לעת תרד
ירק הגינה של פופאי הוא מרכיב עיקרי בכריך, בסלט ובשקשוקה, ומסייע לראייה, לעיכול ולגדילה
08:2619.01.17
כשאלזי סיגר שרבט את דמותו של פופאי בחוברת קומיקס שחיבר בראשית שנות השלושים, הוא לא דמיין שדמותו הגסה של המלח שובה הלב תשנה את הרגלי התזונה של ילדי העולם כולו. היתה זו טעות תמימה של החוקר הגרמני אמיל וון וולף, אשר בשנת 1870 מיקם לא נכון את הנקודה העשרונית בציון תכולת הברזל בתרד, וכך קבע שערכו התזונתי של הירק גבוה פי עשרה מערכו האמיתי.
הורים בכל העולם החלו להאביס את ילדיהם בעלים הירוקים, למורת רוחם של האחרונים, ועל אף הדייקנות הגרמנית הנודעת, הטעות התגלתה רק בשלהי שנות השלושים של המאה ה־20. בכל הקשור למיתוס הבריאותי זה כבר היה מאוחר מדי. סיגר, אגב, לא בחר בתרד על שום תכולת הברזל הגבוהה שאיננה בו, אלא דווקא בזכות הכמות הגבוהה של ויטמין A המצויה בו, ויטמין שהוא מקור מצוין לחיזוק הראייה, הכרחי לתפקוד מערכת העיכול ומסייע לגדילה.
שלושה זנים של תרד נמכרים למאכל. סאבוי הוא שמו של הזן בעל העלים המסולסלים שצבעם ירוק עז ופריכותם מצוינת. גודלם של העלים בינוני וצורתם אוספת אליהם חול רב, מה שמצריך ניקוי יסודי ועיקש. התרד הטורקי הוא זן בעל עלים רחבים וישרים שגונם בהיר והם קלים לניקוי. הוא נפוץ במרכולים בצורת עלים צעירים בתפזורת או בצרורות אסופים של עלים בוגרים. הזן רחב העלים מצטיין בבישול וטעמו מעודן, אולם חיי המדף שלו קצרים. הזן השלישי הוא סאבוי למחצה, למעשה הכלאה של שני הזנים שהוזכרו, מה שמוסיף לפריכותו ומקל בניקוי שלו. זהו הזן הנפוץ באריזות המציעות תרד שטוף ומוכן לאכילה.
עלי תרד צילום: שאטרסטוק הזמן
את זני התרד השונים ניתן להשיג כמעט כל השנה, אך ככל העלים הירוקים, הוא במיטבו בחורף, כשצבעו ירוק כהה והוא עסיסי ופריך. בקיץ עלי התרד הטורקי מתכרכמים במהרה, ואלה מזן הסאבוי אינם בשרניים והם נוקשים ובהירים.
המקום
כמו כל עלי המאכל החשופים מאוד למזיקים, גם התרד הקונבנציונלי מרוסס תדיר, ומומלץ להתאמץ להשיג גרסה אורגנית. את התרד הטורקי כדאי לקנות בשווקים ממש, צרור בגומייה, והסאבוי נמכר באריזות כשהוא שטוף ונקי.
במטבח
שוטפים את התרד תחילה במסננת בהרבה מים זורמים כדי להיפטר משאריות החול והאדמה. אחר כך מעבירים לקערה מלאה במים קרים ומערבבים היטב בעזרת הידיים. ממתינים חמש דקות, מוציאים בעדינות את העלים הצפים ומניחים לשאריות החול לשקוע לקרקעית.
עלי הסאבוי מתאימים מאוד לסלט או כריך, אך יש להקפיד להוסיף את התיבול והתחמיץ רגע לפני ההגשה כדי שלא לפגוע בפריכותם ולערבב כמה שפחות. להכנת סלט אפשר להוסיף עלי חורף ירוקים, גרעינים, אגוזים ופלחי פומלה, ולחלופין תותים טריים ופקאנים מסוכרים לקבלת מנה מרעננת באמצע ארוחה דשנה. להכנת כריך כדאי להשתמש בלחמנייה בשרנית ולהוציא מתוכה חלק מן הבצק. אחר כך למרוח את שני צדיה במיונז וחרדל, לרפד בתועפות עלי תרד טריים ופרוסות נדיבות של קורנביף או רוסטביף ולהוסיף כמה גלדי בצל סגול ופרוסות עגבנייה.
במקרה של אידוי או בישול יש לשטוף את התרד רק במסננת ולהעביר לסיר או מחבת כשהוא רטוב. כדאי להוסיף מעט מיץ לימון כדי לשמור על הצבע הירוק. באפייה, מילוי או טיגון, חשוב לסחוט את העלים היטב כדי להימנע מלחות. מאדים אותם קלות בסיר מכוסה ומערבבים מדי פעם. כשהם מאבדים את צורתם ונהיים רכים, סוחטים אותם היטב ומוסיפים את יתר המרכיבים.
כדי להכין שקשוקה ירוקה מטגנים בצל במחבת עם שמן זית, וכשהוא מזהיב מעט, מוסיפים פרוסות שום. מוסיפים את התרד, מתבלים במלח ומיץ לימון ומניחים לו להתאדות רק מעט, בדיוק עד שצבעו הופך מעט כהה והוא מתחיל להזיע ולהתרכך. מערבבים מעט ומפוררים מעל גבינת פטה. מסדרים מקום לביצים ומניחים בעדינות כמה חלמונים בין העלים. מגישים עם פיתה חמה, כשהחלמונים עדיין נאים.
