שף בן 14 וחצי: הכירו את גל לוי

לוי התעניין במטבח מאז ומתמיד. "מגיל 9 אני רואה בטלוויזיה בעיקר תוכניות בישול. אני תמיד נרדם מול 'משחקי השף' או 'מאסטר שף', לוקח משם מתכונים ומנסה אותם בבית. בגיל 12 אמא שלי הציעה לי לפתח את התחום ולקחה אותי לסדנת בשר באקדמיה הקולינרית של בולטהאופ", הוא מספר, ואמו סיגל מוסיפה: "לא לסדנה לילדים, כמובן, הוא היה משתעמם שם". בסדנה הפגין לוי ידע נרחב וצד את עינו של השף אבנר לסקין, בעלי "רק היום" בשוק צפון, שהזמין אותו להעביר יחד סדנת דגים. בסוף אותה הסדנה הוא כבר הציע לו לעבוד איתו בקביעות בדוכן.

גל לוי צילום: עמית שעל

לסקין, מבעלי בולטהאופ שכבר הוציא 17 ספרי בישול, הקים את "רק היום", דוכן שמציע מנות משתנות בהתאם להיצע השוק, עם שלושה שותפים צעירים מעולם המסעדנות. "הגעתי לשם להתנסות באחד מערבי חמישי והיה עמוס מאוד", מספר לוי. "מהרגע הראשון הבנתי שזה מקום קטן שמתנהל כמו משפחה. בסוף אותו הערב הוצע לי להמשיך לעבוד שם. בחופש הגדול עבדתי הרבה מאוד, אבל בזמן הלימודים אני שם רק פעמיים בשבוע ואחראי על הפס הקר. יש לנו שתי מנות קבועות, אבל משום שזה מטבח שוק שמשתנה בכל יום אני נחשף להרבה מנות חדשות".

אנשים מתפלאים לראות אותך בדוכן?

"כן, לא פעם אני נשאל 'מה אתה עושה פה?' ו'בן של מי אתה?', אבל לאט לאט אנשים מבינים".

כאמור, נוסף לעבודתו בדוכן, מבשל לוי עם השף מידן סיבוני, שמתמחה במטבח היפני והתפרסם בזכות השתתפותו בתוכנית הטלוויזיה "משחקי השף". "אני מאד מאמין בו", מספר סיבוני, "הוא יגיע רחוק כי יש לו רצון וכישרון. חוץ מזה הוא אטרקציה בכל אירוע ואנשים נגנבים ממנו".

מאיר אדוני

על העבודה המשותפת שלהם מספר לוי: "אני מגיע למידן ברכבת ליבנה, אנחנו מכינים אצלו את כל הציוד ואז נוסעים לבית האירוע ומגישים את הארוחה במשך שלוש שעות. אני נהנה לעבוד איתו בגלל העיסוק בחומרי גלם טריים וההקפדה שלו על האסתטיקה של המנות".

המראה והקול של לוי אולי מסגירים את היותו נער מתבגר, אבל ההבנה וההתנסחות שלו מתאימות לאדם מבוגר שעובד בעסקי המסעדנות כבר שנים. הרצינות שבה הוא מתייחס לעבודה וההנאה שהוא שואב ממנה הן כאלה שהרבה מאיתנו לא היו מתנגדים להן. אפשר לזקוף זאת לחצי השנה האחרונה שבה הוא עובד במטבחים, אבל מתברר שהזיקה לבישול ולאוכל היתה אצלו עוד לפני כן.

"בגיל 13 פניתי לשף מאיר אדוני דרך האינסטגרם. אחרי שחפרתי לו הרבה זמן, הוא הסכים שאת ארוחת בר־המצווה שלי נבשל יחד בכתית. בבוקר האירוע הגעתי לשם והכנו יחד ארוחה בת שבע מנות שכללה בין השאר שקדי עגל ולוקוס". לארוחה, מסבירה אמו של לוי, הגיעו רק הקרובים אליו ביותר ומי שיודעים להעריך אוכל מהסוג הזה. "כל מי שהיה שם אמר שזו אחת הארוחות הטובות שהוא אכל בארץ", הוא מספר. ואם זה לא מספיק, לטובת טיול בר־המצווה פנה לוי למושיק רוט, זאת לאחר ששכנע את אמא שלו שהם צריכים לטוס להולנד כדי לאכול במסעדת המישלן שלו. "אמנם מושיק לא היה שם, אבל עשו עבורנו ארוחה מיוחדת", הוא מספר.

מידן סיבוני צילום: שי נייבורג

זה עושה רושם טוב על בנות?

"רוב הילדים בבית הספר לא יודעים שאני עובד בזה, זה לא מעניין אותם. בכלל, אני פחות אוהב לבלות איתם אחר הצהריים. הם ילדים, הם מתעניינים בכדורסל. אני מעדיף להשקיע באוכל. בימים שבהם אני לא עובד אני מבשל בבית, מכין ארוחות למשפחה או לחברות שאמא שלי מארחת".

ואם אין לך כוח להשקיע, תכין לעצמך סנדוויץ'?

"לא. סנדוויץ' לא יהיה פה".

מה אתה עושה בכסף שאתה מרוויח בעבודה?

"ברוב המקרים אני משקיע באוכל. אני יכול ללכת לקניות ולהוציא 1,000 שקל".

לאיזה סגנון אתה הכי מתחבר?

"בעיקר למטבחים הים־תיכוני והיפני, פחות לתבשילים כבדים. הדבר הכי חשוב מבחינתי הוא חומרי גלם טריים, ואני כבר מקושר ויודע איפה לקנות אותם. דגים, למשל, אני קונה באשדוד. חוץ מזה חשוב לי מאוד שהמנות ייראו אסתטיות".

מה לגבי העתיד?

"אנצל את הזמן כדי ללמוד בישול, ומקווה שאגיע לקורדון בלו".

ומה בנוגע למקום משלך?

"כמו שאמרתי, אני מאוד בזבזן, אז אם אפתח מקום, זה צריך להיות כזה שארוויח ממנו. אני מדמיין בר קטן עם עשרה מקומות ישיבה, שרק אני עובד בו, אבל לא יקר מדי, כדי שאנשים יבואו".