הכישורים החברתיים הזניקו את הנשים לצמרת שוק העבודה

שוק העבודה עבר בעשורים האחרונים מהפכה. השילוב של טכנולוגיה וגלובליזציה שינה דרמטית את מפת התעסוקה, ויצר מנצחים בצמרת ומפסידים בתחתית. גם אלה שבאמצע, בני מעמד הביניים, ראו בהרבה מקרים את המשרה שלהם נודדת מעבר לים או מוחלפת בתוכנת מחשב או ברובוט. אחד הכלכלנים הבולטים שמתעדים את התהליך הזה הוא פרופ' ניר חיימוביץ' מאוניברסיטת ציריך, שתיאר איך נוצר שוק עבודה מקוטב, שבקצהו האחד מי שמועסקים בעבודות "טובות", הדורשות השכלה גבוהה ומתגמלות בשכר גבוה, ובאחר מעוטי ההשכלה והשכר.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

תשומת הלב הציבורית סביב השינויים בשוק העבודה מתמקדת בדרך כלל בעובדים שהיו בצד המפסיד של המהפכה הזאת, רובם גברים. אבל במחקר העדכני שלו חיימוביץ' מראה שכאשר מתעכבים על הצד האחר של הספקטרום בשוק התעסוקה, על אותן משרות "טובות" מוצאים גם שם התפתחויות דרמטיות. למעשה, מתברר שקטגוריה אחת של עובדים שיפרה משמעותית את מצבה היחסי ב־40 השנה האחרונות. וליתר דיוק, מדובר בעובדות: הנשים.

"יש עדיין אפליה נגד נשים", חיימוביץ' מדגיש כבר בתחילת השיחה עם "מוסף כלכליסט". "ונשים עדיין מפגרות אחרי גברים, הן מבחינת שיעורי התעסוקה בעבודות טובות והן בשכר שהן מקבלות. אבל המחקר שלנו מראה על צמצום הפערים".

ואלה המספרים הנוגעים לסיכוי של גברים ושל נשים עם השכלה גבוהה למצוא עבודה טובה בשוק התעסוקה האמריקאי: ב־1980 הפער בין הסיכויים של גברים לסיכויים של נשים עמד על 12%, ב־2014 הוא הצטמצם ל־3.6% בלבד. והוא הצטמצם גם משום שהסיכויים של נשים עלו, וגם משום שהסיכויים של גברים ירדו. המחקר של חיימוביץ' ועמיתיו, שגרסתו העדכנית יצאה בתחילת השנה, כבר סוקר ב"הוול סטריט ג'ורנל" ובלומברג. בשם הפרובוקציה, החוקרים העניקו לו את הכותרת "The End of Men", במחווה לרב־מכר בשם זה של העיתונאית האמריקאית חנה רוזין, שעסק גם הוא בשוק העבודה ופורסם ב־2012. אבל הכותרת הנכונה יותר, חיימוביץ' אומר עכשיו, היא "שקיעת הגברים ועליית הנשים".

ההסבר שמספקים החוקרים למגמות האלה מרתק לא פחות. להערכתם, נשים פשוט מותאמות טוב יותר לעידן הנוכחי בשוק התעסוקה, שדורש עבודה בשיתוף פעולה, יכולות שכנוע ואמפתיה. נשים מצליחות כיום יותר והגברים נחלשים, מסביר חיימוביץ', כי יש להן יותר כישורים חברתיים.

איור: יזהר כהן

הנשים עלו בקצת, הגברים צנחו בהרבה

חיימוביץ' (44), בוגר תארים בכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטה העברית, עשה דוקטורט באוניברסיטת נורת'ווסטרן באילינוי, לימד בשורה של אוניברסיטאות, כולל סטנפורד ודיוק, ולאחרונה עבר לאוניברסיטת ציריך. הוא בוחן היבטים שונים בשוק העבודה, ובשיחה עכשיו אנחנו מתמקדים במשרות צווארון לבן, כאלה שמחייבות חשיבה וחסינות יחסית מול האיום שהטכנולוגיה תחליף אותן, או, תחת הגדרה אחרת שאיתה עבד, כוללות את המשרות ברבע העליון של סולם השכר, שהן מטבען גם כאלה הדורשות תואר אקדמי.

חיימוביץ'. הכותרת הנכונה למחקר היא "שקיעת הגברים ועליית הנשים"

כך, חלק מההסבר לעליית מספרן של הנשים במשרות האלה קשור לכך שמספר הנשים המשכילות זינק משמעותית בעשורים האחרונים. ב־1980 כ־9 מיליון נשים אמריקאיות בגיל העבודה היו בעלות השכלה גבוהה, לעומת יותר מ־20 מיליון בשנת 2000. במצב כזה אפשר אולי היה להניח שלנשים משכילות יהיה קשה יותר למצוא עבודה מתאימה, אבל חיימוביץ' מצא שדווקא נרשם זינוק בסיכוי שלהן לעשות זאת: ב־1980 הסיכוי של בוגרת קולג' להגיע לעבודה "טובה" היה 54.2%, וב־2014 הוא כבר היה 57.8%. חיימוביץ' מפשט את העניין: "אם ב־1980 היית מעמיד בשורה 100 נשים עם תואר ראשון, בסביבות 54 מהן היו עובדות בעבודה טובה; ב־2014 כמעט 58 מהן עבדו בעבודה כזאת".

כשמחברים את הגידול במספר הנשים בעלות התואר עם השיפור בסיכוי שלהן למצוא עבודה טובה מתקבלת המהפכה המדוברת: ב־1980, נשים היו רק 37.7% מעובדי הצווארון הלבן, ב־2000 חלקן כבר היה 48.4%, קרוב מאוד לחלקן באוכלוסייה הכללית. במובן הזה, הפער כמעט נסגר. הפערים בשכר, לעומת זאת, עדיין כאן, אבל החוקרים לא עסקו בהם הפעם.

אז נחזור לבשורה הנוגעת לשיפור בסיכוי של נשים למצוא עבודה טובה. על פניו, השיפור הזה לא נראה גדול, רק קצת יותר מ־3 נקודות האחוז ביותר מ־30 שנה. אבל זה רק חלק מהתמונה.

החלק האחר הוא הנתונים הנוגעים לגברים: ב־1980 לגבר בעל תואר ראשון ומעלה היה סיכוי של 66.2% לעבוד בעבודת צווארון לבן. 34 שנים אחר כך הסיכוי שלו צנח ל־61.4%. במילים אחרות, הירידה בסיכויים של גברים היתה גדולה יותר מהעלייה בסיכויים של נשים.

"בדרך כלל כשמדברים על 'קצם של הגברים', על הקיטוב בשוק העבודה והקיפאון בשכר, חושבים על גברים עם 12 שנות לימוד או פחות שעוסקים בעבודות רוטיניות", אומר חיימוביץ'. "אבל מה שהמחקר שלנו מראה, ולדעתי זה המחקר הראשון שמראה את זה, הוא שיש תהליך אחר שמשפיע על גברים משכילים, ולא קשור לתהליכי אוטומציה אלא לכישורים חברתיים - שזה ההפך מאוטומציה".

העמידות של נשים לשינויי השוק גדולה יותר

לנוכח התהליכים המקבילים, נשאלת השאלה עד כמה הם קשורים זה לזה. כלומר, עד כמה הזינוק של הנשים קשור בירידה של הגברים, ואם בכלל נכון לחשוב על הדברים במונחים של משחק סכום־אפס. "אין סיבה לחשוב כך בהכרח", חיימוביץ' משיב, "במיוחד לאור העובדה שאנחנו מדברים על תקופה שבה שיעור העובדים המשכילים במשק עלה משמעותית. כלומר, השקיעה של הגברים ועליית הנשים התרחשו בתקופה שבה הכלכלה היתה מסוגלת 'לספוג' יותר ויותר עובדים משכילים. לדעתי זה הופך את הממצאים שלנו לאפילו מעניינים יותר: בתקופה של עלייה מובהקת בביקוש לעובדים משכילים לא כל הקבוצות הדמוגרפיות (בחלוקה לפי מגדר) יצאו נשכרות באותה מידה".

צעדת יום האשה בוושינגטון, לפני שנה, למען זכויות לנשים עובדות. האפליה פחתה, הנשים המריאו איור: איי אף פי

אולי זה משום שיש יותר ביקוש למקצועות שנחשבים "נשיים"?

"הנתונים מראים שלא. זה לא שיש עלייה בנוכחות של נשים בכמה מקצועות עם אוריינטציה נשית, נגיד שפתאום כולם צריכים פסיכולוגים. מדובר בתופעה מצרפית: אנחנו רואים גידול בשיעור הנשים ביותר מ־90% מהמקצועות שבדקנו. וזו הסיבה לכך שכלכלני מקרו כמונו מתעניינים בנתונים האלה ומנסים להבין מה הסיבות לשינויים".

לפני שאנחנו ממשיכים הלאה, לסיבות לשינויים, אנחנו מתעכבים על חידה לא פתורה. הזינוק הגדול בביקוש לעובדים משכילים התרחש בשנות השמונים והתשעים. "אבל בסביבות 2000 משהו השתנה. זו תופעה שעדיין לא מובנת במלואה, אבל יש עוד ועוד עדויות לכך שמאז המגמה של ביקוש לעובדים משכילים האטה, ואולי אפילו התהפכה". כך, גם העלייה בסיכויים של נשים להשתלב בפלח השוק שבו התמקדו החוקרים נרשמה בין 1980 ל־2000, שנה שבה הסיכוי שלהן היה 58.8%; מאז הוא ירד ל־57.8%. הירידה הזאת כרוכה בהאטה שחיימוביץ' מתאר, אבל הוא מדגיש ש"גם בתקופה של הירידה בביקוש למשכילים מצבן של הנשים היה טוב יותר יחסית לגברים". לשם השוואה, הסיכוי של גברים ירד באותה תקופה (2000 עד 2014) באופן חד יותר, מ־63.3% ל־61.4%. העמידות היחסית שהוכיחו הנשים המשכילות גם בתקופה של שחיקה בסיכוי למצוא עבודה טובה היא חלק חשוב בצמצום הפער.

הפרמיה שמבטיחה כישורים חברתיים

מאחורי העמידות הזאת עומדים, לפי החוקרים, הכישורים החברתיים. חיימוביץ' ועמיתיו מראים כי השנים שבהן התחולל השיפור העיקרי במצבן של הנשים המשכילות (בין 1980 ל־2000) הן שנים שבהן כישורים חברתיים נהפכו לנכס משמעותי במקומות עבודה: חלה עלייה בחשיבותן של היכולת לראות דברים מנקודת מבט של אחרים ולבצע הכללות, של תקשורת בינאישית טובה, כזאת שאינה מסתכמת רק בחלוקת הוראות או קבלתן, ושל יכולת שכנוע.

חיימוביץ' ועמיתיו - פרופ' גווידו מטיאס קורטז מאוניברסיטת יורק בקנדה ופרופ' הנרי סיו מאוניברסיטת בריטיש קולומביה - זיהו את העלייה בביקוש לכישורים חברתיים באמצעות שלושה מקורות שונים. הם ניתחו סקרים של משרד העבודה האמריקאי, שבדק מה הדרישות ב־14 אלף מקצועות שונים, וגילו שבין 1977 ל־1991 ניכר זינוק בהופעה של כישורים חברתיים כחלק מהגדרות המקצוע. גם במודעות דרושים שפורסמו בין 1980 ל־2000 הדבר ניכר היטב. "אפשר היה לטעון שאולי בגלל פוליטקלי קורקט מכניסים פתאום כישורים חברתיים בדרישות התפקיד", אומר חיימוביץ', ולכן הוא מוסיף מקור שלישי: "כאשר מסתכלים על נתוני השכר, כלומר על מה חברות משלמות בפועל, אפשר לזהות פרמייה על כישורים חברתיים". כלומר מי שבנוסף לכל שאר הדרישות יש לו גם כישורים חברתיים טובים יותר - ירוויח יותר.

אם כך, יש עלייה בשיעור הנשים המשכילות בעבודות צווארון לבן, ובמקביל יש עלייה בביקוש לעובדים עם כישורים חברתיים. אבל האם זה אומר שיש בהכרח קשר בין שתי המגמות? כאן, אומר חיימוביץ', דרושה "קפיצת אמונה": "יש ספרות עניפה של חוקרים מובילים — מתחומי הפסיכולוגיה, מדעי המוח והכלכלה — שמראה שלפחות באופן סטטיסטי לנשים יש יתרון יחסי בכישורים חברתיים. אנחנו לוקחים את זה כנתון: אנחנו לא שואלים מה מקור היתרון היחסי הזה, וזה לא חשוב למטרותינו. אם אנחנו מוכנים לקבל את תוצאות המחקרים האלה, אז הסבר אחד לעליית הנשים וירידת הגברים שאנחנו רואים בממצאים שלנו הוא החשיבות של כישורים חברתיים".

כשחיימוביץ' ועמיתיו ניתחו את הנתונים סטטיסטית הם הגיעו למסקנה שהכישורים החברתיים הטובים של הנשים מסבירים 57% מעליית הסיכוי של נשים לעבוד בעבודות צווארון לבן. חלק נוסף מהעלייה, לפחות מבחינת תיאורטית, יכול להיות מוסבר בכך שבעבודות צווארון לבן האפליה נגד נשים פחתה יותר מבמקצועות אחרים - אבל קשה למצוא נתונים שמאפשרים לבחון את ההשערה הזאת.

להתחיל ללמד גברים יכולות בינאישיות

אם כן, מצבן של הנשים בתחומי הצווארון הלבן השתפר משמעותית במידה רבה בגלל הכישורים החברתיים שלהן. מה שמוביל לשאלה המתבקשת מה הפך את הכישורים האלה למצרך מבוקש כל כך בעשורים האחרונים. לחיימוביץ' אין תשובה חותכת, אבל המחקר שלו מעלה כמה אפשרויות. "אנחנו מראים שבאותם אזורים בארצות הברית שבהם נרשמה העלייה הגדולה ביותר בשיעור בוגרי הקולג' ראו גם את העלייה הגדולה ביותר בביקוש לכישורים חברתיים. כך שנראה שיש קשר כלשהו בין השכלה לביקוש לכישורים האלה, אבל מה שאנחנו לא יודעים הוא מה הערוץ המדויק שגורם לכך שהימצאות אנשים משכילים יותר באזור מסוים מביאה לביקוש גבוה יותר".

חיימוביץ' מציע שלושה סיפורים אפשריים שמסבירים את הקשר הזה: "האפשרות הראשונה היא שבעלי תואר מראים ביקוש גדול יותר לרכיב חברתי (בשירותים) שהם צורכים. האפשרות השנייה היא שבעלי תואר ראשון מעריכים יותר כישורים חברתיים אצל חבריהם לעבודה. והאפשרות השלישית היא שבשנות השבעים והשמונים, כאשר לא היו כל כך הרבה בוגרי תואר ראשון, מה שהיה חשוב לנו הוא מיומנויות הליבה — למשל שרואה החשבון שלנו יבין את כללי החשבונאות. עכשיו, כשיש יותר תחרות, רואה החשבון צריך להציע יותר". כלומר כשלכל בעלי השירותים שמתחרים על הכסף שלנו יש אותם כישורים בסיסיים, הפקטור החברתי נהיה חשוב הרבה יותר.

בראיון הקודם שלנו, שעסק באופן שבו טכנולוגיה מוחקת עבודות של מעמד הביניים, דיברת על הצורך להקנות כישורים חדשים לעובדים שנפגעו מאוטומציה. מה לגבי המגמה שאתה מתאר עכשיו?

"אם אנחנו מאמינים שאפשר לרכוש כישורים חברתיים - וזו כבר יותר שאלה לפסיכולוגים - ואם אנחנו גם מאמינים שיש בעולם יותר ביקוש לכישורים כאלה, אז נראה שתוכנית הכשרה מחדש מיטבית תכלול גם את הרכיב החברתי. למשל, אולי אנחנו אנחנו צריכים ללמד קצת פחות תכנות ויותר מיומנויות חברתיות או מיומנויות תקשורת. אני אתן לך דוגמה: תוכנית דוקטורט ממוצעת בכלכלה נמשכת בין חמש לשש שנים. בדרך כלל בארבע השנים הראשונות אנחנו שמים דגש רב על כלים טכניים (מתמטיקה, סטטיסטיקה, מחשבים וכו'), ואז כאשר הסטודנטים שלנו עומדים לסיים את התוכנית ולחפש עבודה אנחנו שמים הרבה דגש על איך הם מציגים את עצמם, איך המצגות שלהם נראות, איך לא להשיב בצורה מתגוננת מדי וכו'. ואני יכול להעיד שבשלב הזה זה עלול להיות קצת מאוחר מדי, ואנחנו מתחרטים שלא עשינו את זה מוקדם יותר. אני תמיד אומר לסטודנטים שלי: 'לא אכפת לי מה כתוב בטבלה 17. מה שמשנה לי הוא שתוכלו לתקשר ולענות בצורה ברורה ופתוחה, ולקבל ביקורת'. כך שבמידה מסוימת אנחנו שמים דגש בהכשרה שלנו על כישורים חברתיים".