קרנות הגידור איבדו כ־1% בזמן שהשוק ירד ביותר מפי שניים

תעשיית קרנות הגידור הישראלית מסכמת עשר שנים מצוינות. אם ב־2007 היו פה בקושי 20 מנהלי קרנות גידור ישראלים שגייסו עשרות מיליוני שקלים בודדים, כיום התעשייה הזו כבר מגלגלת 6 מיליארד דולר בכ־150 קרנות. הן נהנות מהגאות בשוקי ההון, ומהריבית האפסית שדוחפת את קהל המשקיעים - האמיד בעיקרו - לחפש אלטרנטיבות השקעה עם תשואה גבוהה וסטיית תקן נמוכה.

לאנשים שהתמזל מזלם להחזיק מיליון דולר פנויים בכיס, זה נהיה כבר מעין סמל סטטוס להשקיע בקרן גידור. התעשייה הזו כה פורחת, שמנהלי השקעות ותיקים בגופים המוסדיים נוטשים את ניהול כספי הציבור לטובת הקמה או חבירה לקרנות גידור שבהן אין מגבלות שכר - ובעיקר אין הגבלות או פיקוח רגולטורי. גם סוכני ביטוח מתוחכמים ומנהלי פמילי אופיס גילו את העולם הזה, ונהנים מעמלות תיווך של הבאת לקוחות.

עודד גל מגיא פאנד צילום: צביקה טישלר

מנהלי הקרנות צריכים לא רק להכות את הבנצ'מרק

אלא שאחרי עשר שנים שבהן השווקים הציגו עליות בלבד, התנודתיות שמאפיינת את חמשת החודשים הראשונים של 2018 - אם תימשך - היא שעת המבחן של מנהלי קרנות הגידור. אלה יצטרכו להראות שהם יודעים לרדת פחות מהשוק, הרבה יותר מאשר הם מצליחים להכות את הבנצ'מרק.

בין קרנות הגידור הבולטות בישראל ניתן למנות את קרן ספירה בניהולם של דורון ברין, ישראל מור ורון סנטור; קרן נוקד של רועי ורמוס ושלומי ברכה; קרן גיא פאנד בניהולו של מנכ"ל קרנות הנאמנות של אי.בי.אי לשעבר עודד גל; קרן ברוש קפיטל בניהולו של אמיר אפרתי; והקרן היחסית חדשה VAR של יאיר ספלטר, אמיר בורגר וקובי לוינסון.

מנתוני מדד הקרנות גידור הישראלי TGI (Tsur Gilboa Index), שמחושב ומפורסם על ידי צור ניהול, המעניקה שירותי תפעול לקרנות; וגילבוע פאנד אוף פאנדס, המתמחה בהשקעה בקרנות גידור; עולה כי הקרנות המתמחות בהשקעה במניות בישראל ירדו בין ינואר לאפריל ב־1.1%. מדובר במדד המבוסס על נתוני סקר הכולל 65 מנהלי קרנות גידור - כל אחד מהם מנהל יותר מ־10 מיליון שקל. בתקופה זו מדד ת"א־125 ירד ב־2.54%, ואילו מדד ת"א־90 איבד 2.67%. כלומר, גם אחרי ניכוי דמי ניהול הצליחו מנהלי קרנות הגידור לרדת קצת פחות מהמדדים המובילים בישראל.

מינואר 2014 ועד סוף אפריל 2018 עלה מדד קרנות הגידור המנייתיות ב־46.1%. מדד ת"א־125 עלה רק ב־10%, ומדד ת"א־90 ב־18.5%. לפי מדד TGI, את 2017 סיימו קרנות הגידור המנייתיות בישראל עם תשואה של 11.8%, בעוד מדד ת"א־125 עלה בשיעור צנוע יותר, של 6.39%. אף על פי כן קרנות הגידור לא מוגבלות כמובן להשקעה ב־125 המניות הגדולות בתל אביב.

אם משווים את הביצועים למה שעשה מדד ת"א־90, קרנות הגידור הפגינו ביצועי חסר, שכן מדד זה עלה ב־21.19%. גם בהשוואה ל־S&P 500, מדובר בביצועים מאכזבים, שכן המדד האמריקאי עלה ב־20.5% במונחים דולריים. עם זאת, 2017 היתה גם שנה שבה הדולר נחתך ב־10%. מי שנחשף לחו"ל מבלי לגדר את המטבע, איבד 10% מהתשואה שלו במונחים שקליים.

לדברי אריאל בינו, מנכ"ל Gilboa fund of funds, "היתרון הגדול של קרנות הגידור בא לידי ביטוי לרוב דווקא בשוק יורד, ולכן הרבה פעמים הן מצליחות לגייס כסף אחרי משברים, כי גידור הסיכונים - שזה היתרון היחסי שלהן על קרנות נאמנות - בא לידי ביטוי במשבר. ברור שבמשבר הקרנות האלה ירדו, אבל הרבה פחות - בזכות ההגנות שהן עושות".

רועי ורמוס מקרן נוקד צילום: אוראל כהן

גם המוסדיים רוצים להשתתף בחגיגה

הצלחת הקרנות הישראליות הביאה אליהן גם את השחקנים המוסדיים - אם כי לרוב מדובר בקופות גמל מפעליות ופחות בחברות הביטוח ובתי ההשקעות. גם אם האחרונים נחשפים לקרנות המקומיות, הם עושים זאת במשורה, בין היתר על רקע דמי הניהול הגבוהים והתחרות מצד קרנות גידור וקרנות השקעה זרות.

באחרונה נשמעת ביקורת נגד הקרנות, לפיה הן שכחו את הערך המוסף שלהן בפתיחת פוזיציות שורט וגידור סיכונים, ועל רקע השוק העולה ברצף כמעט מ־2014. הן כמעט שלא ביצעו פוזיציות גידור, אלא רק בחרו בין מניות לקנייה. הדבר לכאורה הפך אותן ללא מאוד שונות מקרנות נאמנות מנייתיות, שמנהליהן מבקשים להכות את ביצועי המדדים המקומיים - ובדמי ניהול נמוכים בהרבה.

גם אם זה נכון, הן נהנות מיתרון לקוטן ומגמישות במכירה ובקנייה, וכן מהעובדה שקהל המשקיעים שלהן סבלני יותר. כמובן שהמבחן האמיתי שלהן יהיה בהתמודדות עם שנה של ירידות בשווקים - האם גם בסיכום שנתי הן יצליחו לרדת פחות מהשוק?