זמן חרוב

חרוב שווה כסף

לגרעיני החרוב, אגב, אף שאינם אכילים ממש, נמצא שימוש ייחודי: גודלם אחיד ולכן נקבעו כמידת משקל, 2 גרם לערך, המכונים "קראט" (בדיוק כמו בזהב ויהלומים), משמו הלועזי של החרוב (Carob). גם ה"מעה", המטבע הפשוט ביותר בימי קדם, נקרא פעמים רבות "חרובין", ובספרות האגדה מחליפים לא פעם בין היחס לחרובים ולכסף.

ייתכן ששמו של החרוב נגזר מיובשנותו והיותו חרב או על שום צורתו המזכירה חרב. כך או כך נתחבב על הבריות, ואף שנחשב למאכל עניים, למדנו עד מהרה כי טעמו וערכו התזונתי הרב הופכים אותו למזון־על של ממש וכי בשעת הדחק ניתן להתקיים מאכילתו בלבד. על רבי שמעון בר יוחאי מסופר כי כשנמלט מהרומאים למערה בגליל, שרדו הוא ובנו שנים ארוכות משתיית מים ואכילת חרובים בלבד.

עץ אחד לכל העונה

עצי החרוב פורחים באדום ובצהוב בסוף הסתיו, ואילו הבשלת הפירות נמשכת חודשים ארוכים והם הופכים כהים ומתוקים רק בראשית הסתיו בשנה שלאחר מכן. הפירות הבשלים קלים יחסית וקליפתם מבריקה כשמשפשפים אותה מעט בקצה השרוול. בקטיף מסחרי מנערים מעט את העץ, והפירות הבשלים מתנתקים ממנו על נקלה. החרוב יבשיל פירותיו רק כשהוא על הענף, ולכן אין סיבה לקטוף ממנו כשהוא עודנו בוסר.  

פירות החרוב צילום: שאטרסטוק

את פירות החרוב אין מוכרים בשווקים. לעתים אפשר למצוא אותם מונחים בקופסאות פלסטיק אחדות בדוכנים בצדי הדרכים קרוב לכפרים ערביים בגליל או אצל הרוכלות בסמטאות העיר העתיקה בירושלים. מי שחפצה נפשו בחרוב להמתיק את ימיו יפנה אל אחד מעצי החרוב הרבים המצלים חורשות וגנים ויאסוף מהם בעונתם כמות שתספיק לו לשנה שלמה. לשווקים מגיע הפרי, על פי רוב, בצורת אבקה או דבש, וחשוב ביותר לקרוא את המידע שעל גבי האריזות שלהם עד סופו ולוודא שהמוצר עשוי חרובים בלבד ושאין בו תוספים מיותרים כלל.

אף על פי שהחרוב נפוץ ברחבי ארצות הים התיכון, הן כעצים הגדלים בבר והן כגידול חקלאי, נראה שהשימוש בו נותר מצומצם יחסית ומוגבל לכמה מנות אופייניות בחגים ובמועדים. בראשית השנה שוברים הילדים מן הפרי בשיניהם ומוצצים מהם את המתק הטוב בחצר המשחקים, ובט"ו בשבט מגישים מהם בצלחת מפירות הארץ, שם הם נותרים אחרונים על פי רוב. בימים עברו היו פירות החרוב מעין חטיף מתוק ומזין לנוודים, וביוון ובקפריסין הצליינים עדיין נושאים את החרובים בכיסיהם כצידה.

אופן הכנת הדבש

מן הפירות מכינים גם את דבש החרובים המתוק והסמיך באופן דומה להכנת הסילאן מן התמרים. את הפירות חותכים ומבשלים במים רותחים עד שיגירו אל הנוזל את הטעם ואת המתק, אחר כך מסננים וממשיכים לבשל לסירופ סמיך. לדבש הזה, כשהוא טהור ואמיתי, טעם אופייני ונהדר והוא משמש במטבחים רבים כממתיק לעוגות ולמאפים.

את הפירות היבשים טוחנים ללא הגרעינים לאבקה דקיקה. אבקת החרובים משמשת כתחליף מזין ודל־שומן לשוקולד וקקאו או להכנת משקאות. הגרעינים, אגב, מרים ואינם נוחים למאכל. מכיוון שהם מכילים פקטין רב, יוצרים מהם אבקה לתעשיית המזון המסייעת בגיבוש וייצוב דברי מאכל.

עלייתו של המטבח הטבעוני במקומותינו הביאה עדנה לחרוב ולמוצריו. מה שהיה קודם לכן שמור ליודעי חן שנסעו לאתר צנצנות דבש חרובים כהה אצל נשות הכפרים, שעוד ייצרו אותו בצורה מסורתית, זמין היום לכל דורש בחנויות הטבע והמעדניות.

את הדבש יוצקים על גלידת וניל או מערבבים עם טחינה גולמית ליצירת חלבה טעימה במיוחד. אפשר להוסיף אותו גם לוויניגרט לסלט עלים. כשמערבבים עם מעט מחית קוקוס מלא (שניתן להשיג בכל חנות טבע) מתקבל שוקולד חרובים מבריק למריחה בכריך לבית הספר.

אבקת החרובים תחליף בקלות את הקקאו בעוגות ובעוגיות, ועם שומן קוקוס וקמחים מלאים אפשר להכין ממנה עוגת בראוניס טבעונית. אפשר גם לערבב בנדיבות עם תמרים מרוסקים, קווקר ואגוזים שונים ולעצבם לכדי רולדה מאורכת עטופה בנייר אפייה. את הרולדה מקפיאים ואחר כך חותכים לפרוסות טעימות ומתוקות.