הטכנולוגיות החדשות והשפעתן על הפחתת עומסי המטופלים במחלקות לרפואה דחופה

בשיתוף מערכת זירת הבריאות

על פי נתוני משרד הבריאות לא פחות מ־2.9 מיליון ישראלים ביקרו במהלך שנת 2017 במחלקות לרפואה דחופה (מלר"ד). מדובר בכשליש מאוכלוסיית המדינה, שוודאי תוהה מדוע ביקור שכזה לוקח זמן רב כל כך? מדוע המחלקות צפופות ועמוסות? ובעיקר, האם מדובר במצב בלתי הפיך או שניתן לעשות את הדברים אחרת?

אז בואו נבדוק: המלר"ד הינו נקודה אחת בשרשרת הטיפול במקרים רפואיים שאמורים להיות דחופים. האם כולם כאלה? ברור שלא, אלא שכל מי שמגיע למלר"ד חייב להיקלט על פי חוק ולהיבדק. אם כך, אולי צריך לבחון ביסודיות את השרשרת כולה?

ההגעה למלר"ד נעשית בארבעה דרכים: באמצעות רופאי הרפואה הראשונית, רופאי קופות החולים המפנים מטופלים; באמצעות מוקדי קופות החולים המאוישים ברוב המקרים על ידי אחיות המפנות את המטופלים לפי פרוטוקול מובנה; באמצעות ארגוני העזרה הראשונה המוזעקים על ידי המטופלים, וכיום ברוב המקרים אין להם אפשרות אחרת מלבד הבאת המטופל למלר"ד. לכל אלו צריך כמובן להוסיף גם את המטופלים המגיעים למרכזי הרפואה הדחופה על דעת עצמם.

ד"ר ערן טל אור, יו"ר האיגוד הישראלי לרפואה דחופה ומנהל המלר"ד במרכז הרפואי פדה-פוריה צילום: מיה צבן, דוברת המרכז הרפואי פדה-פוריה

המלר"ד, מצדו, מחויב כאמור לקבל את כל אחד ואחד מהבאים בשעריו ולהעניק לו טיפול רפואי הולם. אם זה המצב, ראוי להתבונן על התמונה גם מהצד השני - הצד שבו המטופל משוחרר או מאושפז. תרחיש שבו המטופל משוחרר לביתו הוא התרחיש האידיאלי – היות והוא עוזב את המלר"ד (אגב, לא פעם ולא פעמיים, ובמיוחד בשעות הלילה, יש גם מטופלים שאינם עוזבים בשל חוסר יכולת). לעומת זאת, במסגרת תרחיש שבו המטופל נדרש לאשפוז, הרי שצריך להמתין למקום פנוי במחלקה המאשפזת, כאשר בזמן הזה שוהה המטופל במלר"ד עד לארגון המקום.

אם כך, מצאנו שהמלר"ד הינה המחלקה היחידה שאינה שולטת על מספר הכניסות אליה ובמספר היציאות ממנה – ולכן גם על מספר השוהים בה בהתאם. אז מה ניתן לעשות כדי לשנות את המציאות העגומה הזאת?

ובכן, ראשית יש להוריד את מספר הכניסות וזאת על ידי אפשרות למתן שירות טוב יותר בקהילה ברפואה מתוקשרת (tele medicine). לדוגמה: במקום אחיות במוקדי קופת חולים לשלב רופאים אשר יוכלו לבדוק את החולים באמצעים אלקטרונים שכבר קיימים בשוק (כגון האזנה לריאות, בדיקת לוע ואוזניים ובדיקות מעבדה בסיסיות).

במקביל, גם שירותי החירום יתבקשו לשנות גישה. מד"א כבר עומדת בפני פריצת דרך בנושא ועתידה להשיק שירות ראשון מסוגו בארץ שיאפשר להפנות את המטופלים לרופא מומחה כונן, אשר יוכל לערוך בדיקה באמצעים דומים של בדיקה מרחוק (כולל בדיקה פיזיקלית ובדיקות מעבדה בסיסיות על ידי פרמדיקים שהוכשרו לכך) – כאשר בדרך זו טיפול ראשוני יוענק בביתו של החולה והוא לא יידרש להתפנות למלר"ד.

כבר באופציות הללו של מוקדים חכמים יותר בקופות החולים ושירותי רפואה מתוקשרת בארגוני החירום ניתן יהיה לצמצם משמעותית את כמות הפניות המיותרות למלר"ד ולהקטין את מספר המטופלים במלר"ד עצמו. ובאשר לאשפוזים, הרי שחלק מהבעיה היא חוסר היכולת של המחלקות לשחרר חולים שעדיין צריכים להיות תחת מעקב. אם היתה לנו את אפשרות לעקוב אחריהם מרחוק, ניתן היה להוביל שינוי של ממש. בהקשר הזה יש לציין כי חברת אטלס-סנס כבר עומדת בשלבי פיתוח מתקדמים מאוד של מכשיר נלבש קטן מידות – מכשיר שיוכל לעקוב אחרי קצב הלב, למדוד לחץ דם, חום ואף להזהיר בפני נפילות. עם מכשיר כזה בשימוש נוכל לשחרר מהר יותר מטופלים לביתם, לפנות מיטות במחלקות, לקבל את האשפוזים מהמלר"ד ולהוריד את כמות השוהים בו.

השורה התחתונה ברורה: כאשר מתייחסים למחלקות לרפואה הדחופה כאל חלק מהשרשרת הטיפול ומייעלים את המערכת גם באמצעים טכנולוגיים – בהחלט אפשר לשפר את המצב במלר"ד ולהקל על הן על המטופלים והן על הצוותים הרפואיים.