המוסר הכפול של הציבור בעדיקה

בשבוע שעבר נחשף ב"כלכליסט" שהג'ודוקא והמדליסט האולימפי אריק זאבי הסיר את מועמדותו לדירקטוריון עדיקה. הסיבה: אינדיקציות לכך שהגופים המוסדיים וחברת הייעוץ אנטרופי מתכוונים להתנגד לבחירתו באסיפת בעלי המניות של חברת האופנה. 

על פניו, היה ניתן לחשוד שהנסיגה של זאבי מונעת משיקולי אגו, שעשוי להיות נפוח במיוחד בקרב מדליסטים אולימפיים. משל רצה לומר למוסדיים "אתם לא רוצים אותי? זה אני שלא רוצה אתכם!". אלא שהתגובה שפרסם זאבי מלמדת שלא כך הם פני הדברים. "מאחר שהתברר לי שהמינוי שלי לדח"צ בעדיקה מעורר התנגדויות בשל חוסר הניסיון שלי בשוק ההון, ומכיוון שאין בי שום רצון להיקלע למאבקים בעניין, החלטתי להסיר את מועמדותי. אני משוכנע שהייתי מביא ערך מוסף לדירקטוריון ומייצג נאמנה את הציבור, אך מבין את הרציונל", מסר זאבי.

דירקטור חיצוני אמור לשמור על האינטרסים של בעלי מניות המיעוט ולא להיאבק בהם. זאבי יודע זאת היטב, עוד לפני שסיים קורס דירקטורים. הצלחה של דח"צ במאבק מול אלה שאותם הוא אמור לייצג הוא ניצחון שכולו הפסד. ההחלטה של זאבי להסיר את מועמדותו אגב גילויי הבנה לרציונל של המשקיעים מעידה על רגישותו לרחשי הלב של בעלי המניות מהציבור, ועשויה להצביע דווקא על התאמה לתפקיד. טוב דח"צ אחד ינוקא, שמתחשב בדעת בעלי מניות המיעוט, מעשרה דח"צים בעלי ניסיון עשיר שלא סופרים את הציבור.

תואר אינו ערובה להצלחה

לא חסרים דירקטורים חיצוניים — שכולם חכמים וכולם נבונים וכולם יודעים את תורת הממשל התאגידי — שכשלו בעשור האחרון בתפקודם. לאור זה, ההתנגדות למינויו של זאבי על רקע חוסר ניסיונו חסרת טעם, ואף גובלת בפופוליזם.

האם שיקול הדעת של זאבי בהכרח טוב פחות מזה של חברי דירקטוריון בזק, שאישרו את עסקת בעלי העניין לרכישת yes מבעל השליטה שאול אלוביץ'? האם עמוד השדרה של זאבי גמיש מזה של חברי דירקטוריון אי.די.בי אחזקות, שאישרו חלוקות דיבידנד בעידן דנקנר ושלאחרונה חתמו על הסכם פשרה להחזרת 175 מיליון שקל לקופת החברה? האם זאבי ראוי פחות מבכירי המשק שכיהנו כדירקטורים בטבע, שעה שזאת רכשה את אקטביס ומינפה את עצמה לדעת? האם זאבי מוכשר פחות מחברי דירקטוריון דיסקונט השקעות, שאישרו את רכישת "מעריב" כהרף עין, בישיבה אחת, ללא תוכנית עסקית, ושעליהם אמר השופט פרופ' עופר גרוסקופף "למרבה הצער, לא נמצא בדירקטוריון ילד שזעק או אפילו לחש 'המלך הוא עירום'"?

תואר אקדמי של פרופסור וניסיון של עשרות שנים בדירקטוריונים רבים אינם ערובה להצלחת הדירקטור החיצוני. אלה לא מהווים תעודת ביטוח מפני דירקטורים שמשמשים חותמת גומי, עושי דברו של בעל השליטה. דירקטור טוב הוא לא איש ברזל ולא גיבור־על. כל שנחוץ לדירקטור חיצוני יעיל ומועיל הוא יושרה, שכל ישר, יכולת עמידה בפיתויים ועמוד שדרה. על פניו, נראה שזאבי מחזיק בתכונות האלה.

זאבי, שנעדר ניסיון של ממש בניהול פעילות עסקית בהיקפים מהותיים, היה יכול להביא איתו נכסים אחרים: היכולת לעורר השראה, להתמודד עם לחץ, לקבל אחריות לכישלונות, ומוטיבציה גבוהה להוכיח את עצמו בזירה שבה הוא נחשב אנדרדוג. למען הסר ספק, מינויו לא היה אמור לאיין את שיקול הדעת של יתר חברי הדירקטוריון, שהם ודאי בעלי ניסיון, מומחיות חשבונאית ופיננסית וכיוצא באלה.

ההתנגדות תעמוד למבחן

לזאבי קל לטעון שההתנגדות למינויו נובעת מחוסר ניסיונו בשוק. זה משרת את האינטרס שלו, ודאי את זה של עדיקה. המוסדיים ואנטרופי טרם פרסמו עמדה רשמית, אולם הם מציינים גורם נוסף שהעיב על המועמדות של זאבי: העובדה שהוא למד עם מנכ"ל עדיקה, דודי שוורצברג.

אם הליך המינוי עמד מאחורי ההתנגדות למינוי זאבי, יש בכך טעם ובו בעת טעם לפגם. טעם — על שום שמוטב היה לו בעלי מניות המיעוט היו אלה שממליצים על מועמדים לדח"צ, ולא רק מאשרים או מתנגדים. וטעם לפגם — על שום שהליך בחירת זאבי אינו יוצא מהכלל אלא מעיד על הכלל. ההתנגדות למועמדותו תעמוד למבחן בבואם לבחון מועמד אחר - בזיל גמזו.

בעלי מניות המיעוט של עדיקה ואנטרופי אמורים להתנגד נחרצות גם למועמדות של גמזו לדח"צ בעדיקה. גמזו הוא רו"ח בעל תואר בכלכלה, ובניגוד לזאבי, יש לו ניסיון רלבנטי עשיר והוא כיהן כדח"צ בחברות ציבוריות. אחת מהן היא גולף, החברה־האם של עדיקה (69%), שם כיהן גמזו עד מאי 2015. בעלי מניות המיעוט של עדיקה רצו "להיפטר" מזאבי, המועמד לתפקיד הדח"צ שהכיר את המנכ"ל אי אז במהלך הלימודים האקדמיים. אם לא ישמיעו קול בנוגע לגמזו, הם יישארו דווקא עם המועמד שמכיר את בעלת השליטה, אבל אמור לייצג את האינטרסים של הציבור. 

אריק זאבי צילום: יובל חן