ניתוח כלכליסט
רגע האמת של נוחי דנקנר
התיק הכלכלי הדרמטי של השנים האחרונות יגיע הבוקר לתחנה האחרונה: יותר משש שנים לאחר ההנפקה שסיבכה את נוחי דנקנר ואיתי שטרום בפלילים, שופטי בית המשפט העליון יחרצו את גורלם. מהרשעה מלאה ועד לזיכוי כפול - כלכליסט ממפה את התרחישים והגורמים שיכריעו את הכף
בית המשפט העליון יפרסם הבוקר את הכרעתו בערעור שהגישו אנשי העסקים נוחי דנקנר ואיתי שטרום שהורשעו על ידי בית המשפט המחוזי בהרצת מניית אי.די.בי בעת הנפקה שביצעה החברה בפברואר 2012, או בשמה המדויק יותר של העבירה - כוונה להשפיע על שער המניה בדרכי תרמית.
- הסניגורית של דנקנר: "אנחנו מסבירים הכל ומתייחסים אלינו כשקופים"
- התובעת בערעור דנקנר: "בתיקי צווארון לבן, אין לנו שודד עם כובע גרב ואקדח מעשן"
- הפרקליטות: "שורה של נסיבות מחמירות צריכות להביא להחמרת העונש של נוחי דנקנר"
ברקע הדברים עמדה מצוקתו הקשה של הקונצרן הגדול במשק, שהיה אז בשליטתו של דנקנר, שהשקיע מאמצים להושיע את מפעל חייו שטבע לנגד עיניו. האם המאמץ הזה חרג למחוזות הפליליים? שופט בית המשפט המחוזי חאלד כבוב קבע ביוני 2016 שהתשובה לשאלה הזו חיובית, והיום ימסרו שלושת שופטי בג"ץ — ניל הנדל, דוד מינץ וג'ורג' קרא — את תשובתם, שתהיה גם המכריעה.
"כלכליסט" פורס את נקודות הציון שיאפשרו את הבנת המפה המשפטית של הסיפור וממפה את התרחישים האפשריים.
מעמד עד המדינה
או: נקודת המוצא של כל יתר התרחישים האפשריים
אין מחלוקת על כך שעד המדינה עדי שלג שיקר בליבת עדותו, שלפיה התקיימה פגישה בינו לבין שטרום שבה שטרום הנחה אותו להריץ את המניה. למרות זאת, כבוב השתמש בעדותו של שלג כדי לצבוע במרמתיות את ההתנהגות הנלווית של הצדדים, ובראשה הסיוע של דנקנר לשטרום שהריץ את המניה — הטלפון שהרים לבנק הבינלאומי כדי שיגדיל לו את קו האשראי, ההלוואה שהעמיד לו והמשקיעים שהפנה אליו כדי שיחלצו אותו מהאחזקות באי.די.בי, שאותן רכש במסגרת אותה הנפקה שסיבכה אותם בפלילים.
אם בית המשפט העליון יותיר את המעמד של עדות שלג על כנה, גם ההרשעה הכפולה תיוותר על כנה במלוא עוצמתה. אך אם השופטים יחליטו לפסול מכל וכל את ההסתמכות עליו, ההכרעה תתמקד בשאלה אם הראיות הנסיבתיות מספיקות להרשעה, ואז ייתכנו כמה תרחישים.
התרחישים האפשריים
הקלה בעונש, זיכוי של אחד מהשניים וזיכוי כפול
1. ההרשעה נשארת על כנה אך השופטים מפחיתים את העונש
פסילת עד המדינה מחלישה את הפן המרמתי, אבל לא ממוטטת לחלוטין את הגרסה שלפיה דנקנר ושטרום קשרו קשר פסול להרצת מניית אי.די.בי על פני שלושה ימים, שהם למעשה יומיים, שכן כבוב קבע שהקשר בין דנקנר לשטרום נוצר בערבו של היום הראשון להנפקה שנמשכה שלושה ימים. בתרחיש הזה, השופטים עשויים לקבוע שהעסקאות ששטרום ביצע, שבמסגרתן רכש מניות של אי.די.בי, היו עסקאות אמיתיות, ושכל אחד מהגורמים — דנקנר ושטרום — היו עצמאיים. כלומר, שטרום לא היה איש קש, אלא פעל ממניעיו הוא. במצב כזה, המבנה המרשיע לא קורס לגמרי, אבל עוצמתו הפלילית נחלשת, והביטוי לכך יכול להיות בהקלה בעונשי המאסר שהושתו על השניים על ידי כבוב: דנקנר נשפט לשתי שנות מאסר ושטרום לשנת מאסר אחת.
2. דנקנר מזוכה, שטרום מורשע
האפשרות הזו נשענת על סיטואציה שבה השופטים קובעים כי שטרום היה מי שפעל להשפיע על המניה באמצעות שלג, ואילו דנקנר לא ידע על כך ולא היה מודע למשמעות מעשיו. מתווה זה רואה בתמיכה הכלכלית של דנקנר בשטרום תמיכה לגיטימית ושולל את הגרסה המרשיעה שלפיה הוא סייע למימון הפעילות הפסולה.
תרחיש כזה מפיל את כל האחריות על הש"ג - שטרום - ויוצר בכך בעיה שכן במצב כזה שטרום נענש רק משום שלא הסכים לשמש עד מדינה נגד דנקנר.
3. שטרום מזוכה, דנקנר מורשע בעבירות דיווח
בתרחיש זה, השופטים קובעים ששטרום לא היה מודע לפעילות של דנקנר, וכל פעילותו במניה נבעה ממניעיו האמיתיים. חלק מהרשעתו של שטרום נזקף לחוסר ההיגיון הכלכלי שבו נהג ושהתבטא במיליונים ששרף על רכישת המניה הגוססת של אי.די.בי. להגנתו טען שטרום שחלק גדול מהונו והשקעותיו היו "נגד הזרם" - שנגדו הלך גם כשרכש במחיר גבוה את מניית אי.די.בי - וכן שגם רכישת קרבתו של דנקנר עמדה לנגד עיניו.
נוחי דנקנר צילום: אוהד צויגנברג
זיכוי כזה אמור להתגבר גם על הצטברות הראיות הנסיבתיות. שטרום עצמו טען שכבוב התעלם מראיות נוספות שדווקא תמכו בגרסתו.
אם שטרום לא הריץ את מניית אי.די.בי, לא ניתן להרשיע את דנקנר בהרצת מניות, אלא לכל היותר בעבירות דיווח.
4. זיכוי כפול, של דנקנר ושל שטרום
תרחיש זה יתממש אם השופטים יפסלו את עדותו של שלג וילבישו את הראיות הנסיבתיות בחליפה של מעשים לגיטימיים. כלומר, השופטים יקבעו שמעשיהם של דנקנר ושטרום היו לגיטימיים וחוקיים, ובשל כך יחליטו לזכות את שניהם.
חשוב לזכור: כדי להוכיח עבירה, יש להוכיח כוונה. על כוונה ניתן ללמוד מביצוע של עסקאות מתואמות, עסקאות נוגדות, הקלטות ועד מדינה אמין. כל הגורמים האלו נעדרים מהפרשה הזו. העסקאות שבוצעו הן עסקאות אמיתיות, למעט העסקאות המתואמות שבהן שלג פעל מול אשתו ללא ידיעת שטרום. לכן, כדי להותיר את ההרשעה על כנה, על בית המשפט העליון להרחיב עוד יותר את האפשרויות שמהן ניתן ללמוד על כוונה מרמתית, כך שניתן יהיה ללמוד עליה גם מהתנהגות שאולי לא מריחה טוב, אבל לא חוצה את הרף הפלילי. נכון, אנשי שוק ההון מריחים שמשהו היה מסריח בהנפקה הזו, שיש יותר מדי אינדיקציות להתנהגות פסולה — משהו שגם הפלפולים המשפטיים לא יכולים להסתיר - אבל בבית המשפט, מה לעשות, הפלפולים האלו הם המכריעים.
בין גושן להאוזר
התחרות בין היו"רים של רשות ני"ע הרעידה את האליטות
לאחר שיו"ר רשות ני"ע לשעבר זוהר גושן הביא לבית המשפט את תיק פסגות כתיק הדגל הפלילי שלו, מחליפו בתפקיד, שמואל האוזר, הביא תיק גדול ומרשים עוד יותר - דנקנר. התחרות הסמויה בין השניים הובילה את האליטה של שוק ההון לחדרי החקירות ולספסלי הנאשמים.
איתי שטרום צילום: אוראל כהן תיק דנקנר נישא, בין היתר, על גבי המחאה החברתית של 2011, שהפכה בבת אחת את אנשי העסקים הגדולים במשק, שזכו לכינוי טייקונים, ובמיוחד הממונפים שביניהם, לאויבי הציבור מספר אחת. עבירות שוק ההון - בעיקר הרצת מניות ושימוש במידע פנים - הורחבו בהתאם לפרשנות נדיבה של שופטי המחלקה הכלכלית, ובראשם כבוב שהופקד על התיקים הפליליים.
בין המחוזי לעליון
המחאה החברתית הגיעה למחוזי, בעליון מתרחקים ממנה
בהרצאות פומביות השופט כבוב הרבה להתבטא נגד בעלי שליטה בחברות ציבוריות שעושים בהן כבשלהם — ממנים בני משפחות ומקורבים לתפקידי מפתח שעושקים את החברה בחסות מחדליהם של שומרי הסף הפנימיים והרגולטורים החיצוניים.
כבוב התחבר מאוד למחאה החברתית והביא אותה לאולמו. ההרשעה וגזר הדין ביטאו את עמדתו זו, שכמובן לוותה בהנמקה משפטית שמאפשרת פרשנות מרשיעה למערכת הראיות הנסיבתיות שהצטברו.
בית המשפט העליון מרוחק יותר מהתקשורת התביעתית, מהכיכרות ומרוחות המחאה, ומהברנז'ה התל־אביבית שכוללת את אנשי רשות ני"ע, פרקליטים מפרקליטות המדינה (מיסוי וכלכלה) והשופטים הכלכליים. בנוסף, לבית המשפט העליון יש גם מסורת ממתנת שהופיעה בכל התיקים הכלכליים הגדולים - כמו פרשת הולילנד ופרשת פסגות - שבהם השופטים הקלו בהרשעות והפחיתו את העונשים. כעת השאלה היא אם הדינמיקה המרככת הזו תופיע גם בתיק של דנקנר ושטרום.
בין גברים לנשים
הגברים על ספסל הנאשמים, הנשים מגנות עליהם
אחד המאפיינים המעניינים בתיק של דנקנר ושטרום הוא שכל הנאשמים והשופטים הם גברים בעוד בשורות התביעה וההגנה יש רוב נשי. עו"ד חנה קורין מובילה את התביעה מטעם המדינה, ובצד הסנגוריאלי ישנן לא פחות מארבע נשים - אפרת ברזילי ומיכל רוזן־עוזר, שהצטרפו בערעור לצוות ההגנה המקורי של דנקנר, שמובל על ידי עו"ד גיורא אדרת, ונווית נגב ואיריס ניב־סבאג שמייצגות את שטרום.
תיק דנקנר הוא תיק הדגל של רשות ני"ע ופרקליטות מיסוי וכלכלה בראשות עו"ד ליאת בן־ארי, שמלווה גם את התיקים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מבחינת בן־ארי, פסק הדין הוא מבחן משמעותי, משום שבמידה מסוימת, המעמד שממנו נהנה דנקנר בעולם העסקים כשעמד בראש אי.די.בי היה מעמד דומה לזה של ראש הממשלה בעולם הפוליטי.
