איך עובדת שיטת 50+1 לבעלות על מועדוני ספורט?

אחת השאלות הראשונות שנשאלות בהקשר למועדון ספורט ולמעשה בהקשר לכל ארגון באשר הוא היא, למי הוא שייך. האם מכבי חיפה שייכת ליעקב שחר, מכבי ת״א למיטשל גולדהאר וצ׳לסי לרומן אברמוביץ? התשובה הראשונה היא כן, לפי ההיגיון שבסביבה חומרית ותחרותית צריך כסף והרבה כסף, ולכן מי שמביא את הכסף הוא בעל המאה ומכאן גם בעל הדעה, אבל יש גם תשובות אחרות.

יהיו שיטענו שבעלי המועדונים מחזיקים בזכויות הניהול בלבד אבל לא בבעלות האמיתית שכן לא הם הקימו את המועדון ואין הכרח שיהיה להם רגש כלשהו כלפיו. בית המשפט בישראל קבע גם הוא את המושג ״גוף דו מהותי״ בהתייחסו למועדוני ספורט בבעלות פרטית שיש בהם עניין ציבורי מובהק. בצד השני של הבעלות הפרטית נמצאים האוהדים, שרבים מהם מבינים שהמועדונים שייכים קודם כל לקהילות שלהם. הם אחראים בדרך כלל ל-80% מההכנסות והם אלה שיישארו נאמנים למועדון ולרוח המועדון אחרי שבעלים כזה או אחר ילך. למעשה כולם מבינים שבלי האוהדים המועדונים לא יתקיימו. 

אוהד הפועל פתח תקווה. מנסים מודל 50+1 צילום: אורן אהרוני

דילמת הבעלות הביאה לאוויר העולם את השיטה שמשלבת בין בעלות אוהדים ובעלות פרטית, היא שיטת ה- 50+1, פרקטיקת בעלות שנותנת יתרון קטן אבל קריטי לאוהדים, שומרת על הצביון הקהילתי של המועדון ומשלבת בתוכה הון פרטי שדרוש לשיפור התחרותיות.

שיטת החמישים פלוס מניה אחת מקובלת על פי חוק מדינה בגרמניה, נהוגה גם בשבדיה ונורווגיה ומתחילה לתפוס תאוצה בארץ. הפועל ת״א כדורסל והפועל קטמון כדורגל, שתי קבוצות האוהדים הגדולות בישראל פועלות על פי עקרונות שיטה זו. הפועל רובי שפירא חיפה ועמותת הכחולה ששואפת לבעלות על הפועל פ״ת הצהירו שזו תהיה שיטת הבעלות אותה ינסו ליישם במועדונים שלהם.

מהי אם כך שיטת החמישים פלוס אחד, על אילו עקרונות היא מבוססת ומדוע היא מצליחה בגרמניה ובשבדיה?

נתחיל בשבדיה.

הספורט בשבדיה נתפס ככלי לחינוך לדמוקרטיה ולמודעות קהילתית. בהתאם לתפיסה זו הספורט השוודי כולו פועל לפי מודל ה 50+1 על פי חוק מדינה.

פונטוס הנסן, כלכלן מאוניברסיטת לונד וחבר הוועד המנהל של מאלמו מאז שנת 2003 מסביר מהם העקרונות המנחים לפיהם פועל המועדון שזכה בשנים האחרונות בארבע אליפויות ושתי העפלות לליגת האלופות.

הבסיס הראשון לניהול קבוצת אוהדים נמצא לדבריו ביציבות כלכלית.

המשמעות האמיתית של המשחק, ממנה נגזרת הפעילות הכלכלית היא להעניק שמחה לאנשים, לבדר אותם ולהשפיע באופן חיובי על החברה והקהילה, לכן, להבדיל מעסקים אחרים בהם רוצים לייצר רווח, בכדורגל המטרה היא לאזן, לא להרוויח.

הכדורגל השוודי מבוסס על הכנסות עצמאיות. מה שיש הוא מה שמוציאים, מה שאין לא מוציאים. עד כדי כך פשוט. הנסן מדבר על מעגל חיים כלכלי בקבוצת כדורגל ומסביר מהי יציבות כלכלית במועדון כדורגל.

השאיפה היא להגדיל הכנסות בכל רגע נתון וזה קורה כשהמועדונים משחקים טוב, יש יותר אוהדים ויותר חסויות, אבל בספורט אי אפשר להיות טוב כל הזמן. כמו בכלכלה יש עליות וירידות, לכן נדרשת תכנית לזמנים לא טובים, והתכנית חייבת להיות מבוססת על ממוצעים, ובבסיסה:

2. ביטול הצורך לאזן את התקציב מדי שנה.

3. גרעון מובנה מול גרעון זמני.

לכאורה קל להבנה אבל קשה לביצוע, מכמה סיבות: ראשית, מחקרים מראים שמשכורות גבוהות מביאות הצלחות לאורך זמן ולכן החתירה להישגיות מכבידה באופן קבוע על האיזון התקציבי. נוצרים לחצים להוציא כסף לטווח זמן קצר כי הרצון הוא להשיג תוצאות כאן ועכשיו ולא בעוד 5 שנים. העניין מסתבך בבחירות לוועד המנהל, כשאנשים מתחלפים, ורוצים להשיג תוצאות עכשיו.

מה עושים במאלמו עם המצב הזה? בונים תקציב לטווח ארוך שמבוסס על ממוצעי הוצאות והכנסות לאורך השנים. תקציב כזה נבנה על בסיס הערכת אמיתית ולא רגשית. הוא מתבסס על שימור הוצאות נמוכות לעולם. ברור שכל חלק/מחלקה של המועדון חושב שהוא החלק החשוב ביותר. גם המאמן, גם הדובר וגם קצין הקשר לאוהדים, כולם בטוחים שעם תקציב נוסף הם יעזרו למועדון להתקדם אבל בפועל הם לא. תפקיד הוועד המנהל לעצור את השאיפה המתמדת של הגורמים המקצועיים במועדון לגידול תקציבי ולהתבסס אך ורק על ההערכות ארוכות הטווח מבוססות הממוצעים. הערכות הוועד המנהל לעולם חייבות להיות שמרניות, כך גם לגבי שוק השחקנים והערכת השווי של השחקנים הנמכרים/נקנים.

מרכיב נוסף של יציבות כלכלית הוא ניהול הכנסות ללא קשר לתוצאות ספורטיביות. נשמע לא סביר על פניו אבל הדבר הכי חשוב לדבריו הוא יצירת הפרדה בין ההכנסות להצלחה הספורטיבית ושאיפה מתמדת להגדלת ההכנסות. איך עושים את זה? משקיעים מאמצים רבים במה שנקרא "פיתוח עסקי" כשעל הפיתוח העסקי לא להתחיל ולהסתיים בגיוס חסויות נקודתי אלא ביצירת רשת ופלטפורמה עסקית חיובית על רקע הכדורגל עבור עשרות נותני חסות. במאלמו נוצר מצב בו חברות רבות עובדות עם המועדון בגלל אופיו, בגלל רשת החברות העסקיות הקשורות אליו ולאו דווקא בגלל תוצאה במשחק כזה או אחר.

מילת מפתח נוספת בפילוסופית הניהול השבדית היא המשכיות. קבוצת אוהדים מבוססת פעילה ומצליחה חייבת ועד מנהל פעיל שישמור על עקרונות המועדון ויישם את הפילוסופיה העסקית שלו לאורך זמן, בלי טריקים של מחיקת חובות וכדומה. זה אחד המפתחות החשובים ליציבות והצלחה.

מה שהופך את הסיפור הכלכלי של מאלמו למעניין הוא השילוב ארוך השנים של בעלות אוהדים עם יציבות כלכלית שמביאים איתם בסופו של דבר גם הישגיות ספורטיבית ונחת לאוהדים.

בונדסליגה. מנסים לשנות צילום: איי אף פי

מה קורה בגרמניה

בשנת 1988 הודיעה ההתאחדות הכדורגל הגרמנית כי מועדונים יוכלו להפוך לחברות כלכליות אם יעמדו בתנאים מסוימים כשהתנאי החשוב ביותר היה "חוק ה-50+1" לפיו המועדון וחבריו ישמרו לעצמם 50% בתוספת מניה אחת ויבחרו את הנציגים שלהם בהנהלה. 50 האחוזים הנותרים יכולים להימכר לאנשי עסקים ו/או חברות עסקיות פרטיות. המהלך הביא למצב שבו מועדונים הצליחו לגייס שותפים עסקיים וספונסרים ובעקבות כך גם להכניס אנשי עסקים ואנשי מקצוע למערכת.

הליגה הגרמנית אינה הטובה ביותר באירופה טוען העיתונאי מאט פורד שמסקר את הכדורגל הגרמני, היא גם לא התחרותית ביותר כי באירן מינכן היא אלופה כמעט נצחית, אז איך זה שהאוהדים ממלאים את האצטדיונים? התשובה נמצאת בחוק ה 50+1. לאוהדים יש השפעה על הנעשה ותחושה שהמועדון שייך להם, האווירה טובה, אדם יכול לקנות בירה ולראות משחק, ועוד במחיר סביר. אף אחד בגרמניה לא רוצה לראות את המועדון שלו נהרס כפי שקרה לבלקפול, פורטסמות', לייטון וקובנטרי האנגליות שהגיעו כמעט לידי ריסוק תחת בעלות פרטית.

אולם יש גם חריגים לחוק. אחד החריגים קובע שאם אדם השקיע מהונו הפרטי בצורה משמעותית במשך למעלה מעשרים שנה יש באפשרותו להגיש בקשה לביטול חוק ה 50+1 והעברת המועדון לבעלותו.

לאחרונה הגיש איש עסקים בשם מרטין קינד בקשה כזאת להעברת זכויות מועדון האנובר 96 לבעלותו. הבקשה עוררה הדים רבים ובעקבותיה התארגנו אוהדי האנובר והחלו להפגין בצורה נמרצת כנגד המהלך. הם החלו להניף דגלים שחורים, לשאת ארון קבורה שמסמל לתפיסתם את המוות של הכדורגל העממי, הפסיקו לעודד במשחקים וחיזקו את המחאות בפניה להתאחדות הגרמנית בה הם מוכיחים שהמיליונר לא זכאי להעברת הקבוצה לידיו מכיוון שלא עמד בתנאים שנקבעו על ידי החוק לכך. בהצבעה שהתקיימה בהתאחדות הגרמנית 32 מ- 35 הקבוצות המקצועניות במדינה הצביעו נגד איש העסקים הפרטי.

קרל היינץ רומיניגה נשיא באיירן מינכן הסתייג וטען שיש לתת למועדונים לקבוע לעצמם האם לפתוח את הדלתות בפני השקעות פרטיות גדולות יותר או לא. אוקה גוטליך, נשיא מועדון סט פאולי שתומך בחוק ה-50+1 אמר: "החוק מגן על הערך החברתי של משחק הכדורגל. אנחנו מדברים על משחק של אנשים רגילים כנכס תרבותי. עלינו להפסיק לקדש רווחים כספיים עבור משקיעים פרטיים".

התבטאויות אלה מציגות את הדילמה איתה מתמודדים גם בגרמניה ואת הקונפליקט בין הכסף הפרטי הגדול לבין היתרונות העצומים שנמצאים בכדורגל הקהילתי עממי שמשולב עם הון פרטי. המציאות בגרמניה היא שלמרות כמה חריגות מהחוק (וולפסבורג, הופנהיים ולייפציג) עדיין קיימת תמיכה ניכרת בשילוב העולמות תוך מתן יתרון לבעלות אוהדים.

מה יהיה בישראל

לאחרונה נשאלות בארץ שאלות רבות בקשר לדגמי הבעלות השונים. אוהדים רבים מבינים שבעלות פרטית, ממון פרטי גדול ונאמנות אוהדים (מכבי חיפה למשל) אינם בהכרח ערובה להישגיות גבוהה. מהצד השני, קבוצות האוהדים הקיימות (אוסישקין וקטמון) שמיישמות הלכה למעשה את מודל ה 50+1 מתמודדות בעיקר עם בעיית תקרת הזכוכית. באין השקעה פרטית מסיבית במועדונים ובהינתן שישראל מדינה קטנה ללא תרבות ספורט מושרשת ועם בעיות רבות מחוץ לעולם הספורט מתקשות קבוצות אלה להגדיל את תקציביהן ולהתמודד ברמות התקציב עם הקבוצות הפרטיות העשירות. אין פתרון קסם לסוגיה הזו.

הדרך לפסגה חייבת להיות הדרגתית תוך יישום עקרונות שיטת ה-50+1:

• בעלות אוהדים: השליטה על המועדון נשארת באמצעות רוב בידי המועדון ואוהדיו.
  

• שקיפות: מוחלטת.
  

• דמוקרטיה: בחירות תקופתיות להנהלת המועדון וקיום אספות חברים.
  

• קהילה: המועדון פעיל בקהילה שלו ומשקף את ערכיה.
  

• אנטי אלימות ואנטי גזענות: ההנחה היא שבהיות המועדון שייך לאוהדיו יצומצמו התופעות השליליות לפי ההיגיון שהאוהדים לא ירצו לפגוע בנכס ששייך להם.
  

• יציבות כלכלית: איזון תקציבי ארוך טווח וניהול שפוי על פי ממוצע וצפי הכנסות.
  

פיתוח עסקי: השקעת משאבים וחתירה להגדלת הכנסות מתמדת באמצעות שיתופי פעולה עסקיים ושאיפה קבועה להגדלת כמות חברי עמותת האוהדים.

• המשכיות: שמירה על אותם עקרונות ניהול לאורך זמן, גם לאחר בחירת נציגים חדשים לוועד המנהל.
  

• הקשבה לאוהדים: על הוועד המנהל לזהות ולהוציא לפועל את רצון האוהדים בתחומים כגון: מחירי כרטיסים, אווירה באצטדיון, מענה קבוע לתלונות אוהדים (קציני קשר לאוהדים בשכר), הקשבה לכל סוגי האוהדים (מארגוני האולטרס ועד יושבי יציעי ה-VIP ) והחלה של כל גווני האוהדים תחת רוח המועדון.
  

ונקודה נוספת - התפיסה שרואה במועדוני אוהדים בית קהילתי חברתי ואת הוועדים המנהלים כגופים ניהוליים ולאו דווקא מקצועיים יכולה להכיל תחת מטריה של עמותה אחת קבוצות ממספר ענפי ספורט. הגישה הזו מקובלת במועדונים מובילים בעולם כבאיירן מינכן, ברצלונה וריאל מדריד.