בעיטה במעמד האישה

אופ"א הכריזה באוקטובר שהארגון יעביר 50 אלף יורו נוספים בשנה להתאחדויות כדורגל באירופה. ה־50 אלף הללו צריכים להגיע לכדורגל נשים בכל התאחדות. והכסף הזה יתחיל לעבור מ־2020. הכסף, חלק מתוכנית WFDP, שזה Women’s Football Development Programme, יעלה את הסכום שאופ"א משקיעה בכדורגל הנשים בכל התאחדות מ־100 אלף יורו ל־150 אלף יורו. רק לשם השוואה, אופ"א העלתה את הסכום שהיא מעבירה עבור תיקו בליגת האלופות ב-80% ל־900 אלף יורו. קבוצה שמנצחת משחק אחד בליגת האלופות מקבל 2.7 מיליון יורו. אם קבוצה מנצחת בכל המשחקים שלה בשלב הבתים של ליגת האלופות היא מקבלת פי שניים יותר מאשר כל התאחדויות כדורגל הנשים באירופה מקבלות בשנה.

נבחרת הנשים של ארצות הברית. 30 מיליון שחקניות בעולם, חצי מהן בארה"ב וקנדה צילום: איי אף פי

גם תשלומי הסולידריות להתאחדויות על השתתפות בליגת האומות גדולים בהרבה ממה שאופ"א מעבירה לכדורגל נשים. התאחדות מדרג A מקבלת 2.25 מיליון יורו על השתתפות בליגת האומות. נבחרת מדרג D מקבלת 750 אלף יורו. כלומר, ההתאחדות של גיברלטר, כ־30 אלף אזרחים בסך הכל, מקבלת יותר מאופ"א מאשר כל הנשים בגרמניה מקבלות. בגרמניה, אגב, רשומות 114,187 כדורגלניות מתחת לגיל 18. באופ"א דיברו על "תמיכה ענקית לתעשיית הכדורגל נשים" ועל "מומנטום לשינוי" אבל המספרים חושפים שמדובר בכל כך מעט כסף ביחס למה שאופ"א מייצרת, שהסכומים הללו נראים כמו פארסה. וזה לא בגלל שאין צופים במשחקי נשים. באליפות אירופה לנשים (יורו 2017) צפו 178 מיליון איש. 240,045 איש באו למשחקים בהולנד: פוטנציאל הצמיחה עצום.

זה לא שונה כל כך מהגישה הכללית של רשויות הכדורגל לכדורגל נשים. בשנה שעברה ג'יאני אינפנטינו, נשיא אופ"א, אמר ש"מונדיאל 2019 לנשים יהיה חגיגה לכדורגל נשים, והווירוס של כדורגל הנשים יתפשט ברחבי צרפת ובכל העולם". השימוש ההזוי במלה "וירוס" עשוי להסביר מדוע פיפ"א מנסה להימנע ממגע רציני עם כדורגל נשים ובאופן כמעט אקטיבי פוגעת בניראות שלו. למשל, גמר מונדיאל הנשים ב־2019 נקבע ליום שבו ייערך גמר הקופה אמריקה וגם גביע הקונקאקף (צפון־מרכז אמריקה והקריביים). אינפנטינו יכול לדבר כמה שהוא רוצה על "מחויבות להגדיל את משחק הנשים" אבל לקיים את המשחק החשוב ביותר בלוח השנה של כדורגל הנשים באותו היום שבו נערכים שני גמרים של תחרויות אזוריות של גברים — זה זלזול עצום. "התזמון הוא חלק מבדיקה מקיפה", מסרו מפיפ"א ל”ספורט’ס אילוסטרייטד”. "בדיקה מקיפה שהיו מעורבים בה כל הדמויות המשמעותיות במשחק". שקר מוחלט וחסר בושה.

ועדות ודוחות

השטות של פיפ"א מגיעה אחרי שב־2016 הוציאה דו”ח לקידום כדורגלניות נשים ובו הבטיחה שאחת ממטרות הארגון היא "לספק לנשים הזדמנויות גדולות יותר להפגין את הכישורים שלהן ברמה הבינלאומית וברמת המועדונים". בדו"ח גם דיברו על כך שעד 2017 ירימו "תוכנית לפיתוח מסחרי של כדורגל הנשים". החלטה זו נדחתה ל־2026. בינתיים, בפיפ"א החליטו להקים ועדה מיוחדת נוספת שתסייע להרחיב את ההשתתפות בכדורגל נשים כך שעד 2026 יהיו בו 60 מיליון שחקניות (כיום יש 30 מיליון שחקניות, מחצית מהן בקנדה וארה"ב). הוועדה תדון בהגדלת ההשקעה בטורנירים ובאירועים ספציפיים לכדורגל נשים. מי שאמורה להיות אחראית על כך היא פאטמה סאמורה, האישה הראשונה בתפקיד מזכ"ל פיפ"א, שכבר הודיעה ש"הארגון יעבוד יד ביד עם 211 התאחדויות הכדורגל ברחבי העולם כדי להגדיל את השתתפות ילדות ונערות, להגדיל את השווי המסחרי של כדורגל הנשים ולחזק את המבנים של כדורגלניות נשים".

בין השאר, עד 2026 כל התאחדות לכדורגל תתחייב לקיים תוכנית לפיתוח כדורגל נשים וגם להעניק מקום בהנהלת ההתאחדות לאישה (כיום נשים מחזיקות בתפקידים השוליים ביותר ברמות הארגון והניהול של המשחק, ומייצגות 8% בלבד מחברי הדירקטוריון או הוועד הפועל של ההתאחדויות הלאומיות) ו"לבנות כדורגלניות כמודל לחיקוי לילדות ונערות שרוצות לשחק את המשחק".

אבל דוחות והבטחות לחוד והשקעה לחוד. קשה לראות איך התאחדויות כדורגל ברחבי העולם, ארגונים די רקובים משחיתות, יכניסו להנהלות נשים שיהוו גורם משמעותי. קשה לדמיין שהתאחדויות ישקיעו יותר ממה שהן משקיעות כיום (5 דולר בשחקנית בממוצע). קשה לראות איך נשים יקבלו יותר כסף — כפי שפיפ"א הבטיחה, אך לא ציינה כמה. במונדיאל הנשים הקודם קיבלו 24 הנבחרות 15 מיליון דולר (בהשוואה ל־400 מיליון דולר שחולקו כפרסים ל־32 נבחרות במונדיאל הגברים 2018. פיפ"א הבטיחה כבר פרסים של 440 מיליון דולר לנבחרות במונדיאל 2022).

נבחרת הולנד. מיליוני צופים צילום: גטי אימג'ס

המצב כן משתפר

אך למרות האפלייה הברורה, המצב כן השתפר: בזכות הילדות, הנערות והנשים שיוצאות לשחק כדורגל. בזמן מלחמת העולם הראשונה, התאחדות הכדורגל האנגלית החליטה להשעות את כל משחקי הגברים בסוף עונת 1914/15 בגלל שרוב השחקנים גויסו למאמץ המלחמתי. הן אמנם שיחקו עם חצאיות ורבות מהן היו חסרות ניסיון בסיסי בכדורגל, אבל הן הביאו המונים למגרשים. כדורגל נשים שוחק באנגליה מאז המאה ה־19 וימי מלחמת העולם הראשונה היו שיאו הגדול מבחינת אהדת הציבור. הרשויות אף עודדו את כדורגל הנשים.  

אמנדה מייסון, היסטוריניות במוזיאון המלחמה האימפרילית, אמרה ל”אינדיפנדנט”: "במלחמת העולם הראשונה, יותר מ־900 אלף נשים עבדו במפעלים שרובם העסיקו קצין או קצינת רווחה שדאגו לבריאות ולהתנהגות העובדות. ספורט, במיוחד כדורגל, היה משהו שעודדו". בספר The Munitionettes: A history of Women’s Football in the North-East during the First World War" נכתב ש"במשחקים הללו, כולם היו יכולים לברוח ממחשבות על אימת המלחמה". עם זאת, ב־1921 החליטה ההתאחדות האנגלית לכדורגל לאסור על נשים לשחק. ההחלטה נבעה מחשש מהפופולריות של כדורגל הנשים, שלפי ראשי ההתאחדות היתה עשויה לפגוע במשחק הגברים, שהתאושש מהמלחמה. "המשחק לא מתאים לנקבות", כתבו בהחלטת ההתאחדות לכדורגל האנגלית, שגם אסרה על מועדונים לאפשר לנשים לשחק במגרשיהם ועל בתי הספר ללמד את המשחק לילדות. מן הסתם, כל אגורה שחוקה שהועברה מהציבור לכדורגל הלכה למשחק הגברים. נשים המשיכו לשחק בליגות "מחתרתיות" על מגרשי בוץ ללא ציוד כדורגל. החוק היה קיים באנגליה עד 1971 והאנגליות המעטות ששיחקו את המשחק ברמה גבוהה יחסית, מצאו עצמן בליגות זרות. רק ב־1993 החליטו בהתאחדות הכדורגל האנגלית לסייע למשחק הנשים. אפשר רק לדמיין מה היה קורה לו הרשויות לא היו מנסות להשמיד את המשחק הנשי מ־1921 עד 1971 ומתעלמות ממנו לחלוטין עד 1993.

הסיפור של כדורגל הנשים לא שונה במיוחד במדינות אחרות. בספרד נשים החלו לשחק כדורגל מסודר רק ב־1970. בגרמניה אישרו לנשים לשחק באוקטובר 1970 וגם בישראל הליגה לנשים קמה לראשונה רק ב־1998. הכסף הציבורי שהגיע לכדורגל נשים בישראל במשך השנים הוא פחות מכ-1% מהסכום שקיבלו הגברים. וגם הכסף הזה הלך לעתים לעסקנים שהחזיקו בכמה קבוצות יחדיו ושלטו בזכויות השחקניות. כשהיחס של הרשויות הוא כזה, היחס התרבותי גם אינו משתנה. התפיסה היא עדיין ש"כדורגל זה לא לנשים". זה מתחיל להשתנות יותר ויותר אבל אופ"א ופיפ"א, למרות פרסומות יפות על שיתוף נשים במשחק, עדיין “לא שמו את הכסף איפה שהפה שלהן”, כפי שאומרים.

כדורגל נשים סבל שנים מאפלייה בכל הקשור לחוקים. מאז שנות ה־2000 יותר ויותר ילדות, נערות ונשים משחקות, אבל בכל הקשור להשקעות מוסדיות בהן, הן מצויות הרחק מאחור. זה לא בגלל שהן לא מעניינות — יש מספיק אנשים שמתעניינים בענף. זה לא בגלל שהן לא טובות — הסטנדרטים הטכניים והפיזיולוגיים עולים מדי שנה כמו בכדורגל הגברים.

כדורגל הנשים לא פורח בגלל שעדיין רואים בו אח חורג או אחות חורגת לכדורגל גברים. עובדה, גמר מונדיאל הנשים הקרוב ייערך בצילו של גמר קופה אמריקה. זו הדרך של פיפ"א לטפל ב"וירוס" שהוא כדורגל נשים.

סכום פרס כספי ל־32 הנבחרות במונדיאל: 440 מיליון דולר (בקטאר 2022)

סכום בו הזוכה מקבלת: 35 מיליון דולר

סכום פרס כספי ל־24 הנבחרות במונדיאל: 15 מיליון דולר (קנדה 2015)

סכום בו הזוכה מקבלת: 2 מיליון דולר

צופים במגרש במונדיאל נשים (בממוצע למשחק)

שבדיה 1995: 4,315

ארה"ב 1999: 37,319

ארה"ב 2003: 21,239

סין 2007: 31,169

גרמניה 2011: 26,428

קנדה 2015: 26,029