מחיר פר קארט ומקור היהלום.

מבחינה מיסויית אין לדיווחים האלה משמעות. על יהלומים אין מע"מ ואין מכס (בשונה אגב מתכשיט בודד שנרכש בחו"ל, עליו צריך עקרונית לדווח ולשלם מע"מ עם הכניסה לארץ כמו על שאר המוצרים שנרכשים בחו"ל).

יהלומים

המס של רווחים מיהלומים ממוסה בצורה די ייחודית. רשות המסים, על פי הסדר חדש, אינה עושה ביקורת ליהלומן המדווח על הכנסות לצורכי מס שגבוהות מ-1.3%. רווח נמוך מכך עלול לגרור ביקורת של הרשות.

לדברי עו"ד דורון איתני ממשרד ג. בלנגה, איתני ושות’ , מומחה למיסוי פלילי, "יש שתי סיבות בהן 'משתלם' להבריח יהלומים, ולא בהכרח כדי לחסוך את המס על הרווחים ממכירתם. הראשונה היא כאשר מדובר ביהלומי דמים, ואז אסור בהתאם לאמנה בינלאומית לסחור בהם, והדרך היחידה לעשות זאת היא 'בשחור' ללא התיעוד המלא הנדרש מצד רשות המסים".

הסיבה השנייה לפי איתני היא להלבין הון: "מאחר שיהלומים נחשבים לפתרון קל להסתיר כסף שלא ניתן למשל להפקיד בבנק. במקום לנסות להפקיד מזומן בבנק או לרכוש נדל"ן, מסחר ביהלומים קל יותר להסתרה ולהלבנת הון. כדי להלבין יהלומים מוברחים, צריך להוציא חשבוניות פקטיביות שיציגו מצג שווא לגבי מקור היהלומים וכל המידע הנוסף אליהם. מה שמהווה כמובן עבירה חמורה לפי חוק המע"מ".

ענף היהלומים בעולם, ובארץ במיוחד הוא ענף די חבול, שידע בעבר ימים טובים. בין הגורמים שתרמו לירידת קרנו: הסטת הייצור והעיבוד להודו בשנים האחרונות, יחד עם המשבר העולמי שפגע ברכישות היהלומים לצד ירידה בפופולריות הכללית של היהלומים. אולם יותר מכל אלה מה שמשפיע על שוק היהלומים הוא השינוי המדיניות בישראל ובעולם בכל הנוגע להון לא מדווח. היהלומנים, שהיקף הפעילות "השחורה" שלהם נחשב תמיד לדי גדול, נתקלים בשנים האחרונות ביותר ויותר מהלכים מצד רשות המסים לגבות מהם מס, ובמקביל בקושי מצד הבנקים להפקיד הון לא מדווח שמקורו לא ברור.