כ־33% מכמות המים הראויים לשתייה בישראל מותפלים

בשיתוף מערכת זירת הבריאות

לקראת יום המים הבינלאומי שיצוין מחר (22 במרץ), פרסם UN Waters – גוף הפועל תחת ארגון האומות המאוחדות – נתונים המתייחסים לראשית שנת 2018. על פי הנתונים כ־2.1 מיליארד איש בעולם, חיים ללא מי שתייה ראויים ושותים מים מזוהמים אשר חושפים אותם להידבקות בכולרה, דיזנטריה, טיפוס ופוליו.

בארגונים הבינלאומיים העוסקים במשק המים ובאיכות הסביבה, כדוגמת ועידת המים העולמית ואונסק"ו, מבקשים להבטיח כי בשנת 2030 תהיה נגישות למים בטוחים לשתייה לכל בני האדם. במסגרת יום המים ארגונים אלו יקיימו ברחבי העולם מגוון פעילויות הסברה להעלאת המודעות לשמירה על הסביבה והמים ויציגו תכניות למניעת אסון עולמי.

פרופ' מיכאל שכטר צילום: יחידת הצילום שיבא

בישראל, ועל רקע חורפים שחונים, נדרש הצורך בהתפלתם של מי ים, כאשר לפי נתוני רשות המים, כמות המים המותפלים שווה לכ־80% מהמים המסופקים לשימוש ביתי ועירוני וכ־33% מכמות המים הראויים לשתייה בישראל מותפלים. "בראש ובראשונה, המים המותפלים נועדו לגשר על הפער בין הביקוש להיצע – פער הגדל כל הזמן, הן בשל העובדה שכמויות הגשמים באזורנו הולכות ופוחתות מדי שנה והן בשל הגידול באוכלוסייה ובאיכות החיים המגדילים את הביקוש למים", מרחיבים ברשות המים, "המים המותפלים מגדילים את אמינות אספקת המים לכל המגזרים ומצמצמים שאיבות ממאגרי המים הטבעיים כדי למנוע ירידתם והמלחתם על ידי חדירת מי ים ומים מליחים. איכות המים בבית עולה משמעותית כתוצאה מהמים המותפלים, דבר הגורם לשיפור גם בקולחים המשמשים להשקיית החקלאות וכתוצאה מכך גם במי התהום".

ברשות המים מוסיפים: "הפחתת ריכוזי הכלוריד והנתרן בקולחים, מצמצמים את הנזקים בקרקע ומשפרים את תנובת הגידולים. המים המותפלים תורמים גם להפחתת האבנית במים ולהפחתת הנזקים מכך בצנרת ובמכשירים הביתיים, צמצום צריכת דטרגנטים, סבונים וכימיקלים, יעילות אנרגטית ועוד. עלות המים המותפלים (היקרה משמעותית מהמים הטבעיים) היא כאין וכאפס לעומת הנזק הכלכלי של ייבוש שטחי חקלאות וגינון, הרס מקורות המים הטבעיים ועוד".

סוגיית המגנזיום

חשוב להבין: בתהליך התפלת המים, בנוסף למלחים, מוצאים מהמים גם מינרלים חיוניים לגוף כגון מגנזיום. איזה משמעות יש לעניין הזה? תלוי את מי שואלים.

פרופ' מיכאל שכטר, מומחה בקרדיולוגיה ומנהל היחידה למחקרים קליניים במרכז הרפואי שיבא, החוקר את השפעת המגנזיום על בריאות הלב מסביר: "מאחר שמגנזיום מעורב בחילוף החומרים בכל תאי הגוף, לחסר חמור במגנזיום יש השלכות בריאותיות על תפקוד שריר הלב, פגיעה באיזון ערכי הסוכר בדם והתפתחות סוכרת מסוג 2, עלייה ברמות השומנים בדם, בלחץ הדם, סיכון להתפתחות טרשת העורקים, ירידה במסת העצם ועוד".

לדברי פרופ' שכטר: "מחקרים קליניים בארץ ובעולם מצאו כי לירידה במגנזיום יש קשר להעלאת הסיכון לתמותה ממחלות לב ועבור אנשים הסובלים ממחלות לב וגורמי סיכון, מחסור במגנזיום הוא משמעותי ביותר. על כן כצעד מניעתי, במדינות רבות בעולם המפותח, נהוג להוסיף מגנזיום באופן יזום למי השתייה כדי להפחית את שיעור התחלואה והתמותה ממחלות לב".

פרופ' שכטר מציין עוד כי "ההמלצה להעשרת המים במגנזיום עלתה גם בוועדת הבריאות בכנסת ובמשרד הבריאות והוחלט שיש מקום להוסיף מגנזיום למי השתייה בישראל".

על אף שהחלטת ועדת הבריאות התקבלה כבר ב־2012, הרי שבפועל הפיילוט עדיין לא יצא לדרך. ברשות המים, בכל אופן, סבורים שהדרך להוספת מגנזיום אינה יעילה מבחינת העלות ביחס לתועלת. "במי התהום יש ריכוזים מסוימים של מגנזיום המסתפחים למים במעברם דרך הסלעים והקרקע", נמסר מרשות המים, "במי נהרות ו/או אגמים אין כמעט מגנזיום – כלומר: מי הכנרת דלי מגנזיום ללא שום קשר להתפלה. מעל 90% מכלל המים המסופקים בארצות הברית למשל הינם מי נהרות ואגמים דלי מגנזיום ורמת המגנזיום במי השתייה למרבית האוכלוסייה קרובה לאפס. עמדתנו היא כי יתכן והוספת המגנזיום למים אינה הדרך האופטימלית להוספתו ומכמה סיבות: כ־99% מהמים זורמים לביוב ולא לגופנו. מדובר בבזבוז מיליוני שקלים בשנה. עלות המגנזיום לא אמורה להיכלל ולנפח את חשבון המים לצרכן. נכון לבחון מהי הדרך הנכונה והכלכלית למשק. האם על ידי הוספה למים, למזון ו/או תוספי מזון".

כך או כך, המכרז למתן הייעוץ לפיילוט כבר מקודם, נבחרה חברה שתפקידה לבחון את הסוגיה והעלויות, ועבודתה צפויה להתחיל בשבועות הקרובים.

תעריפי המים ב־2017, ישראל ביחס לעולם באדיבות רשות המים

עלות המים בישראל

באשר לתשלומי המים לצריכה ביתית ולטענות הנשמעות באשר למחירם הגבוה של חשבונות המים, ברשות המים מציינים כי המחיר נמצא במגמת ירידה והוא נמוך ביחס למדינות אחרות בעולם. "על פי החוק, מחירי המים חייבים לשקף את עלותם האמיתית", מוסרים ברשות המים. "פיתוח משק המים (הקמת מתקני התפלה, מתקנים לטיהור שפכים, פיתוח תשתיות המים והביוב וכדומה), מייקר את מחירי המים לבית. עם זאת, התייעלות ספקי המים ומשק המים מורידים את מחירי המים – בארבע השנים האחרונות ירדו מחירי המים לבית בכ־40%. מחירי המים והביוב בישראל זולים יותר ממחירי המים והביוב במדינות כמו גרמניה, הולנד, אוסטריה, אוסטרליה, שוודיה וצרפת. למרות שבישראל מעל למחצית המים המסופקים לכלל השימושים הם מים המיוצרים על ידי אדם ולכן יקרים הרבה יותר".

אז כיצד מחושב מחיר המים לצריכה ביתית? ובכן, תעריפי המים הנקבעים על ידי הרשות הממשלתית למים ולביוב, מחושבים לפי כמות של 7 מטר מעוקב לאדם, לפרק זמן של חודשיים. אלא שהנתונים מלמדים שהצרכן הממוצע צורך כמות כפולה. ב־2016 לדוגמה צריכת המים לנפש (צריכה ביתית), עמדה על 90.1 מ"ק לשנה, דהיינו 15 מ"ק לחודשיים - מה שמסביר את המחיר שאנו משלמים. אם הצריכה לנפש לא עוברת 7 מ"ק לחודשיים, חשבון המים יחושב לפי תעריף של 6.546 שקלים לכל מ"ק. כאשר הצריכה חורגת מעל 7 מ"ק לנפש, העלות לכל מ"ק נוסף מזנקת ל־12.327 ש"ל למ"ק.

מתחשיב שערכנו על פי ההנחה שלפיה הצריכה הממוצעת של אדם לחודשיים היא 15 מ"ק, הצרכן ישלם 132.111 שקל כולל מע"מ (45.822 שקל לפי תעריף לכמות מוכרת ועוד 86.289 שקל לכמות חריגה). בהתאם לכך, חשבון המים של משפחה בת חמש נפשות עשוי להגיע לסכום של כ־660 שקל לחודשיים.

ברשות המים מסבירים: "כשמדברים על צריכה ממוצעת יש להבין שבתחשיב יש צרכנים הצורכים כמויות מאוד גדולות של מים (גינות, בריכות ועוד) ויש הצורכים מעט. אין מגבלה של צריכת מים לבית, היות ולפי החוק, מחיר המים חייב לשקף את מחירם האמיתי ומחיר זה יקר עבור חלקים מהאוכלוסייה. מסיבה זו נקבעו שתי מדרגות מחיר למים בבית: האחד, הנמוך, שהוא מחיר הנמוך בהרבה מהעלות ומיועד לכסות את הצריכה הבסיסית הנדרשת לאדם. על פי הגדרות האו"ם מקובל להניח צריכה בסיסית של 3.5-1.5 קוב לחודש. אנחנו לקחנו את הסף הגבוה. 3.5 קוב לנפש לחודש, שהם 7 קוב לנפש לחודשיים".