ייצור השוקולד בישראל צריך להיות דומה יותר לייצור שבבים

שני דו"חות לא קלים לעיכול שהתפרסמו השבוע מראים שישראל מתקשה להתאים את עצמה לתמורה היסטורית: הקפיצה בטכנולוגיות הייצור התעשייתי שזכתה לכינוי "המהפכה התעשייתית הרביעית".

הדו"ח הראשון, של מרכז טאוב, מראה שבישראל נפער פער חריג מאוד בין השכר בענפי ההייטק לשכר בענפי התעשייה האחרים. בעוד שבמדינות המפותחות היחס בין השניים הוא 1.64 בלבד, בישראל הוא מגיע ל־2.46.

הדו''ח השני, שחיבר הכלכלן הראשי הפורש יואל נוה, נעזר במדד מיוחד להערכת רמת הרווחה של האזרחים, ומצא שהשיפור ברווחה בישראל היה נמוך במידה ניכרת מהשיפור בשאר המדינות המפותחות. ההסבר מחזיר אותנו לסוגיית השכר: הישראלי עובד המון שעות כדי להשיג אותה תפוקה, ולכן הפריון, השכר והצריכה שלו נמוכים יותר.

הבעיה

הפריון מדשדש

המספרים מספרים סיפור פשוט: הפריון בהייטק בישראל עומד על 63.1 דולר לשעה, אבל בתעשייה המסורתית הוא עומד על 26.9 דולר בלבד. התוצאה היא שהפריון הממוצע בתעשייה בישראל הוא רק 40.5 דולר לשעה ‑ 28.5% פחות מהממוצע ב-OECD. המצב הזה, מסביר דו"ח מרכז טאוב, אינו מאפשר לשכפל את הביצועים שהביאה פריחת ההייטק, שכן רוב הצמיחה לאחרונה התבססה על הצטרפות לשוק העבודה של אוכלוסייה חלשה עם רמת הכשרה נמוכה.

דו“ח חדש שפרסם ארגון ה־OECD קובע כי הייצור המתקדם צפוי להגדיר מחדש את כללי המשחק בתעשייה העולמית ואת יכולתן של חברות להתחרות בזירה הבינלאומית.

ההמלצה למעצבי המדיניות היא להיערך לתמורה בכמה חזיתות: הכשרת עובדים ותיקים וחדשים; הקמת מרכזים להפצת טכנולוגיה, בדגש על סיוע לעסקים קטנים ובינוניים; השקעה באיסוף וניתוח מידע במפעלים. האם ישראל עומדת במבחן? ובכן, דו"ח של הפורום הכלכלי העולמי (WEF) שבחן את המעבר של מדינות לייצור מתקדם דירג את ישראל במקום ה־52 במאפייני הייצור ובמקום ה־32 בבמוכנות למהפכה התעשייתית הרביעית.

הפתרון הממשלתי

כסף לרובוטים והדפסות 3D

במשרד הכלכלה לא מתעלמים מהבעיה. בוועידת התעשייה של "כלכליסט" שנערכה בחודש האחרון בישר שר הכלכלה אלי כהן על תוכנית שתסייע לתעשייה המקומית לסגור את הפער. התקציב הראשוני לתוכנית הוא 600 מיליון שקל, אבל ייתכן שיוגדל בעתיד למיליארד. הכסף יוקדש לטיפול בשורת חסמים, ובהם קשיי מימון להטמעת הטכנולוגיה ומחסור בתשתיות מחקר, אבל גם בעיה תדמיתית: הדימוי הנמוך של הייצור בציבור הישראלי, שאולי יש לו חלק בכך שחלקה של התעשייה בתוצר בישראל צנח מ־35% בשנות השמונים ל־22% בשנים האחרונות.

מימין: שר הכלכלה אלי כהן ומיכל פינק, סמנכ"ל אסטרטגיה וגיבוש מדיניות במשרד הכלכלה צילום: אוראל כהן

החזון שמנחה את התוכנית ברור: תהליך הייצור של שולחן או חפיסת שוקולד חייב להידמות לתהליך הייצור של שבב. ההייטקיות לא תתבטא במוצר הסופי, אלא בדרך שבה הוא בא לעולם. כאן ישראל נהנית מיתרון יחסי, בשל כמה מאפיינים של העולם התעשייתי החדש. אחד מהם הוא המעבר מייצור המוני לייצור ממוקד; אחר הוא הצורך בקרבה בין מוקדי הייצור למרכזי הפיתוח.

במשרד הכלכלה זיהו 5 תחומים טכנולוגיים שיקרבו את התעשייה הישראלית לעידן הייצור המתקדם: רובוטיקה, ביג דאטה, האינטרנט של הדברים, הדפסת תלת־ממד וחומרים מתקדמים. "התרומה של הטמעת טכנולוגיית ייצור מתקדם במשק הישראלי יכולה להגיע ל־25 מיליארד שקל", מצטטת מיכל פינק, סמנכ''ל אסטרטגיה וגיבוש

מדיניות במשרד, את חברת הייעוץ דלויט. לדבריה, כמה המלצות כבר מיושמות, אך רובן בפיתוח ויושקו בחודשים הקרובים.

הספקות

"ממתינים לתוכניות אמיתיות"

האם התחזיות הוורודות יתגשמו במציאות? גם פינק וגם כהן מודים שממשלות ישראל מצטיינות בגיבוש מדיניות, אבל נכשלות שוב ושוב ביישומן. בינתיים התעשיינים סקפטיים: "רצו לספר לחבר'ה. מה בתכל'ס? אנחנו עדיין ממתינים לתוכניות אמיתיות".

מהתאחדות התעשיינים נמסר בתגובה: "ההתאחדות מגבשת את תוכניות התמריצים עם משרדי האוצר והכלכלה ועורכת סדרת ימי עיון ותוכניות השקה, כדי לסייע בהאצת אימוץ תוכניות הייצור המתקדם בתעשייה הישראלית".