בדרך לסופרבול עוצרים בטראומה: 10 אנקדוטות על אחד הגמרים המרתקים של השנים האחרונות

1. החוקרים דייב קולינס ואיין מקנמארה מראים ש"יש קורלציה ברורה בין טראומה לגדולה ספורטיבית". במחקרם - "Why Talent Needs Trauma" - הם בודקים את הישגיהם כבוגרים של ספורטאים צעירים מוכשרים שלא חוו קשיים מיוחדים בדרכם הספורטיבית, והישגים של ספורטאים בוגרים שכן חוו קשיים אישיים או מקצועיים בדרכם למעלה (מלהיות מהגר או פליט, דרך גירושי הורים ועד בעיית גדילה וקוארדינציה בגיל העשרה). קולינס, לשעבר בכיר באיגוד האתלטיקה הבריטי, בדק עם מקנמארה את הספורטאים בנבחרת האתלטיקה הבריטית וראה שיש כמות לא פרופורציונלית של ילדים שחוו קשיים שהצליחו כאתלטים כבוגרים. בכלל, המוצלחים במיוחד בגיל צעיר לא בהכרח יצליחו כמו "המפסידנים" בגיל הצעיר.

הצוות הניהולי של איגלס. "תקשורת פתוחה, שחקנים רגישים" צילום: איי פי

לפי קולינס את מקנמארה, "כדי להיות מוצלח, ספורטאי צעיר צריך להיות עקשן ומחויב לפיתוחו כספורטאי. הוא גם צריך להיות בעל יכולת התאוששות מהירה מחוויות קשות שעבר, ואם לא עבר חוויות קשות במהלך התפתחותו, יתקשה לתפקד כספורטאי בוגר כמו מי שחייו היו מלאים בקשיים ומכשולים".

פרומה וולש, פסיכולוגית טיפולית וחוקרת בעצמה, בדקה איך טראומה או אירוע עצוב משפיע על חיי משפחה או קהילה קטנה. היא גילתה בראיונות שלה שאירועים קשים בחיי משפחה יכולים לפתח אצל היחידים יכולת התאוששות מרשימה (resilience), שמסייעת להם להיות מוצלחים בחייהם, אך זה תלוי בעיקר ב"תקשורת בין חברי המשפחה".

לפי וולש, מ"המרכז לבריאות המשפחה בשיקגו": "משפחות ששומרות על תקשורת פתוחה וכנה מפתחות יכולת עמידה והתאוששות, ומאפשרות לילדים שלהם לצמוח ולהצליח למרות ואולי בזכות המצוקה". המומחים של וולש טוענים שפתיחות והבעת רגשות קריטיות לשימוש במצוקה כמקפצה להצלחה. "חברי המשפחה בונים אמון וקשר מיוחד כשהם מתאמנים על הבעת אמפתיה, ניחום הדדי ומאפשרים הפוגה בזמנים מאתגרים".

מחקר מעולם העסקים שנעשה בבית ספר לעסקים של ג'ון הופקינס, מאשר את הממצאים של וולש ומראה שגם חברות עסקיות שמעודדות אמפתיה, תקשורת פתוחה והבעת רגשות טובות יותר ב"יכולת התאוששות בזמן פעולה".

2. אם יש משהו שאלופת ה-NFL החדשה, פילדלפיה איגלס, שניצחה אמש את ניו איגנלנד פטריוטס, טובה בו, הוא יכולת התאוששות. זו קבוצה שהקוורטרבק הראשון שלה ואחד השחקנים הטובים ביותר בליגה, קרסון וונץ, נפצע לקראת סוף העונה. בתחילת העונה, אחד מכוכבי דארן ספורלס נפצע קשה, גם כריס מארגוס וג'ייסון פיטרס, שחקנים חשובים במערך, נפצעו בצורה לא קלה. התגובה של הקבוצה היתה אמפתיה מצד אחד (חיבוקים וליווי על המגרש, הבעת רגשות מחוצה לו) והתאוששות עם שחקנים מחליפים שעשו עבודה לא פחות טובה. מדוע? זה מתחיל, כאמור, בתקשורת - והתקשורת הטובה בקבוצה מתחילה בראש המועדון.

3. דאג פידרסון, המאמן, והוואי רוזמן, נשיא המועדון שאחראי על העניינים המקצועיים, יוצרים "דינמיקה של תקשורת פתוחה" לפי הבעלים ג'פרי לורי. השניים מדברים על הכל וכל הזמן. לפי כתבה ב"אינקוויירר", את השטח בין המשרד של פידרסון למשרד של רוזמן מכנים "מסלול הדיבורים" בגלל שהם כל הזמן שם ומדברים זה עם זה. התקשורת הפתוחה מגיעה גם לקבוצה.

אחד מהדברים הראשונים שפידרסון עשה כמאמן האיגלס זה לבנות "מועצת מנהיגות" עם וונץ

ומספר שחקנים וותיקים. "המועצה" נפגשת מדי יום במשרדו של פידרסון ומדברת על מה שקורה בחדר ההלבשה. מה הדאגות ומהחשבות של השחקנים. "אפילו אם שום דבר קונקרטי לא יוצא מהפגישה הזו, זה לא משנה. פסיכולוגית זה מרגיש כמו מנהג שמחזק אותנו" אמר ג'ייסון קלסה, אחד מהשחקנים הוותיקים באיגלס ל-The Ringer. "המשמעות של זה היא שהמאמן אומר לנו 'אנחנו מעריכים אתכם, את מה שיש לכם להגיד, את הדעות שלכם'. זה ענק".

זאק ארץ כובש טאצ'דאון. בחור רגיש צילום: איי פי

4. השינוי התרבותי הזה שעשה פידרסון בשנתיים במועדון, גרם לשחקנים להיות פתוחים יותר אחד בפני השני וגם בתקשורת. לאורך העונה, השחקנים של האיגלס לא פחדו להביע את הרגשות שלהם בפני התקשורת מספר פעמים. זכורה במיוחד התפרצות רגש של זאק ארץ, אחד מכוכבי הגמר, כאשר עיתונאים הראו לו את תגובת אישתו הכדורגלנית, ג'ולי, לעליית האיגלס לסופרבול. ג'ולי, שכבשה שער במדי נבחרת ארצות הברית בכדורגל נגד דנמרק, סיימה את המשחק ורצה לראות מה קורה עם בן זוגה בצד השני של המדינה. כשראתה שהעפיל לסופרבול, בכתה על המגרש. ארץ, כאמור, ראה את הווידאו, ובכה מול העיתונאים. "זה מאוד רגשי עבורי" הודה. זו לא בדיוק התנהגות קלאסית של שחקן פוטבול, אבל זה מה שמייחד את האיגלס הללו.

5. פידרסון ידע שיש משהו מיוחד בקבוצה הזו כבר באימוני קדם העונה. הוא השווה את התחושה שלו מחבורת השחקנים שאיתו להרגשה שהיתה לו כשחקן בגרין ביי פאקרס של 1997 ו-1998 (קבוצה שהעפילה לשני סופרבולים וזכתה באחד). "אני מסתכל אחורה ורואה קבוצה מאוד מוכשרת של שחקנים שאוהבים להיות אחד עם השני ומדברים זה עם זה. השילוב של זה ושל כישרון בצוות השחקנים והאימון, הרעיונות והפילוסופיה שלי שהם אימצו, העובדה שהם שמו את האגו והגאווה בצד ופשוט מתמקדים בלנצח משחקים, אלו דברים שגורמים לי להאמין שיש לנו את זה ולכן אנחנו נגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע - וזה הפלייאוף". את זה, כאמור, אמר בקיץ.

הכתבים שמסקרים את הקבוצה פחות האמינו בקבוצה, אך נהנו לאכול את הכובע כאשר הקבוצה התגברה על כל הקשיים, הפציעות והמשחקים הצמודים, כדי לעלות לסופרבול. "דאג פידרסון אמר לנו שהקבוצה הזו מיוחדת כבר בקיץ. פשוט לא הקשבנו" סיפר מאט מאלין מ-PhillyVoice.

ניק פולס. שקל לפרוש לכמורה צילום: רויטרס

6. מי שמגלם את הסיפור של הקבוצה כולה הוא ניק פולס, הקוורטרבק המחליף שזכה בתואר ה-MVP של הגמר בזכות משחק היסטורי שלו. פולס נכנס לנעליו של וונץ והספקות לגביו היו רבות. אבל פידרסון, שהיה לאורך רוב הקריירה שלו ב-NFL קוורטרבק מחליף של כמה מהקוורטרבקים הגדולים בהיסטוריה (דן מרינו, ברט פארב), כנראה ידע בדיוק מה להגיד לו כדי להוציא ממנו את המיטב. מדהים לחשוב שרק לפני שנתיים פולס, כיום בן 29, שקל לפרוש מהמשחק. הוא סיים חוזה בסנט לואיס ראמס, שם סבל מתקופה רעה מאוד שלו. "בליבי, הייתי כבר 100% מחוץ למשחק" גילה לפני הסופרבול. "היו לי שישה חודשים מאוד קשוחים והאמונה שלי נבחנה... כשאתה מאבד את האהבה למשחק, כל כך קשה לשחק אותו. כשאתה מאבד את ההנאה, זה כמעט בלתי אפשרי.... נגעתי בכדור פוטבול מהיום שנולדתי - על אמת. גדלתי בטקסס ושיחקתי שם בתיכון. המסע הזה חיזק אותי". פולס, כמו חבריו האחרים לקבוצה, גם ציין את אישתו, טורי וביתו, לילי, כהשראה להצלחה שלו. במסיבת עיתונאים כמעט בכה (כן, גם הוא) כאשר סיפר שהוא עושה את כל מה שהוא עושה עבור אישתו והילדה הצעירה שלו, לילי. אישתו, בכירה בנייקי, סבלה ממחלת ליים אבל המשיכה להעניק לו תמיכה להמשיך בקריירה שלו. הוא כבר מתכנן להיות כומר אחרי הקריירה כשחקן פוטבול.

7. בצד של המפסידים, יש הרבה חוסר ודאות לגבי ההמשך של חלק מהדמויות המרכזיות בשושלת הפוטבול הגדולה של הניו אינגלנד פטריוטס. ביל בליצ'יק, המאמן, ישקול את דרכו. הוא הודה שההפסד בגמר הוא באשמתו. גם רוב גרונקובסקי, אחד מהכוכבים הגדולים של הפטריוטס, ישקול את המשך דרכו אחרי קריירה מפוארת עמוסה בפציעות. טום בריידי, הכוכב הגדול בן ה-40, הודיע שימשיך לשחק. אך נראה שהקבוצה בכל מקרה עומדת בפני כמה חודשים קריטיים לעתידה.

בריידי. ימשיך צילום: רויטרס

8. ולמשחק עצמו? האיגלס והפטריוטס עשו, יחדיו 74 נקודות (האיגלס ניצחו 33-41). רק בסופרבול אחד עשו יותר נקודות יחדיו (סופרבול 1994 בין סן פרנסיסקו פורטיניינרס לסן דייגו צ'ארג'רס, בו הניינרס ניצחו 26-49). מבחינת יארדים, האיגלס והפטס במקום הראשון בהיסטוריה של ה-NFL (בעונה ובפלייאוף). שתי הקבוצות עשו 1,151 יארדים, כאשר בריידי מוסר 505 יארדים (הקוורטרבק הראשון בהיסטוריה שמפסיד משחק סופרבול עם 500+ יארד ו-3 מסירות לטאצ'דאון) ופולס, שעשה שיא פלייאוף של 21 מסירות, השלים 347 יארדים. אבל במפגשים כאלו הפרטים הקטנים עושים את ההבדל הגדול. ובעוד פולס תפס מסירה לעברו וכבש טאצ'דאון (תרגיל שחרור קוורטרבק שפולס הביא מהתיכון שלו) - בריידי שמט מסירה אליו מחברו. ייתכן שזה היה ההבדל הקטן ביניהם שהוביל לניצחון של האיגלס.

9. לאגרט בלאנט וכריס לונג מהאיגלס, זכו בסופרבול פעמיים ברצף. שנה שעברה ניצחו לצד בריידי והפטריוטס. הם הראשונים בהיסטוריה שניצחו בסופרבול, עברו קבוצה, וניצחו בסופרבול בפעם השנייה ברציפות את הקבוצה שעזבו. היסטוריה קטנה נוספת: קורי קלמנט מפילדלפיה איגלס הוא הרוקי הראשון שלא נבחר בדראפט אבל עשה 100 יארד בתפיסה והשיג טאצ'דאון בסופרבול. הרוקי היחיד שעשה זאת לפניו (אבל נבחר בדראפט) היה טורי הולט (סופרבול 1999).

10. ומזל טוב לעיר פילדלפיה שעם הזכייה הראשונה של האיגלס בסופרבול הופכת לעיר החמישית בארה"ב שזכתה באליפות ה-NFL, אליפות ה-NHL (הוקי), אליפות ה-MLB (בייסבול) ואליפות ה-NBA (כדורסל). רק ניו יורק, בוסטון, שיקגו ולוס אנג'לס עשו זאת לפניה. לרגל החגיגה שתיערך בעיר, באד לייט - אחת מנותנות החסות של ה-NFL - תעניק בירה חינם לכל אוהד איגלס מעל גיל 21.