פנדל, שער עצמי, קרן? כדורגל יכול לחיות על תזונה דלה של אירועים מרגשים בודדים
רוסיה לא הוכיחה שהיא נבחרת גדולה, אבל העפילה לשמינית הגמר עם ניצחון 1-3 על מצרים. וכמה מילים גם על יפן וסנגל שהשיגו ניצחונות חשובים ומפתיעים
1. רוסיה ניצחה את מצרים 1-3 בסנט פטרסבורג והבטיחה בכך את מקומה בשמינית הגמר. היא הראשונה שעושה זאת במונדיאל - שלפניו המומחים היו בטוחים שאין לה סיכוי לעלות לשלב הבא. הניצחון לא הגיע מאיזשהי הופעה יוצאת דופן של הרוסים. המחצית הראשונה היתה גרועה ממש - ללא הזדמנות הבקעה אחת רצינית.
במשחק כולו, המצרים נגעו יותר בכדור מאשר הרוסים (651 נגיעות ביחס ל-620), הם בעטו יותר לשער (11-14) וביצעו יותר דריבילים (14-17). בכל שאר המדדים, הרוסים לא הראו דומיננטיות בולטת, אם בכלל - מלבד מאבקים אוויריים, שהרוסים ניצחו ברובם (25-32). אפילו במדד xG מצרים הובילה על רוסיה עם הזדמנויות שהיו אמורות להביא לה 1.38 שערים ביחס להזדמנויות שהובילו ל-1.19 שערים צפויים של רוסיה. מה שכן, המצרים כבשו שער עצמי באופן מקרי - והמשחק נפתח לבליץ רוסי שהוביל לשני שערים של דניס צ'רישב וארטיום דזיובה.
2. דניס צ'רישב גדל בספרד לאבא כדורגל, ששיחק בספורטינג חיחון. צ'רישב, טוב יותר מאביו, הגיע עד ריאל מדריד כנער וכיום משחק בוויאריאל. הוא נוצר בכדורגל ספרדי ואף פעם לא היה במערכת הרוסית. ואולם, נראה שהוא השחקן ההתקפי שמוביל את הנבחרת הרוסית - הרבה "בזכות" פציעתו של אלן דזגוייב במחצית הראשונה של המשחק הראשון. הוא כבש את השער השני והחשוב הערב - אחרי השער העצמי של מצרים בתחילת המחצית השנייה. והנה נתון נוסף שקשור לספרד: רוסיה הבקיעה בטורניר הזה כבר 8 שערים. זה בדיוק אותו מספר השערים שספרד הבקיעה במונדיאל 2010 - שבסופו הניפה את הגביע.
מוחמד סאלח במשחק, הערב צילום: רויטרס 3. השערים של צ'רישב די מפתיעים כשחושבים על זה. בשתי העונות האחרונות בלה ליגה, הוא כבש שני שערי ליגה. כלומר, בשני משחקי מונדיאל כבש יותר שערים מאשר בשתי עונות שלמות בספרד. זה נתון שמלמד הרבה על הרנדומליות של הכדורגל כענף, אבל אולי גם על החולשה הכללית של היריבות של מצרים. יש לציין שרוסיה לא שיחקה כדורגל מבריק. לא נגד סעודיה ולא נגד מצרים. אבל ההגרלה הקלה - נגד סעודיה החלשה להחריד ונגד מצרים שהוכיחה את עצמה כנבחרת בינונית להחריד (בטח כשמוחמד סלאח לא נראה בשיאו ובגלל פציעה בכתף נמנע מעימותים פיזיים) - גרמה לכך שרוסיה היא אחת מהנבחרות היחידות מאז הונגריה של 1954 שאחרי שני משחקים יש לה הפרש שערים חיובי של 7+ שערים (להונגריה היה הפרש 14+ אחרי שני משחקים).
4. הרוסים כבר כבשו במונדיאל הזה יותר מאשר כבשו בשני המונדיאלים האחרונים ששיחקו בהם (4 ב-2002 ו-2 ב-2014). זה מספר השערים הרב ביותר של רוסים במונדיאל מאז שברית המועצות כבשה 12 במונדיאל 1986. אבל שוב, זה כנראה הרבה "בזכות" רמה מאוד נמוכה של היריבות, רמה שמאפיינת הרבה מכדורגל הנבחרות. שוב, זה לא בגלל שהרוסים שיחקו כדורגל מופלא, מתלהב או מפתיע. הם עדיין הנבחרת שנראתה זוועה במשחקי ההכנה. ההישג הוא בעיקר בזכות יריבות חלשות ורמה מאוד נמוכה של הנבחרות שבבית איתה.
5. באופן כללי, בגלל מעט אימונים ובגלל שהמונדיאל משוחק אחרי עונה קשה, הכדורגל ברמת הנבחרות פחות מתואם, קבוצות מתקשות לייצר רצפי מסירות, אין יותר מדי פעולות מסונכרנות בהתקפה ולמרות שגם ההגנות לא מתואמות או מסונכרנות, יותר קל להרוס מאשר ליצור. לכן, רק שלוש נבחרות ניצחו ביותר משער אחת ולכן אנחנו רואים כמה תופעות יוצאות דופן במונדיאל הזה.
6. התסמינים למצב הזה שנקרא "כדורגל גרוע"? 5 שערים עצמאיים כבר הובקעו במונדיאל הזה עד כה... כרגע "שער עצמי" הוא מלך השערים של המונדיאל. השיא למונדיאל הוא 6 - מ-1998. ויש גם פנדלים. הרבה פנדלים. 8 הובקעו (מ-10 ניסיונות) כשהשיא הוא מ-1998 - 18. הכדורגל לא זורם אבל המשחק יכול לחיות על תזונה של אירועים בודדים כדי להשאיר את רוב הצופים מרוצים. פנדל, שער עצמי, קרן - אלו אירועים שנותנים אשליה של קרה משהו.
7. תסמין נוסף לכדורגל המוזר שאנחנו רואים ברוסיה 2018? 23 מ-42 מהשערים שהובקעו עד כה במונדיאל היו ממצבים נייחים (פנדלים, קרן, בעיטות חופשיות, הוצאות חוץ ואירועים שקרו 6 שניות אחרי מצב נייח). רק 19 שערים הובקעו ממשחק זורם. עכשיו, בכדורגל "רגיל" רק בין 13% ל-16% מהשערים בליגה מגיעים ממצבים נייחים, כשקבוצות שמצטיינות במצבים נייחים כובשות בערך 35% מהשערים שלהן מבעיטות חופשיות, קרנות והוצאות חוץ.
שערים רבים ממצבים נייחים מלמדים על חוסר התיאום בהגנה ועל כך שקל יותר לעשות תרגיל במצב סטטי מאשר במשחק פתוח - בטח אם קבוצה לא מתואמת: זה עניין של יתרון מספרי שאפשר ליצור ברחבה, תרגילים שקל יותר ליישם כשהכדור לא בתנועה וגם האלמנט הכאוטי שיש בכדור שמוגבה לתוך רחבה מלאה באנשים - אלמנט שגם ההגנות הכי טובות מתקשות להתמודד עימו. לפי מחקר שהוכן לכבוד כנס MIT Sloan Conference על ידי פול פאוור, ג'נפיר הובס, הקטור רואיס וקבוצת STATS, באופן כללי - קל יותר להבקיע ממצבים נייחים מאשר ממשחק פתוח. קבוצות כובשות 1.8% ממצבי ההבקעה שנוצרים במצב נייח (קרנות, בעיטות חופשיות, הוצאות חוץ) ו-1.1% מהמצבים שנוצרים ממשחק פתוח. כמו כן, קל יותר להבקיע מבעיטה חופשית ישירה (7.2% הצלחה) מאשר הגבהה מבעיטה חופשית (1.1%). בנוסף, על פי הבדיקה, קבוצות קטנות עם מישהו שמתמחה במצבים נייחים מרוויחות 1.9 נקודות יותר מיריבות עם שחקנים שאינם מומחים במצבים נייחים. מומחה למצב נייחים עשוי להרוויח עד 8% מכל הנקודות של קבוצת התחתית שלו בליגה. זאת בעוד שקבוצות גדולות מרוויחות רק 3.5% מהנקודות שלהן ממצבים נייחים.
8. בקיצור, נראה שלמונדיאל הזה קבוצות רבות הגיעו עם מנטליות של קבוצות קטנות ובינוניות. יש להן "מומחה" למצבים נייחים, הן מדגישות את החשיבות הטקטית של המצבים הנייחים ומייחסות למצבים הללו חשיבות במשחקים עצמם. נראה ש"מצב נייח" ו"שער עצמי" ישחקו תפקידים חשובים במונדיאל הזה.
9. עוד היום? יפן ניצחה עשרה שחקנים קולומביאנים (הורחק להם שחקן בדקה ה-3) - הניצחון האסייתי הראשון על קבוצה דרום אמריקאית במונדיאל. כמו כן, סנגל ניצחה את פולין עם כדורגל מרשים - עוצמתי, מהיר וחכם. מאמנם אלו סיסה, המאמן השחור היחיד בן 32 מאמנים במונדיאל, היה קפטן סנגל בריצה המפתיעה האחרונה שלה במונדיאל במונדיאל 2002 (רבע גמר).
לפני המשחק נגד פולין הוא הקדיש כמה משפטים לברונו מצו, מאמן נבחרת סנגל ב-2002, שמת מסרטן ב-2013. "לפני המשחק המחשבות שלי הולכות לברונו. הוא עשה כל כך הרבה לכדורגל הסנגלי" אמר סיסה, שכל הצוות המקצועי שלו מורכב משחקנים ומאמנים שעבדו עם מצו. "הוא העלה אותנו לראשונה למונדיאל כשהייתי קפטן ועכשיו אני מאמן. אבל אנחנו יודעים שברונו מסתכל עלינו למטה ואפשר להרגיש את זה. אנשים תמיד רוצים להשוות את 2002 ל-2018 אבל המנטליות שונה, החינוך שונה, אנשים שונים. לפני 20 שנה נבחרות אפריקאיות הגיעו למונדיאל רק כדי להיות חלק מהמונדיאל. הדברים השתנו, הראנו שאנחנו יכולים הרבה יותר. שאנחנו יכולים להשיג תוצאות מצוינות. עכשיו אנחנו צריכים את השלב הבא". והשלב הבא? ובכן, זה השלב הבא. נראה שסנגל היא הנבחרת האפריקאית עם הסיכוי הגבוה ביותר לעלות לשמינית הגמר.
