מתבודדים בפסגה
יוסטון רוקטס עוצבה על מנת להרוס את המשחק הקבוצתי והמגוון של גולדן סטייט ווריירס. בעונה שעברה זה כמעט עבד. האם הרוקטס פספסו את ההזדמנות שלהם?
דריל מורי, הג'נרל מנג'ר של יוסטון רוקטס, הודה בכמה ראיונות שאת הקבוצה שלו הוא בונה כדי להתמודד עם גולדן סטייט ווריירס. ואיך מתמודדים עם קבוצה של כוכבים שעובדים כל כך טוב ביחד במסגרת משחק קבוצתי? הופכים את הכדורסל ל-1 על 1.
קראו עוד בכלכליסט:
- פלייאוף ה-NBA שובר שיאי רייטינג העונה
- 11 הערות לקראת הגמרים האזורים ב-NBA
- לחוצים טילים: האם יוסטון רוקטס טובה מספיק כדי לזכות באליפות
כרמלו אנת'וני. יתאים לשיטה? צילום: טוויטר יוסטון רוקטס זה בדיוק מה שעשתה יוסטון רוקטס בשנים האחרונות. משחק ריווח קיצוני ויעיל. כלומר, בהתקפה, השחקנים ללא הכדור מתרחקים כמה שיותר מהסל, מתמקמים על קו השלוש ומותירים את מוביל הכדור במעין 1 על 1, שבדרך כלל מסתיים בחדירה לסל וסל/עבירה או הוצאת כדור החוצה לאחד מהשחקנים מחוץ לקשת. בזכות החוקים ב-NBA, שלא מאפשרים אזורית רגילה, משחק הבידודים הזה הוא "הסותרן" המושלם למשחק הקבוצתי של גולדן סטייט ווריירס.
בידוד בגישה כל כך שונה
בעונה שעברה יוסטון ממש המציאה מחדש את משחק הבידודים - שפעם היה הלחם והמאה של רוב התקפות הליגה. בשנות ה-2000 המוקדמות רוב קבוצות הליגה עשו בידודים ב-15%-20% מהפוזשנים שלהן. לאחר עונת 2013/14 - בעקבות סדרת הגמר בה שסן אנטוניו ספרס פירקה את מיאמי היט של דוויין ווייד ולברון ג'יימס עם משחק מסירות קבוצתי - מספר הקבוצות שעשו בידודים ב-10% מהפוזשנים שלהן או יותר ירד לחד ספרתי. מ-2015, גולדן סטייט ווריירס - למרות שהיא קבוצה טובה מאוד בבידודים - בונה על אופציות התקפיות רבות ומגוונות ועל משחק מסירות מפותח מאוד. הצלחתה הרבה הובילה את רוב הליגה לכיוון הכדורסל שלה. ואולם, יוסטון, "הסותרן", החזירה בעונה שעברה את האיזו-בול (איזו מ-isolation, בידוד) לאופנה.
לפי Synergy רוקטס קלעה בעונה שעברה 1.12 נקודות פר פוזשן בבידודים. הנתון הגבוה ביותר ב-14 השנים בהן עוקבים אחרי כל המהלכים ב-NBA. כ-14.5% מהפוזשנים שלהם בעונה שעברה היו בידודים - זה הכי הרבה מאז 2012/13, אז ניו יורק ניקס של כרמלו אנת'וני (2012/13) עשתה בידודים ב-15.6% מהפוזשנים. אנת'וני תמיד היה שחקן של בידודים והצטרף הקיץ לרוקטס, שכאמור, בונה על בידודים. על פניו, זה יכול להתאים לו, אבל הוא מגיע לקבוצה עם מפלצת הבידודים - ה-MVP, ג'יימס הארדן. הארדן קלע 12.2 נקודות למשחק מבידודים - פי שניים יותר מכל שחקן אחר בליגה. זה מה ש-10 בידודים במשחק משיגים לך (עלייה מ-6.8 ב-2016/17). גם כריס פול קפץ מ-3 בידודים למשחק בעונה האחרונה שלו בלוס אנג'לס קליפרס ל-5 ביוסטון בעונתו הראשונה. גם פול וגם הארדן צריכים את הכדור בידיים שלהם בשביל לגרום לכדורסל של הרוקטס לעבוד. גם אנת'וני צריך את הכדור בידיים שלו בד"כ.
אנת'וני הוא לא "צלע שלישית" לפול והארדן, עליהם יוסטון בונה את עתידה. היא מחויבת לשניים ושמה את הכסף על זה - חוזים ב-360 מיליון דולר לשניים שבעונה שעברה היו האחראים הכמעט בלעדיים לסגנון ההתקפי של הקבוצה, שהוביל אותה למאזן הטוב בליגה. אך ייתכן שהמשא על הכתפיים שלהם גם הוביל לדעיכתם בפלייאוף. אנת'וני, שחתום ברוקטס על חוזה לשנה בשווי 2.5 מיליון דולר, אמור להוות אופציה התקפית נוספת. כביכול.
פספסו את ההזדמנות?
האירוניה הגדולה מבחינת הרוקטס היא שהקבוצה עבדה קשה מאוד לאורך העונה בשביל האפשרות למשחק מספר 7 בגמר המערב נגד הווריירס - ודווקא במשחק הזה הפסידה. יתרון ביתיות, בגדול, מעניק לקבוצה שבונה על חדירות ושלשות יתרון די גדול. השופטים נוטים לשרוק לטובת הקבוצה הביתית, בטח כששחקניה הולכים לסל, והשלשות נוטות להיכנס - היכרות עם הטבעת הביתי הינה חשובה. ואולם, במשחק מספר 7 נגד הרוקטס, ללא פול, פספסו 27 שלשות ברצף - הרצף הגרוע ביותר במשחק גמר אזורי בכל הזמנים. זה אירוני מאחר שבעונה שעברה הקבוצה קבעה את שיא השלשות של הליגה (1,256) והיתה הקבוצה הראשונה בהיסטוריה שיותר מחצי מהזריקות שלה היו משלוש וכמעט ללא זריקות מחצי מרחק. האם רוקטס פספסו את ההזדמנות הטובה ביותר שלהם בעונה שעברה? כנראה שכן.
בודדים ללא איבודים
בגלל משחק הבידודים הקיצוני, יוסטון היתה אחרונה בליגה בכל מה שקשור לתנועת כדור (295 מסירות ל-24 דקות פוזשן) ו-29 בתנועת שחקנים (15.7 ק"מ בהתקפה). משחק הבידודים היה כל כך קיצוני שהוא הוביל לירידה הקיצונית ביותר בליגה בשיעור הסלים שהגיע מאסיסטים (מ-62.6% ב-2016/17, מקום רביעי בליגה ל-55.7%, מקום 22 בליגה). עם זאת, משחק הבידודים עבד טוב במיוחד לאור העובדה שיוסטון שיפרה את כל מה שקשור לאיבודי כדור - היתה אחת מ-5 הכי גרועות בליגה מהבחינה הזו בעונת 2016/17 ובעונה שאחרי היתה אחת מ-10 הכי טובות.
משחק הבידודים של הרוקטס, כאמור, התבסס על הכישרון של הארדן ופול - שני גארדים שהם הול אוף פיימרים. עם זאת, אחרי עונת MVP, לא צריך לפסול את האפשרות נפילת מתח בגזרת הארדן. ופול? ובכן, הוא בן 33. לא גיל קל עבור גארד ב-NBA.
את משחק הבידודים הזה השניים השלימו אריק גורדון - קלע נהדר ומגוון, קלינט קאפלה, סנטר קופצני ו-PJ טאקר, סוג שחקן שמאפשר חילופים הגנתיים יעילים. השאר הם שחקנים שמכונים 3 אנד D, כלומר, זורקים לשלוש (מרווחים) ועושים הגנה. ה-D היה החלק שהפך את יוסטון למועמדת לגיטימית לאליפות בשנה שעברה.
יוסטון שיפרה את ההגנה שלה בצורה מרשימה מאוד בעונה שעברה. ממקום 18 בעונת 2016/17 למקום שישי בעונה שעברה. זה קרה הרבה בזכות טרבור אריזה ולוק בא א מוטה - שני שחקנים מושלמים לתפקידם כ-3 אנד D וב-86% מכל הדקות במשחקי יוסטון העונה, אחד מהם שיחק. במיוחד אריזה, שמעניק הרבה גמישות בהתקפה בזכות העובדה שהוא קולע באחוזים טובים מהשלוש משתי הפינות (42%+) בעוד שהאחרים בתפקידו בקבוצה נוטים לקלוע פחות מ-40% לפחות מאחת הפינות. אריזה ובא א מוטה סיימו את החוזה שלהם ברוקטס הקיץ והצטרפו לפיניקס סאנס ולוס אנג'לס קליפרס בהתאמה.
האם הבאת כרמלו אנת'וני - פצצת אגו ומגן בינוני בן 34 שנתן את אחת מהעונות הגרועות בקריירה שלו בעונה שעברה (בקבוצה שמסרה הכי מעט בעונה שעברה, אוקלהומה) תכפה על עזיבתו של אריזה?. האם האחרים שהצטרפו - מייקל קרטר וויליאמס, ג'יימס אניס וברנדון נייט - יצליחו להיות יעילים כמו אריזה או בא א מוטה? האם השינוי שעשתה הקבוצה הטובה ביותר בעונה הסדירה הוא השינוי שהם היו צריכים בכדי לעקוף את הווריירס? כרגע, זה מרגיש יותר כמו צעד אחורה.
