הנפקת גלוברנדס: אל תהיו יפי נפש - תדאגו לתשואה

מה השיקולים שצריכים להנחות מנהל השקעות של כספי ציבור, לפני החלטה על השקעה? עד כמה אנו רוצים שמנהלי ההשקעות יערבו שיקולים ערכיים ומוסריים בהחלטות מקצועיות?

בשבוע האחרון נמתחה ביקורת על בית ההשקעות פסגות וחברת הביטוח הפניקס, ש"העזו" להשקיע בחברה הציבורית החדשה - יבואנית הסיגריות גלוברנדס. איך בהפניקס - חברה המוכרת ביטוחי בריאות שמעניקים פיצוי בין היתר לחולי סרטן ריאות - משקיעים בחברה המשווקת סיגריות מזיקות? כיצד בפסגות - שהקים בעבר קרן להשקעות ערך חברתיות (אימפקט) - יכולים לגלות כזו צביעות ולהשקיע בגלוברנדס עבור החוסכים?

קשה היה שלא לחייך נוכח הצביעות שבביקורת. למה כל המצקצקים נמנעים מלבקר את ההשקעות בבז"ן המזהמת? ואולי נאסור להשקיע גם במקדונלד'ס שמוכרת מזון לא בריא. ולמה לעצור כאן? בעידן ה־MeToo#, אולי ראוי גם שמנהלי כספי ציבור יסרבו להשקיע בחברות שבהן גברים משתכרים יותר מנשים בתפקידים דומים.

גלוברנדס היא מחברות היבוא וההפצה הגדולות בישראל לסיגריות. בעידן שבו המגמה היא להפחית את צריכת הסיגריות, ויש ביקורת ציבורית על סגן שר הבריאות יעקב ליצמן שדואג לכאורה לאינטרסים של חברות הטבק - זה בוודאי לא סקסי להופיע ברשימת המשקיעים בתשקיף של חברה כמו גלוברנדס.

יש ציפייה לא ריאלית ממנהלי הפנסיה: גם להשיג לחוסכים תשואה נאותה, וגם להיות לוחמי צדק. קל לטעון כי כשלו בתפקידם כאשר השקעה כזו או אחרת כושלת – מניה שמתרסקת, אג"ח שמגיעה לתשואת זבל. מצד שני, מצפים מהם לכרוך יחד ניהול סיכונים וערכים חברתיים.

חובת הנאמנות של מנהלי הפנסיה היא לחוסכים. הציפייה מהם להתרחק מהשקעות לא חברתיות או מוסריות עלולה להיות מדרון חלקלק. בשלב ראשון הציפייה תהיה להתרחק מחברות המוכרות מוצרים מזיקים, ובהמשך אולי להימנע מהשקעה בחברה שמנהלה התבטא כנגד מדיניות ישראל בשטחים? זה לא לגמרי מופרך: במרץ 2010 הכניסה קרן הפנסיה השבדית AP Funds את אלביט מערכות לרשימה השחורה, מכיוון שהיא מעורבת בבניית גדר ההפרדה, כפי שעשתה קרן הפנסיה הממשלתית של נורבגיה.

ירון גזית מבעלי המניות בגלוברנדס צילום: אוראל כהן

אלא שקל להיות יפי נפש כשמדובר בגופים כמו AP, המנהלת כ־100 מיליארד יורו; או הקרן הנורבגית, שמנהלת כמעט 500 מיליארד יורו. עבורן אלביט היא טיפה בים השקעות אינסופי. נוח לצאת גיבור כשמדובר בכסף קטן, אך באופן מפתיע רשת המזון המהיר מקדונלד'ס לא נעדרת מפירוט המניות שבהן משקיעה הקרן הנורבגית. אז כשמדובר בהשקעה קטנה בארץ נידחת כמו ישראל, שאפשר לוותר עליה, נחמד לקבל כותרות. האם המנהלים הישראלים יכולים להרשות לעצמם להחרים חברות כמו גלוברנדס בשם הערכיות והמוסר?

אין זה אומר שלמוסדיים אין יכולת השפעה ערכית וציבורית. השפעתם אמורה לבוא לידי ביטוי בשמירה על כספי הציבור, תוך בדיקה בציציות החברות בנוגע לנושאי שכר מופרז למשל, שגם מעמיק פערים חברתיים, אך גם מגיע לעתים על חשבון התשואה. כשחברה לא מקיימת תנאי ממשל תאגידי הולמים, המוסדיים נדרשים להתערב ולמנות דירקטור מטעמם.

לבסוף, גם שיקולים כלכליים גרידא עשויים להרחיק את המוסדיים מהשקעות לא חברתיות. כך למשל, הערכה שצריכת הסיגריות תמשיך לרדת, עשויה להוות שיקול שלא להשקיע בגלוברנדס. אבל התרחקות מהשקעות אלה רק בשל ההיבט החברתי ערכי שלהן, עלולה לחטוא לטובת החוסכים שבסופו של דבר מצפים לתשואה נאותה.