תוכנית התמריצים האימתנית של טראמפ לכלכלה המדשדשת: לשפוך כסף ולקצץ מסים

כבר שמונה שנים שכלכלת המערב תקועה במצב שנקרא פעם "הנורמלי החדש", ובינתיים הפך לנורמלי הרגיל: דשדוש לא מלהיב במקום, שמשלב מצד אחד ריביות אפסיות ומצד שני צמיחה מקרטעת ואינפלציה נמוכה. אבל עכשיו, יכול להיות שהעידן הזה עומד להגיע לסופו, ומי שאחראי לשינוי הזה הוא נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ.

 תוכנית טראמפ: לפנק בהוצאות, לקצץ בהכנסות ולשנות את כיוון הכלכלה

קשה לומר שלטראמפ יש השקפת עולם כלכלית מגובשת ומסודרת. לאורך הקמפיין שלו הוא הביע עמדות משתנות וסותרות בנושא, כמו בהרבה נושאים אחרים. ובכל זאת, מההצהרות שלו ושל יועציו בימים האחרונים מתקבלת תמונה שכבר הובילה אנליסטים, כלכלנים ופרשנים לדבר על "שינוי משטר כלכלי" העומד בפתח, ועל "שינוי טקטוני" בשווקים. מה שאמור להוביל לשינויים האלה הוא קומבינציה של התרת הרסן על הוצאות הממשלה, מצד אחד, וקיצוץ מסים, מצד שני.

ג'נט ילן, על רקע וול סטריט NYSE. הבורסה של ניו יורק. טראמפ צפוי להחליף אותה צילום: בלומברג

מריחים אינפלציה? התוכניות הגדולות של טראמפ עשויות לשנות את המשוואה בוול סטריט כל עוד שוק האג"ח נתן תשואה אפסית, העדיפו המשקיעים לקחת את הסיכון במניות. אם ימשיכו איגרות החוב לרדת, ובמקביל תעלה תשואתן - ההשקעה במניות עשויה להפוך לאטרקטיבית פחות אלי שמעוני, תגובה אחת לכתבה המלאה 

טעימה מהכיוון שאותו מתכננים הנשיא הנבחר וצוות יועציו אפשר היה למצוא בנאום הניצחון של טראמפ ביום רביעי בלילה: "אנחנו הולכים לתקן את מרכזי הערים שלנו, לבנות מחדש את הכבישים המהירים שלנו, את הגשרים, המנהרות, שדות התעופה, בתי הספר, בתי החולים. וכך נביא להעסקת מיליוני אנשים". זאת רשימת מכולת די ארוכה, ויש לה תג מחיר בהתאם. אחד מחברי מועצת היועצים הכלכלית של טראמפ, הפיננסייר אנתוני סקרמוצ’י, פרסם ביום שישי מאמר המדבר על תוכנית השקעה של לא פחות מטריליון דולר. וזה בלי להזכיר את הוצאות הביטחון, שגם אותן מתכוון הנשיא הנבחר טראמפ להגדיל משמעותית.

וזה לא הכל. בין היתר, טראמפ מתכנן קיצוץ דרסטי במס החברות, וגם קיצוץ של מס ההכנסה לבעלי המשכורות הגבוהות. כשמחברים יחד את כל ההצעות האלה, שיש להן גם סיכוי לא רע לעבור בקונגרס, מתקבלת תוכנית תמריצים אימתנית לכלכלה האמריקאית, אחרי שנים שבהן הקונגרס כפה על הממשל ריסון תקציבי.

שינוי הכיוון הזה מגיע קצת באיחור: המשק האמריקאי ממילא נמצא בנתיב התאוששות, וכבר מתקרב למה שהכלכלנים מכנים תעסוקה מלאה. במצב כזה, פרץ השקעות וקיצוצי מסים יכול להוביל להתחממות יתר של הכלכלה, ועלייה באינפלציה — מה שעשוי לכפות על הפדרל ריזרב להעלות את הריבית מהר יותר וגבוה יותר מהמתוכנן. זה עלול לא לעבור בשקט: העלאת ריבית כזאת עשויה להאט את הצמיחה במשק, ולכן יש הרואים באופק התנגשות בין הנשיא טראמפ לפדרל ריזרב. יש כבר המדברים על כך שב־2018 טראמפ עשוי לנסות למנות במקום ג'נט ילן יושב ראש פד כלבבו, שיסכים להשאיר את שערי הריבית נמוכים גם כאשר האינפלציה מתחילה לטפס.

אבל זה כבר ספקולציה על ספקולציה. בינתיים, בפד מביעים תמיכה בכך שהממשל יתרום את חלקו לצמיחה. כפי שסגן יו"ר הפד סטנלי פישר הזכיר ביום שישי, זו המדיניות שלה הוא וחבריו קוראים בעקביות זה זמן.

והם לא לבד: בתקופה האחרונה נשמעת מקהלת קולות שאומרים כי הבנקים המרכזיים הגיעו לקצה יכולתם, וכי דרוש שינוי כיוון. הם טוענים כי הממשלות צריכות לפתוח את ברז ההוצאה שלהן כדי להתניע את הכלכלה. ממשל טראמפ עשוי לסמן את שינוי הכיוון הזה, וזה עשוי להיות שינוי דרמטי: כבר שלושה עשורים שהריביות והאינפלציה בארה"ב נמצאות במגמת ירידה, ועכשיו המגמה עשויה להתהפך.

תרחיש האימים: צמיחה על חשבון הרגולציה, הרווחה והמהגרים

טראמפ היה אולי מועמד לא שגרתי, אבל השילוב בין הרחבה תקציבית לקיצוץ במסים כבר מוכר מהעבר: זה מתכון אהוב על נשיאים רפובליקנים. תחשבו למשל על הנשיא ג'ורג' וו. בוש, שיצא למלחמה בעיראק ובאפגניסטן, ובמקביל ביצע קיצוץ במסים. התוצאה היתה גירעון ענקי. וזה גם מה שהתחזיות מנבאות לטראמפ: מכוני המחקר שניסו לנתח את תוכנית המס שלו צופים גירעונות בסכומים שנעים בין 7 ל־12 טריליון דולר בעשור הקרוב. גירעון הוא לא תמיד דבר רע, אבל קיצוץ המסים דווקא כשהכלכלה במגמת שיפור הוא מדיניות הפוכה להמלצה המקובלת — לשמור את הכלי הזה לימות משבר כשהכלכלה זקוקה לזריקת עידוד.

יותר מכך. קיצוצי המסים של טראמפ יעזרו בעיקר למי שנמצא בראש סולם ההכנסות, ועשויים להבטיח שאי־השוויון בארה"ב יחזור לעלות, אחרי שבשנים האחרונות החל דווקא להצטמצם. וזה מבלי להזכיר את התוכניות של טראמפ לקצץ בהוצאות הרווחה והבריאות, שיפגעו דווקא בבני המעמד העובד. לקינוח, טראמפ מדבר גם על צעדים כמו הקטנת הרגולציה על המערכת הפיננסית וביטול תקנות סביבתיות, שצריכים להדאיג גם אנשים הגרים הרחק מארה"ב.

כשמומחי מדיניות מהצד השמאלי של המפה מסתכלים על החיבור של כל זה, הם רואים "תרחיש אימים", כפי שניסח זאת מייק קונקזל, עמית מחקר במכון רוזוולט בניו יורק. החשש שלהם נובע לא רק מהתוצאות המוחשיות של המדיניות הרפובליקנית, כמו הגדלת אי־השוויון או פגיעה במוסדות הרווחה, אלא גם מהמישור האידאולוגי.

התרחיש שממנו הם חוששים הוא כזה שבו התמריצים התקציביים של טראמפ אכן יעבדו ויגבירו את הצמיחה והתעסוקה, אבל הרפובליקנים יצביעו דווקא על החלקים המבניים בתוכנית שלהם — כלומר על הקיצוצים בתוכניות הרווחה, הקטנת הרגולציה, ואולי גם גירוש מהגרים לא חוקיים — בתור הצעדים שסייעו לכלכלה, ובכך יסמנו לכאורה ניצחון אידיאולוגי לימין. אחרים מנסים לראות את הצד החיובי: לורד רוברט סקידלסקי, הכלכלן הבריטי שנודע בתור הביוגרף של הכלכלן הדגול ג’ון מיינרד קיינס, כתב אתמול כי המדיניות של טראמפ היא למעשה גלגול מודרני של המדיניות התקציבית של קיינס וכי יש לה פוטנציאל חיובי.

מה שעשוי להעיב על החגיגה הוא מדיניות הסחר של הנשיא הנבחר. בקמפיין שלו הרי כיכבו הבטחות להפגין קו חדש וקשוח יותר מול סין, ולהחזיר את הייצור התעשייתי הביתה, לארה"ב. החשש מצעדים כמו מכסי מגן או ניסיון לפתוח את הסכמי הסחר הבינלאומיים של ארה"ב כבר הביא בחודשים האחרונים את מומחי הסחר לשחרר מחקרים המתריעים מפני אובדן של מיליוני מקומות עבודה למשק האמריקאי כתוצאה ממלחמות סחר.

אבל האם זה יקרה? ספק. במאמר שפרסם סקרמוצ'י, נקט יועצו של טראמפ כבר קו מרוכך בהרבה: “מר טראמפ מאמין במסחר חופשי אבל הוגן. מכסים הם לא הכרחיים אם הסכמים כמו ארגון הסחר העולמי או Nafta (הסכם הסחר הצפון־אמריקאי) ייאכפו באופן הולם". לא כך נשמעת הבטחה למלחמת סחר.

האירוניה הגדולה: השמאל האמריקאי רצה תמריצים, הרפובליקאים תקעו

בתוכנית התמריצים של טראמפ, אם אכן תצא לפועל, יש אירוניה גדולה. כבר שנים שכלכלנים מהצד השמאלי של המפה, בארה"ב וגם באירופה, קוראים בעקביות להתרת הרסן התקציבי ולתוכניות תמריצים בדיוק מהסוג שטרמאפ מדבר עליו, כמו השקעה בתשתיות. חלקם גם הזהירו שהקיפאון הכלכלי הוא כר פורה להקצנה פוליטית.

אבל הקריאות האלה לא נענו עד כה. הרפובליקנים בארה"ב, ששולטים בבית הנבחרים, לא אפשרו לממשל להעביר תקציבים שאפתניים. נכון, הנשיא היוצא ברק אובמה יישם בתחילת הדרך תוכנית תמריצים, אבל גם היא היתה בהיקף קטן יחסית, בדיוק בגלל החשש שלו שלא יצליח להעביר תוכנית שאפתנית יותר. באירופה המצב היה קיצוני אף יותר: גם בבריטניה, וגם בגוש היורו, הצנע שלט בשנים האחרונות ביד רמה.

התוצאה של המדיניות הזאת היתה, כאמור, דשדוש ודריכה במקום שנמשכו שנים. הדשדוש הזה תורגם לחוסר נחת ולזעם על הממסד שנטש את האדם הקטן מאחור. השנה חוסר הנחת הזה מתפוצץ במערכת הפוליטית, ששוברת ימינה: מהצבעת הברקזיט בבריטניה ועד עלייתו של טראמפ לשלטון. ועכשיו מסתמן השלב הבא, בחסות אותם אנשים שהזעם הפוליטי העלה לשלטון: תוכנית תמריצים שתשבור את מעגל הדריכה במקום. לא רק טראמפ, אלא גם ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי מדברת על זניחת הצנע.

כפי שכתב ראיין אוונט, פרשן "האקונומיסט", אפשר לזהות כאן דפוס כלכלי־פוליטי: דשדוש כלכלי, רדיקליזציה פוליטית ויציאה מהדשדוש שנולדת בדיוק כתוצאה מהרדיקליזציה. לפי ההיגיון הזה, הוא קובע, באותם חלקים של אירופה שעדיין דורכים במקום, הדרך ליציאה מהקיפאון תעבור בעוד טלטלות פוליטיות. גל התהפוכות טרם הסתיים.