חקר ביצועים: השבוע של הנגיד החדש, רועי ורמוס וערוץ 10

ירון - דרוש עמוד שדרה

היה צריך להאזין היטב לדברים של ראש הממשלה ושר האוצר השבוע, כשהכריזו שפרופ' אמיר ירון מיועד להיות נגיד בנק ישראל. "אני מאחל לירון שיהיה חלק מהמהפכה שמתרחשת, שיצטרף למשולש שמוביל את הכלכלה הישראלית", אמר למשל בנימין נתניהו. איזו מהפכה? לא לגמרי ברור. מה שכן ברור הוא שאם ירון נבחר, הרי שהממשלה סבורה שהוא "יצטרף למשולש" ויישר איתה קו, להבדיל מקרנית פלוג. אפשר לקוות שירון יאכזב אותה. אחת ההתמחויות שלו היא ניהול סיכונים לטווח ארוך, והיא נדרשת כעת: אחרי 11 שנות גאות בשווקים, שתומרצו בידי הבנקים המרכזיים, הוא מגיע לעידן החדש, כשהריביות מתחילות לעלות. אף אחד לא יודע איך ייגמר הניסוי הגלובלי של גמילה מריבית אפסית, אבל היא תלווה בהאטה, ולא מופרך להניח שגם במשבר. כדי להתמודד איתו בחוכמה, ירון יצטרך עמוד שדרה מקצועי איתן, שפופוליזם פוליטי אינו נוגע לו כלל.

גולן פרידנפלד

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה 

פרופ' אמיר ירון צילום: בלומברג, אונ' פנסילבניה

ברקת - בלי קול ועם מקל גדול

מינוי משה ברקת ליו"ר רשות שוק ההון מלווה בבאזז חסר תקדים; נראה שהתפקיד הזה, שבמשך שנים רבות היה אפרורי למדי, מעולם לא עניין רבים כל כך. לשינוי הזה יש שתי סיבות מרכזיות. הראשונה היא תפיחת הנכסים שבידי הציבור ליותר מטריליון שקל, השנייה היא דורית סלינגר. בלי להיכנס לדיון אם היו"ר הקודמת היתה רגולטורית טובה, אין ספק שהיא עוררה הרבה אמוציות. השיעור המרכזי שברקת חייב ללמוד מהכהונה שלה הוא לבנות שוב את אימת הרגולטור הקלאסית, זו שבה מדברים בשקט אבל מחזיקים מקל גדול. סלינגר, במרדף אחר מטרות ורפורמות רבות מדי, צעקה בקול אבל בדרך כלל לא הצליחה לאיים מספיק. המקל שלה פשוט התפצל ליותר מדי כיוונים. בתור התחלה, ברקת צריך לצמצם את מספר המטרות שלו, ולהעניק להן טיפול עומק.

סופי שולמן

ורמוס - לנהל חברה הוא יודע?

קרן הגידור נוקד קפיטל בראשות רועי ורמוס, שמחזיקה בכ־2% ממניות פז, שלחה מכתב לחברה שבו התלוננה על תשואות חסר של החברה. זה שלב מתקדם באבולוציה של מעורבות משקיעים בחברות ציבוריות. בעבר העניין הסתכם ב"התשואות נמוכות? באסה לך, תמכור. אתה יכול לבוא בטענות רק לעצמך על בחירה גרועה". מקסימום המשקיעים התעוררו כשהחברה הגיעה להסדר חוב. אבל ורמוס ואחרים מציגים כעת אקטיביזם חדש — והוא לא בהכרח טוב. מנהל השקעות, מוצלח ככל שיהיה, לא תמיד יודע להיות מנהל חברות מוצלח. יש היגיון מאחורי ההפרדה בין התפקידים, וכדאי לשמור עליו, גם אם לעתים בהחלט ראוי שהמשקיעים ישמיעו את קולם.

יניב רחימי

רועי ורמוס צילום: אוראל כהן

נתניהו - השיטה ממשיכה לעבוד

יוליה שמאלוב־ברקוביץ' שימשה ממלאת מקום ראש הרשות השנייה, וחלמה על מינוי קבוע. איוב קרא העניק לה אותו, קצת לפני שהמריא לניו יורק עם ראש הממשלה והרעיף עליו חנופות. השבוע, קצת אחרי מינויה, שמאלוב־ברקוביץ' עצרה את המיזוג בין רשת לערוץ 10, שאת חברת החדשות שלו בנימין נתניהו סימן כבר מזמן. בדרך היא תקפה את הממונה על הגבלים עסקיים שאישרה את המיזוג, ודרשה שלל נתונים בלי להציב תאריך יעד לבדיקה. ועוד מעט כנראה בחירות, אז אף אחד לא יקבל הכרעות על גופי תקשורת, ומי יודע אם ערוץ 10 ורשת ישרדו עד שתתקבל הכרעה. זה כבר לא סיפור על התקשורת, זה סיפור על האופן שבו הצורך של ראש הממשלה לשלוט בכלי התקשורת, זה שהוביל אותו לחדר החקירות, בא על סיפוקו שוב ושוב, באמצעות החלשה מתמדת של כל מערכת שומרי הסף (ומועצת הרשות השנייה סובלת במיוחד). האיש שורד, כל השאר נשחק עד דק.

גלית אלטשטיין

"ריגול" סיני - אפשרות מטרידה

הסיפור המוזר של עולם הטכנולוגיה השבוע היה חשיפת בלומברג שלפיה סוכנים של צבא סין הצליחו להשתיל, כבר בשלב הייצור, שבבי ריגול זדוניים במערכות חומרה שהגיעו לשרתים של ענקיות טכנולוגיה כגון אפל ואמזון. אפל ואמזון (והממשל האמריקאי) הכחישו, אבל השאלה אם הסיפור נכון או לא היא משנית; הוא אפשרי, וזה מספיק. העובדה שסין יכולה, אם היא רוצה, להחדיר כלי ריגול למכשירים שנמצאים ברשות כל אחד מאיתנו מטרידה כשלעצמה. אין כיום כמעט מוצר טכנולוגי ללא חלקים שמיוצרים בסין, לכן גם אם בלומברג שגתה הגיע הזמן לשאול אם המחירים הנמוכים והזמינות שהייצור בסין מאפשר מצדיקים את המחיר האפשרי של ריגול גלובלי נרחב מצד אחד המשטרים הדכאניים בעולם?

עומר כביר

סוויפט - הצורך במילה, ובשתיקה

טיילור סוויפט הצליחה להדהים את הדמוקרטים והרפובליקנים כאחד, כשהודיעה השבוע באינסטגרם שהיא תומכת במועמדים הדמוקרטיים בטנסי, המדינה הדרומית שבה גדלה ושבה היא מצביעה. סוויפט הנוצרייה הבלונדינית נחשבה בשנים האחרונות יקירת הימין האמריקאי, כולל פלגים קיצוניים, ובאלט־רייט הכתירו אותה "אלילה ארית", עד שהיא החליטה שאם מישהו כבר גוזר ממנה הון פוליטי, עדיף שזה יהיה מישהו שהיא מאמינה בו. היא הציגה את ההצהרה שלה כהחלטה מוסרית, אבל הסיפור שלה גם מזכיר היטב שאפילו שתיקה היא אקט פוליטי — בין שהוא נמנע מתמיכה, כמו של סוויפט, או להבדיל כזה שמביע אותה, כמו בשתיקה הנדרשת כשנפגעות תקיפה מינית משמיעות את קולן.

הגר רבט

טיילור סוויפט צילום: איי אף פי

היילי - מפה לא תבוא האופוזיציה

שגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי הודיעה השבוע על התפטרותה. יום לפני ההודעה ארגון חברתי קרא לפתוח בחקירה נגדה בטענה שלא הצהירה כראוי על שימוש במטוס פרטי של אנשי עסקים אמריקאים, כנראה חבריה, אבל הנשיא דונלד טראמפ מסר שהיא ביקשה לעזוב כבר לפני חצי שנה. היילי, בת למהגרים מהודו, הספיקה בחייה להיהפך מסיקית למתודיסטית; מרפובליקנית דרומית שהתנגדה להפלות ואיגודי עובדים למושלת נאורה שהסירה את דגל הקונפדרציה מגבעת הקפיטול של דרום קרוליינה; וממבקרת לוחמנית של טראמפ לנציגתו מול העולם. "הוא מצליף באנשים הנכונים ומחבק את האנשים הנכונים ומוציא את ארצות הברית חזקה", אמרה לפני שנה. לא נראה כרגע שהיא תחזק את שאריות האופוזיציה הרפובליקנית לטראמפ, אחרי שבהודעתה הבטיחה שתמשיך לפעול למענו "מבחוץ", אבל עם הרקורד שלה, אולי יש עוד סיכוי למהפך.

תמר טוניק

נורדהאוס - פרס עגום במיוחד

יום לפני שפרס נובל לכלכלה הוענק לוויליאם נורדהאוס, חלוץ המחקר על הקשר בין כלכלה לאקלים, פרסם האו"ם דו"ח מטלטל שלפיו היעד של הגבלת התחממות כדור הארץ ל־2 מעלות צלזיוס עד סוף המאה כנראה לא בר־השגה, ושהוא ממילא לא היעד הנכון — כי קטסטרופה אקלימית ככל הנראה תתרחש כבר בהתחממות של 1.5 מעלות. אם לא תהיה ירידה דרסטית בפליטת פחמן בתוך כעשור, קבעו המומחים, הקרב יהיה אבוד. במילים אחרות, כל השנים שנורדהאוס הקדיש לגיבוש מודל בינלאומי למיסוי פליטות פחמן שהיה אמור לרסן את שינוי האקלים לא יועילו לנו כבר. הפרס שניתן לו נראה יותר כמו כיבוד בשבעה.

רן אברמסון