ב־2118 נהיה עשירים פי חמישה

אני לא הראשון שמנסה לבצע תחזית 100 שנים קדימה. הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס עשה זאת במאמרו מ־1930 "אפשרויות כלכליות לנכדינו", וציין כי בממוצע נוכל לצפות להיות עשירים פי שמונה ב־2030 לעומת מאה קודם לכן. לא נגיע לכך אמנם, אבל גם לא נהיה רחוקים. התחזית שלי תהיה שמרנית מעט יותר: אנחנו נהיה עשירים פי חמישה ב־2118 לעומת היום. פירושו של דבר, הכנסה שנתית של כ־80 אלף דולר לאדם, בערך פי שניים השכר הממוצע בבריטניה כיום. בכלכלות המובילות, לעומת זאת, ההכנסה הממוצעת תעמוד על 250 אלף דולר לאדם בשנה במונחים של היום.

רובוטים יבנו בתים בזול

התחזית הזאת מתעלמת מהכיף הגדול שאפשר יהיה לעשות עם 250 אלף דולר בעוד מאה שנים. הכלכלן טימותי טיילור מבקש לעתים מהסטודנטים שלו לשאול את עצמם, האם היו מעדיפים 70 אלף דולר נחמדים היום או הון עתק של 70 אלף דולר ב־1900. על הנייר, אין כאן שאלה. 70 אלף דולר ב־1900 היו סכום גדול הרבה יותר. אבל בשורה התחתונה, נשאלת השאלה האם עדיפים משרתים, מעמד ואחוזה על פני סמארטפונים, משחקי מחשב, מיזוג אוויר, פניצלין, טיסות ומשלוחי פיצה. רוב הסטודנטים אמרו שהם היו מעדיפים את הטכנולוגיה המודרנית על פני השפע של העת הישנה.

בדומה, 250 אלף דולר בשנת 2118 יקנו בוודאי הרבה מאוד פלאים שכיום אין אפשרות לרוכשם. המדריך החדש, Soonish, מאת קלי וזאק ויינרסמית', מתעד כמה מהם: בנייה זולה באמצעות חומרים חכמים ולהקות של רובוטים ודלק וחומרי גלם זולים המיוצרים בעזרת הנדסה גנטית של מיקרו־אורגניזמים. נוכל גם להדפיס איברי גוף חלופיים ולבלוע גלולות שמתקנות פגמים גנטיים ומרפאות סרטן.

מקבלים את 2018 במוסקבה צילום: איי אף פי

האם התחזית הזאת אופטימית באופן מוגזם? ייתכן, אבל היא אינה חוזה מאה של שלום ואחווה. מדובר בתחזית זהירה מזו של קיינס, אשר מאז ביצע אותה, העולם ידע את אימי השואה ואת הקפיצה הגדולה קדימה של מאו, כמו גם שורה של אסונות אחרים. עלינו לייחל לכך כי זוועות המאה ה־20 לא יישנו לעולם, אבל התחזית הזאת מניחה כי הגזע האנושי לא יחיה תחת איום של אירועים חמורים. מלחמה גרעינית או ביולוגית, לפיכך, תצטרך להיות אירוע אזורי. סימן השאלה הגדול הנוסף המרחף מעל התחזית הזאת, היא האם כוכב הלכת עצמו מסוגל לעמוד בצמיחה כלכלית מתמשכת. הרבה מאוד תלוי באופן שבו תתרחש הצמיחה הזאת. אם פירושו של דבר שריפת דלקי מאובנים, צריכת חומרי גלם גדולה מהיום ועיבוד אינטנסיבי של אדמות, אנחנו בצרות. למרבה המזל, הצמיחה הכלכלית מתנתקת משימוש במשאבים, לא בכל מקום ולא בכל מובן אמנם, אבל באופן רחב דיו כדי להעניק לנו מקום לתקווה.

אבטלה כסמל סטטוס

בבריטניה, למשל, צריכת האנרגיה לאדם הגיעה לשיא ב־1973. אנחנו זקוקים לרגולציה סביבתית חכמה יותר, אבל גם בלעדיה, השאיפה לרווחים דוחפת יצרנים להשיג יותר באמצעות פחות. הנושא הזה עמד במוקד הדו"ח של מדען האקלים ג'סי אוסובל ב־2015, "Nature Rebounds", המתעד את היעילות הגוברת שבה ארה"ב מנצלת אדמות חקלאיות, מים ואנרגיה. במקרים מסויימים, העלייה ביעילות כל כך גדולה, שהשימוש האבסולוטי במשאבים הללו נמצא בירידה גם על רקע המשך הצמיחה הכלכלית.

כל זאת לא היה מספיק אם אוכלוסיית העולם היתה צומחת בקצב המבהיל של שנות ה־60. אבל היא לא. קצב צמיחתה נמצא במגמת ירידה זה חצי מאה. אם יתייצב מספר האנשים המאכלסים את כדור הארץ, ויעילות ניצול המשאבים תגבר, הרי שצמיחה יציבה ומתמשכת ברמת החיים היא בהחלט אפשרית. שאלה גדולה לסיכום היא, כיצד השפע הזה יחולק. במאמר מאיר עיניים משנת 1996, פול קרוגמן חזה כי ב־2096 "לא יהיו שרברבים רובוטים". הסכמתי עמו אז. אבל כיום אני כבר לא כל כך בטוח.

נראה כי בעוד 100 שנים, ואולי אפילו מוקדם יותר, שרברבים, נהגי מוניות וגם עיתונאים, לא יוכלו לתרום באופן משמעותי לשוק התעסוקה. ואם כך אכן יהיה, נאלץ לנטוש את המודל הקיים של מדינת הרווחה לטובת מודל שבו אבטלה איננה סטיגמה, כי אם אורח חיים מכובד. דבר זה יחייב הכנסה אוניברסלית לכולם. אין ספק שהתחזית שלי תתבדה, אף כי אני מקווה שיחלפו כמה עשרות שנים בטרם הממד הטפשי שלה יהפוך לעובדה מוגמרת. אולי עד 2118, תוכנה אולטרה־חכמה תגבר על חוכמת המין האנושי. ואולי ג'וקים או אבעבועות שחורות יתפסו את מרכז הבמה. אבל נראה לי, שאם נצליח לשמור על הגחלת, לנינים שלנו תהיה סיבה להודות לנו.