איטלקיה על הדרך: מסעדה שעושה חסד לספונטניות

עצירה לאכול על הדרך מעלה אסואיציה עד כה למקדונלד’ס או ארומה, אבל למה בעצם? פארו (Faro) מסעדה איטלקית חדשה במתחם אם הדרך שבמחלף ינאי, היא סנונית ראשונה שאולי תהווה מודל לבאות אחריה, למסעדה איכותית, רק שהפעם היא על הדרך. ולא רק, מדובר באזור שכרגע דל מאוד במסעדות שף - כך שזוהי בשורה גם לתושבי האזור, שכבר לא צריכים להרחיק עד הרצליה מדרום או זכרון יעקב מצפון לטובת קולינריה איכותית.

מאחורי המסעדה עומדים השותפים אביטל דברת־שכטר וניסן וקנין. “יש פה בעיקר רשתות. אין מקומות עם קונספט ייחודי, אין לאנשים בגילנו מקום לצאת ולשתות בערב”, אומרת דברת־שכטר. דברת־שכטר ווקנין הכירו לפני 8 שנים כשעבדו שניהם בקבוצת המסעדות בלו (סיטארה, תל יצחק), שחלק ניכר מהפעילות שלה הוא מסעדות חוף. דברת־שכטר שימשה כמנכ”לית הקבוצה, בעוד שווקנין ניהל את שלוש מסעדות החוף שלה. המקום הראשון שלהם כקבוצה עצמאית חדשה, לה הם קוראים “אניס” (צירוף השמות אביטל וניסן) היה מסעדת גזוז שנמצאת בחוף ירושלים התל־אביבי, שנפתחה לפני שנה. את פארו, הילדה החדשה במשפחה, הם פתחו לפני חודש, אחרי תחקיר מעמיק שכלל נסיעה למחוזות קולינריים שונים לאיטליה יחד עם שף המסעדה יואב בר (לשעבר מאראבו והזוכה בתוכנית “קרב סכינים”). “ישראלים אוהבים אוכל איטלקי”, אומרת דברת־שכטר. “אבל רצינו לעשות משהו קצת יותר מיוחד, לא רק פסטה ופיצה”. “ההשראה היתה בעיקר מהמטבח הצפון־איטלקי, אזור בו הסתובבתי הרבה”, מסביר בר.

בוראטה עם מרק עגבניות וקרמבל פרמזן צילום: אנטולי מיכאלו

לא רק האוכל מיוחד, אלא גם המבנה עצמו: מדובר בחלל גדול ומוארך, שנמצא בקומה השנייה של המתחם. קירות כמעט ואין במקום — בשניים משלושת צדדיו הוא מוקף חלונות שקופים, שצד אחד שלהם פונה אל החוף הטורקיז של בית ינאי. העיצוב, של האדריכל האיטלקי מרקו סברה, הוא נקי מאוד, הרבה צבעים בהירים, תכולים ושקופים שמשדרים יותר מכל רעננות. גם המנות שמוגשות לשולחן מתחברות לקונספט של טרי, רענן, בהיר — מאוד מתאים ללוקיישן על שפת הים. בתפריט אפשר למצוא פתיחים כמו סלט קייל ומשמש עם סלקים, אגוזי מלך, פטה מטוגנת ואספרגוס (48 שקל), בעיקריות מנות כמו טורטליני חמציצים וריקוטה עם קרם פרש, ברוקולי ושעועית ירוקה (64 שקל), מגוון של פיצות כמובן וקינוחים כמו פבלובה זביונה וגלידת לואיזה, המצאה של בר שמלווה אותו כבר שנים רבות במסעדות שונות. כל הפסטות, הלחמים והפיצות נעשים טריים במקום, ומלבד לזה שהמנות הן יפות בצורה קיצונית, הן גם קלילות וטעימות. “המטרה היא שהלקוח יגיד ‘טעמתי את המנה הזו אבל אני רוצה לטעום עוד מנות’”, מסביר בר, “אם פעם מהות של מסעדה היתה לחזור לאותה המנה כל פעם היום אין דבר כזה”.

מימין: ניסן וקנין, השף יואב בר ואביטל דברת־שכטר. מתרחבים לאט צילום: עמית שעל

מה יותר קשה — מסעדה בתל אביב או בחוף ינאי?

דברת־שכטר: “פה יש פחות אנשים, וצריך להשקיע יותר בשיווק ופרסום. אבל מעבר למקומיים אנחנו באמת רוצים לשמר את האנשים של ‘על הדרך’, זו אחת הסיבות ששמרנו על התפריט לא יקר”.

לאן עוד תתרחבו?

וקנין: “המטרה היא קודם כל להתבסס בכל נקודה ורק אז להמשיך הלאה”.

טורטליני חמציצים וריקוטה צילום: אנטולי מיכאלו