ליידי גאגא: המחליפה של אוהד נהרין בבת שבע רוצה לשמר את הקיים

דור חדש של מנהלים נכנס למוסדות תרבות מרכזיים בשנה האחרונה: צח גרניט מונה לנהל את האופרה הישראלית במקומה של חיה מוניץ שפרשה אחרי 30 שנה, רן גואטה מחליף את מנכ”ל הקאמרי נעם סמל אחרי 25 שנה, משה קפטן מונה למנהל האמנותי של תיאטרון הבימה במקומו של אילן רונן ואלישבע מזי”א מנהלת את תיאטרון החאן הירושלמי.

המגמה לא פסחה גם על עולם המחול. אוהד נהרין, שכיהן כמנהלה האמנותי של להקת בת שבע במשך 28 שנים ויצר אתה כמה מיצירות המחול החשובות בארץ ובעולם בהן “אנאפאזה”, “ממותות” ו”קיר”, הודיע לפני כמה חודשים שהוא פורש ומפנה את מקומו לגילי נבות (37), מורה לגאגא ויוצרת שרקדה בעבר בלהקה ומשמשת מנהלת החזרות והאסיסטנטית של נהרין. נבות תיכנס לתפקידה עם פתיחת עונת המופעים בספטמבר הקרוב. נהרין עצמו ימשיך לשמש ככוריאוגרף הבית של הלהקה ויעלה בעונה החדשה עיבוד מחודש ל”יאג”, יצירתו מ־1997.

“גילי ניחנה במנעד ענק של מעלות כדי להיות המנהלת האמנותית הבאה והראויה ללהקת בת שבע”, אומר נהרין, “היא מורה מעולה, בעלת כוח שכנוע, סקרנות לחקירה וגילוי, גמישות מחשבתית ויכולת מנהיגות מולדת”.

נבות עצמה אומרת כי “לפני שאני מביאה את החזון שלי או את מה שאני רוצה לעשות אני רוצה קודם כל לפגוש את הדברים בשטח בפעם הראשונה בתור מנהלת אמנותית, לפגוש את הרקדנים ולשמוע מהם איך הם מרגישים עם השינוי. זו פעם ראשונה שיש מנהלת אמנותית שהיא לא הכוריאוגרפית שלהם ואני סקרנית לראות מה יוליד הקשר הזה. אני לא באה לשנות מייד, אני אחווה ותוך כדי תנועה אביא את הדברים שלי”.

לא תצרי עבודות עבור הלהקה?

“אני גם כוריאוגרפית אבל מפאת היקף התפקיד אני רוצה לפחות בהתחלה להתמקד בו וללמוד אותו, וזה אומר לנהל את כל הפעילות של הלהקה והאנסמבל בשיתוף הצוות האמנותי שלנו. זה משהו שאני בהחלט אוהבת וארצה לעשות, אבל לא בשלב זה”.

גילי נבות. “ארצה לעסוק גם בכוריאוגרפיה, אבל לא בשלב זה” צילום: אסקף

בעונה הקרובה תעלה בבכורה LOVA, יצירה חדשה מאת שרון אייל לאנסמבל וביצוע מחודש ליצירתו של נהרין “טאבולה ראסה”. עוד יבצע האנסמבל את “שדה 21” שעלתה ב־2011, “דקה דאנס”, מופעי ילדים ובמסגרת הרפרטואר יעלו עבודות שיצר נהרין בהן “החור”, “ונצאולה”, “ממותות” ו”עבודה אחרונה”, כן מתוכננים ללהקה סיורי מופעים בחו”ל.

ברפרטואר יש עבודות קודמות שעולות מחדש. על כך אומרת נבות: “עבודות שחוזרות לבמה אחרי הרבה זמן הן בעצם גרסה חדשה, העבודה מתבגרת ומשתכללת ויש אינטרפרטציה של רקדנים חדשים. השלד הוא אותו הדבר אבל כשאוהד נכנס לעבודה זה תהליך חדש לכל דבר. אם עבודות הן טובות ללהקה ולקהל אז אין סיבה להכניס אותם לארכיון”.