מֵלוֹן 5 כוכבים

הפרי הבשרני והמתוק היה מהפירות הקדומים שבויתו על ידי האדם במזרח אפריקה כבר לפני למעלה מ־4,000 שנה וזרעים של זני בר שנתגלו במצריים מתוארכים אף לאלפי שנים קודם לכן. המלון הקדמוני היה כנראה דומה יותר לפקוס או לקרעה של ימינו, בני דודיו של המלון המתוק ממשפחת הדלועים, לצד הדלעת, המלפפון והקישוא.

באיורים שנמצאו בקברי הפרעונים מלפני כ־3,500 שנה נראים מלונים מוארכים ומכופפים וכאלה נמצאו גם בפסיפסים רומים קדומים. בתקופה הרומית המאוחרת ובתקופה הביזנטית כבר מופיעים עיטורים ובהם מלונים עגולים וזהובים שעל פי פיליניוס הזקן. לארץ הגיע המלון העגול בראשית התקופה הביזנטית והוא מקורו של המלון המתוק הנאכל בימינו.

לכל אזור בעולם זנים מועדפים על פי גודלם, צבעם, ניחוחם וטעמם ומספר הזנים שטופחו במהלך הדורות רב מאוד. בעולם נפוצים הזנים גליה ועין־דור שפותחו בישראל. גליה הוא המלון שציפתו ירוקה וקליפתו צהובה ומרושתת תחרה בהירה ועין־דור הוא המלון שציפתו גם היא זהובה וטעמו מזכיר אננס ובננה. מלבדם משווקים בארץ גם השרנטה הזהוב והמתוק, הקנטלופ העגלגל שציפתו כתומה ומתוקה וטל־הדבש שציפתו ירוקה וקליפתו חלקה.

איור: איגור טפיקין

בשוק

המשפט המפורסם גורס כי מלונים הם כמו חברים - יש לנסות מאה עד שנמצא אחד אמיתי. בעבר היה הדבר נכון אולם בזכות הגידול המסחרי ההקפדה על האיכות והטעם קפדניים יותר. במלונים מכוסי תחרה יש לבחור את עלו שעורקיהם בולטים, מחוספסים וסיביים המעידים כי הפרי הבשיל דיו. בנוסף, על המלון להיות כבד יחסית וללא פגמים בקליפה. מי שיקפיד לבדוק את רקמת הניתוק של הפרי יזהה טבעת המקיפה את קצה הגבעול. אם הטבעת חרוצה היטב בקליפה זהו סימן שהמלון בשל ומוכל לאכילה.

במטבח

כדי ליהנות מטעמו של המלון וממתיקותו יש לאוכלו כשהוא פושר ואינו מקורר מדי, אולם בקיץ הישראלי נראה שזו גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. את המלון אפשר להגיש כשהוא חתוך לקוביות עם יתר פירות הקיץ או להגיש אותו בשילוב טעם ומרקם המשלימים אותו.

מנה מפורסמת מהמטבח האיטלקי עושה בדיוק זאת - מגישים פיסות מלון מתוק ובשרני כשהן מכוסות בפרוסות עדינות של פרשוטו גמיש, מלוח ועז טעם. את המנה יש לצלחת מיד לקראת הגשתה כדי שהמלון לא יגיר מנוזליו ויהפוך מסמורטט. אפשר גם לפרוס פיסות מלון לסלט העשוי עלי רוקט, נענע וצנוברים קלויים ולתבל במלח, פלפל, חומץ בלסמי ושמן זית.