כל הדרך לאו"ם: "כנפיים של קרמבו עושה מהפכה חברתית שקטה, אבל עצומה"

תנועת הנוער המקומית כנפיים של קרמבו רשמה הישג חסר תקדים עם בחירתה החודש ליועצת לארגון ECOSOC של האו"ם בתחום השילוב וההכלה. ההישג הגיע בזכות מודל הפעילות הייחודי של התנועה, שמשלבת בפעילותה בני נוער עם צרכים מיוחדים, לצד בני נוער ללא צרכים מיוחדים."זה אומר שאנחנו יכולים להגיע כיום לכל הכנסים והאירועים של ECOSOC, להפיץ את הידע שלנו ולייעץ לכל ארגון שפונה אל האו"ם בבקשת עזרה בנושאים אלה", מסבירה בראיון ל"כלכליסט" מנכ"לית התנועה טליה הראל בז'רנו.

כנפיים של קרמבו הוקמה לפני 16 שנים ומקיימת כיום פעילות ארצית ב־66 סניפים שמספקים פעילות ל־6,000 בני נוער. הפעילות של התנועה מגוונת מאוד, יש לה סניפים באוכלוסייה יהודית (דתית וחילונית), מוסלמית, נוצרית ודרוזית. המטרה היא ליצור חברה נגישה יותר עבור כולם, בין שיש להם צרכים מיוחדים ובין שלא.

מימין: המנכ"לית טליה הראל בז'רנו ופעילים צילום: אוראל כהן

"אני רואה איך אנשים נכנסים ואיך הם יוצאים מהתנועה", אומרת הראל בז'רנו. "ברגע שאתה חונך אדם עם צרכים מיוחדים, החשיבה שלך משתנה. אתה יכול להכיל כל אדם ששונה ממך. הפעילים שלנו אומרים שאי אפשר להיכנס לקרמבו ולצאת חשוך. ברגע שאתה נכנס, הלב מתרחב והחשיבה משתנה. התנועה שלנו מובילה מהפכה חברתית שקטה, אבל עצומה. מהגדולות שהיו כאן. ברוח של קרמבו: שינוי חיובי, אנרגטי, שמח ואופטימי. זה מהפכה שאומרת שיוצרים יחד מקום ומשמעות לכל אדם".

הייחוד של כנפיים של קרמבו בהשוואה לעמותות אחרות עם מטרה חברתית הוא מדידת ההשפעה שלה. התנועה ביצעה מחקרי הערכה שמראים עד כמה היא מצליחה להשפיע על התפיסות של החונכים - בני הנוער ללא צרכים מיוחדים שהופכים בפועל לסוכני שינוי חברתי בכל הקשור באמונה בשילוב אנשים מכל הסוגים והמינים בכל פעילות. גם ההשפעה על החניכים עם הצרכים המיוחדים עצומה - בתחושות המסוגלות והעצמאות שלהם וההוכחה שגם הם יכולים למצוא לעצמם מקום עם שייכות חברתית. מחקרים אלו סללו את דרכה של התנועה כל הדרך אל האו"ם.

מי קהל היעד שלכם?

"מצד אחד, זו אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים, נערים ונערות שאין להם הנכחה במרחב הציבורי. הם לא נמצאים בגני שעשועים אלא יושבים בבית, והפעילות שלנו מוציאה אותם החוצה. מצד שני, יש בני נוער ללא צרכים מיוחדים שלא מוצאים את עצמם בתנועות נוער אחרות".

יש נערים שלא מוצאים את עצמם בצופים וכן מוצאים את עצמם אצלכם?

"מדובר בנערים ונערות בגיל ההתבגרות, וזה גיל לא קל גם אם אין לך צרכים מיוחדים. כאן זה מגניב להיות אחר. ילדים מגיעים אלינו ואומרים שהם משאירים את הפאדיחות בבית. יש, למשל, ילדים שיוצאים מהארון אצלנו. זה לא משנה לנו אם אתה צם ברמדאן, אם יש לך הליכון או יכולת קוגניטיבית של ילד בן 6 - אנחנו מציבים את החירות במרכז. פגשתי, למשל, חונכת שאמרה לי, 'אני מקנאת בחניכה שלי. בקריוקי היא הראשונה לשיר ואני מתפדחת'.

"החונכים לוקחים על עצמם המון אחריות. למשל לוודא שהשער סגור כדי שחניכים לא ייצאו בטעות לרחוב, שלא יכניסו חפצים קטנים לפה. זה גולש לפעילויות אחרות. הורים סיפרו לי שהילדים החלו לקחת אחריות בבית, לסדר את החדר בבוקר ולהשקיע בלימודים".

מה מניע את התהליכים האלה?

"הם רואים את החניכים שלהם. אם חניך מבצע בחירות באמצעות הזזת העיניים על לוח אלקטרוני וכך בוחר מה הוא רוצה לעשות בחיים, זה מאתגר את החונך. בקרמבו חייבים להסתכל על דברים בצורה רחבה יותר. תיכוניסט ממוצע יגדיר יכולת כציונים טובים וגיוס ליחידה מובחרת. אבל יכולת זה גם מישהי שלא יכולה לתופף עם היד אז היא עושה את זה עם הרגל. או ילד שמצליח לראשונה להפריח בועות סבון. החונכים מבינים שעצמאות היא היכולת לבחור. גם לאדם בכיסא גלגלים יש יכולת בחירה, רק צריך לאפשר לו אותה.

"אם ילד קם מההליכון ובוחר עם כל הכאבים לעמוד בצפירה - אם החניך מתעקש על העצמאות שלו - אז החונך שלו מבין שהעצמאות היא בדברים נוספים. זו גישה שונה לחלוטין למפגש, מקום שמפתח הערכה הדדית. אין פה עניין של מסכנות, לא מרחמים על הילדים עם הצרכים המיוחדים אלא פוגשים אותם כשווים, וזה יוצר שוויון הזדמנויות".

כמה עולה הפעילות שלכם?

"התקציב שלנו הוא 30 מיליון שקל בשנה. משרד הרווחה תמך בנו ואפשר לנו לצמוח מסיבית בשנים האחרונות, אבל בגלל ש־50% מהתקציב נתמכים בתרומות אנחנו לא יכולים להתרחב. 50 רשויות מקומיות רוצות שנפתח אצלן סניף אבל אין לנו כסף לכך. זה מה שעומד נגד עיניי בחודשיים האחרונים".

לכמה סניפים את רוצה להגיע?

"הפוטנציאל הוא 250 סניפים בארץ. כדי לתת מענה לכל ילד מיוחד ולא מיוחד, התקציב צריך לגדול פי שלושה ל־90 מיליון שקל בשנה. יש לי רשימת המתנה של 3,000 ילדים שאנחנו לא מצליחים להכניס לפעילות. זה משוגע, באף תנועת נוער לא צריך להמתין. לצרף אותם עולה 6-5 מיליון שקל. זה כסף קטן ועבור משפחות הילדים הללו זה עולם ומלואו. הפעילות שלנו נותנת להורים אוויר לנשימה, זמן יקר לבלות עם הילדים האחרים או כל פעילות אחרת. אנחנו מחפשים שיתופי פעולה גדולים, כמו זה שעשינו עם איקאה ועזר לנו לצמוח.

"העלות השנתית של סניף היא 300 אלף שקל. אנחנו לא פותחים סניף במקום שהרשות לא מכסה בו לפחות 100 אלף שקל, שמממנים בין היתר הסעות נגישות, מטפלת סיעודית וציוד הנגשה".

למה אתם לא מקבלים יותר תקציבים מהמדינה?

"אנחנו עובדים על זה מול המדינה ומקווים לקבל בהקדם הכרה רשמית כתנועת נוער. זה תהליך שאורך בין שנה לשנתיים ובמשרד החינוך מאוד עוזרים בזה. מיזם משותף עם משרד הרווחה אפשר לנו לצמוח מ־30 ל־60 סניפים ולהתמקצע בשילוב. ההכרה של משרד החינוך תסייע מאוד אבל עדיין נצטרך תרומות".

הרכזת גלי בללי שנספתה בשיטפון

הקשר עם האו"ם לא עלול לעכב את ההתרחבות בארץ ויעסיק אתכם בשכפול המודל לחו"ל?

"נעתיק את המודל לעולם רק אם זה יתמוך בפתיחת סניפים בארץ, כי זו העדיפות הראשונה שלנו. בפגישות עם אנשי מקצוע בעולם רואים תפיסות מיושנות רבות וילדים שנותרים בבית ולא משולבים בקהילה. ידענו לאורך כל הדרך שהתפיסה שלנו ייחודית בעולם. הפצת הידע עשויה לסייע לנו בהכנסות עתידיות שיופנו להרחבת הפעילות בארץ".

לפני כמה שבועות עברתם אירוע טרגי כאשר רכזת סניף גבעתיים גלי בללי נספתה באסון נחל צפית. מה זה עשה לכם?

"זה אסון גדול. גלי היתה מנהיגה אמיתית שהצליחה לגעת בכולם בסניף ובמשפחות. בכיתה י"ב היא ניהלה את כל פעילות הסניף. הטרגדיה חידדה אצלי את ההבנה עד כמה כנפיים של קרמבו היא משפחה אחת גדולה. המוני פעילים הגיעו לבית הספר של גלי, וגם אני, היו"ר ואנשי המטה הגענו. מאות ילדים ישבו במעגלים ולבשו חולצות תנועה ושרו שירים לזכרה. יש לנו אימרה בקרמבו, אתה יכול ללכת ברחוב ולזהות מי קרמבואי. זה אנשים שמדברים את אותה שפה, והם משפחה אמיתית".