אחרי 24 שנים: מסעדת בליני נסגרת
מסעדת בליני משכונת נווה צדק בתל אביב סוגרת את שעריה בשבת הקרובה. אסף לב, הבעלים: "מצאתי את עצמי נלחם כל היום בטחנות רוח. כואב לי, אבל תחום המסעדנות במדינה גמור. התוכנית שלי היא להקים מסעדה בחו"ל, איפה שיודעים להעריך את המסעדנים"
"קיבלתי הצעה שלא יכולתי לסרב לה, במיוחד במצב הכלכלי היום שבו דואגים להבריח את המסעדנים מהמדינה", אומר בעל המסעדה, אסף לב. "אני סוגר את המקום אחרי 24 שנים כי היום המצב במשק בתחום שלנו קשה. קשה להרוויח כסף, וכשמישהו בא ונותן לך הצעה טובה אז אתה לא יכול לסרב לה. במצב רגיל לא הייתי מוכר, ולא משנה מה הייתה ההצעה שהיו מציעים לי. במהלך השנים קיבלתי הרבה הצעות למכור את המקום, כי בכל זאת זה הלוקיישן הכי יפה בתל אביב אם לא בארץ כולה, אבל ברגע שאתה כל היום מוצא את עצמך נלחם בטחנות רוח, אתה כבר אומר 'כמה עוד אפשר'. אז התוכנית שלי היא להקים מסעדה בחו"ל במקום שבו יודעים להעריך את המסעדנים והמסעדות. במדינה התחום הזה גמור".
איך זה מרגיש לסגור מסעדה אחרי כל כך הרבה שנים?
"כואב לי. מצד אחד זאת הקלה, כי מסעדה זה כמו תינוק שדורש נון-סטופ תשומת לב. מצד שני זה תינוק שלי, וזה כואב אחרי כל כך הרבה שנים להיפרד. אני באמת אוהב את התחום הזה, אני לא סתם עוסק בזה 24 שנים. יש לי עוד שלוש מסעדות שאותן השארתי, אבל בגדול פנינו לחו"ל, זו התוכנית".
מנה ממסעדת בליני צילום: עמית שעל
עם אילו קשיים נאלצת להתמודד בשנה האחרונה שלא היו שם קודם לכן?
"המס על העובדים הזרים, חוק הטיפים ועוד - כל אחד מהדברים האלה זה נגיסה נוספת מהעוגה הקטנה שנשארת למסעדנים. אולי לא כולם יודעים, אבל למסעדנים נשאר רווח קטן מאוד. תמיד עבדנו על רווחיות לא גבוהה במיוחד, אבל כיום כבר באמת שלא נשאר כלום. המיסוי זה הדבר העיקרי שהורג אותנו. עם הכל אני עוד יכול לחיות, גם עם שכר הדירה שנסק, אבל חשוב לזכור שעלות המשכורות בשלוש השנים האחרונות עלתה ב-45%, והרגולציה הפכה להיות בלתי אפשרית. אני כל היום מתעסק במיסים ובתביעות, וזה ממאיס עליך את התחום. אז אם לא רוצים אותנו בארץ, אנחנו נצא לחו"ל. באהבה הייתי ממשיך בארץ, אבל המצב רק יחמיר כי ב-1 בינואר נכנס לתוקף חוק הטיפים, וזה לא ייגמר שם".
החזקים שורדים והחלשים סוגרים
הסגירה של מסעדת "בליני" מצטרפת לשורה ארוכה של סגירות שהתרחשו בשנה האחרונה, ובהן סגירתן של מסעדת "מיטבול" בראשל"צ אחרי 14 שנה; סגירתה של "פונדק דה לוקס" ביפו אחרי ארבע שנים וחצי של פעילות; סגירתה של מסעדת "עד העצם" בהרצליה; וסגירתה של מסעדת "אסיה" בשוק הפשפשים ביפו בחודש מאי האחרון. באותו חודש סגרה את שעריה גם מסעדת "ננוצ'קה" של המסעדנית ננה שרייר אחרי 16 שנות פעילות, זמן קצר לאחר סגירתה של מסעדת "אורנה ואלה" בתל אביב אחרי 20 שנה.
מסעדת "החלוצים 3" בתל אביב נסגרה בפברואר אחרי שש שנים של פעילות; ומסעדת "גריג", גם היא בתל אביב, נסגרה חודש לפני כן אחרי שנתיים בלבד של פעילות. מסעדת "דה באן", הסמוכה לשוק הכרמל בתל אביב, שנסגרה אחרי שבע שנים של פעילות ו"דייגו סאן" הן האחרונות שנסגרו ברשימה הלא מאוד קצרה הזו.
מומחים בענף המסעדנות טוענים כי גל הסגירות בשנה וחצי האחרונות נובע מההוצאות הגבוהות של המסעדות אל מול מתח הרווחים הנמוך, לצד התוכניות העסקיות שעשו מסעדנים ומשקיעים רק לפני שנים ספורות שכבר אינן רלוונטיות כיום, לנוכח המספרים שרק הולכים וגדלים. מומחים אחרים יטענו כי מדובר כאן במצב קלאסי של ברירה טבעית – החזקים שורדים והחלשים סוגרים – המקצוענים מצליחים לצוף ואיתם גם אלה עם הגב הכלכלי, אבל כל השאר שורדים בקושי או מוותרים ופורשים מהמירוץ. אבל כמו בכל סיטואציה מורכבת, גם כאן הדברים הם לא רק שחור או לבן.
גם החלטת בג"ץ שהתקבלה, שלפיה יאולצו המעסיקים לשלם על מבקשי המקלט תשלום רטרואקטיבי על חמש-שש שנים, גרמה לחשש רב בקרב מסעדנים ובכירים בענף המסעדנות, שמתריעים מפני קריסה קרבה של התחום. בכיר בענף המסעדנות אמר כי "השומות בעקבות פסק הדין התחילו לצאת, ורשות המיסים תנפיק אותן רטרואקטיבית, חמש-שש שנים אחורה. המשמעות הפרטנית לעובד אחד זה 20 אלף בשנה תוספת, וזה רק ההיטל, לא קשור לפיקדון. מסעדה קטנה-בינונית מעסיקה לפחות חמישה מבקשי מקלט כאלה, והמשמעות של זה היא 100 אלף שקלים בשנה. בית קפה או מסעדה קטנה שיצטרכו לשלם את זה עם ריבית וקנסות אחורה ישלמו בסביבות 700 אלף שקלים, וזה גזר דין מוות לאותו עסק".
אותו גורם בענף מסביר גם כי "לגבי הגופים הגדולים - רשתות ובתי מלון - זה כבר סיפור אחר. כאן מדובר על יותר מ-10 מיליון שקלים שיצטרכו לשלם רטרואקטיבית, וגם הם לא יוכלו לשלם את זה, ואני מדבר על גוף שמעסיק כ-50 מבקשי מקלט. הענף הזה הוא ענף שבו שיעורי הרווח, למעטים שמצליחים, הם קטנים. חייבים להבין שלא עושים מיליונים ממסעדות".
