הפרלמנט של דובנוב: "לשבת פה זה משתלם"

גם שאולי עצמו, יליד תל אביב, לא יודע להסביר היכן סיגל לעצמו את השיק האירופי הזה, אבל הוא חלק מדמותו כבר שנים ארוכות (הוא מסרב לחשוף את גילו, אבל מדובר בסביבות 66) ואומר באניגמטיות: "אולי זה קצת מהבית, מאבא, אבל הסתובבנו הרבה בחו"ל, אז אולי משם".

כששאולי אומר "הסתובבנו", הוא מתכוון גם לאחיו המבוגר והמוכר יותר, רפי שאולי, זה שניצב, לדבריו, "בפרונט של העסקים שלנו במשך השנים". האחים, שהקימו עם דן בן אמוץ ואיקה ישראלי את הדיסקוטק הראשון בארץ (שנקרא בפשטות "הדיסקוטק") במרפסת החמאם ביפו ב־1965, היו במשך שני עשורים בין הדמויות המרכזיות ביותר בחיי הלילה של תל אביב. וויסקי א־גו־גו, מנדיס, הפאב, סינגינג במבו, הפיאנו בר, תל אביב הקטנה, המועדון, הדולפינריום והגלריה הלבנה - אלה רק כמה מהמקומות שהקימו השניים, שהיו גם ממייסדי העיתון "מוניטין".

תדי שאולי. "מסעדה זה עסק כפוי טובה" צילום: עמית שעל

כיום מחזיקים תדי שאולי ושותפו איציק חנגל בדובנוב 8, בגלריה מאירהוף הסמוכה (שמשמשת מתחם אירועים), ובמתחם האירועים ריבר סייד שעל גדות הירקון.

בשנה שעברה הצטרפו השניים לקבוצה שהקימה את מסעדת פאסטל במוזיאון תל אביב, היכן ששכנה בעבר מסעדת ג'קמוטי, שאף היא היתה בבעלותו. "הגלגול הראשון שלי היה יותר מעניין", הוא מתייחס לתקופה ההיא. "בנינו את תרבות הבילוי מאפס, כי תל אביב היתה מדבר של פלאפליות, חומוסיות ופה ושם סטיקייה".

בעשור האחרון החליף חנגל את מקומו של רפי כשותף המרכזי של תדי בעסקים. "בגלגול הראשון זה היה רפי, בגלגול השני איציק. אנחנו הולכים יחד בכל העסקים שלנו. הקשר עם רפי מצוין, הוא פשוט עושה עכשיו דברים אחרים".

הוא יושב ליד שולחן גבוה בפאתי החצר הגדולה של בית הקפה ומשקיף על הנעשה, מקבל בחיוך את נחמן שי שבא ללחוץ יד ומאיץ בחנגל ללכת לברך את אחד הסועדים, אלן בהרף, על ההנפקה המוצלחת בנאסד"ק בשבוע שעבר של החברה לפיתוח תרופות גלמד.

"הסועדים מחאו כפים"

בית הקפה, החוגג בימים אלה עשור להיווסדו, הצליח להפוך למקום המפגש המועדף על פוליטיקאים, אנשי עסקים ופיגורות מתחום הבידור, בעיקר הוותיקות שבהן. ציפי לבני הקימה כאן את מפלגת התנועה, צמרת מרצ יושבת במקום באופן קבוע ("זה המשרד שלהם", מסביר שאולי, "הם תמיד יושבים יחד"), ובימים קבועים מתכנסים במקום גם פרלמנטים שונים של אמנים: בימי שלישי חיים טופול, אורי לוי ושלמה בר שביט, שיושבים עם שמוליק עומר, מנכ"ל הבימה לשעבר, ועם השופטת חיותה כוחן, וכן אריה מוסקונה, אלכס אנסקי, שלמה וישינסקי ואפילו נתי רביץ ואקי אבני כנציגי הדור הצעיר; בימי חמישי הפוליטיקאים, ובראשם פואד בן אליעזר, סילבן שלום וחבורת מרצ ("הם מתערבבים, מדברים, סוגרים דברים ביניהם"); ובימי שישי יושבים פה גילה אלמגור ובעלה יעקב אגמון עם חברים. עדה יונת, כלת פרס נובל, היא אורחת קבועה באחד הפרלמנטים של ימי שישי, ובביקור הראשון שלה לאחר הזכייה נעמדו כל הסועדים בבית הקפה, כ־200 איש, ומחאו לה כפיים.

"ווליו פור מאני"

דבר במראהו של בית הקפה, המעוצב באופן די סטנדרטי, או בתפריט שמזכיר בהיצע הרחב והלא מקורי שלו מסעדות פריפריה, אינו יכול להסביר את העובדה שרבים כל כך הפכו אותו למקום הקבוע שלהם. "זה בגלל הווליו פור מאני", אומר שאולי, "התמורה לכסף כאן טובה, המנות גדולות, זה משתלם". כשאני מתקשה להשתכנע הוא מודה כי "אלה חברים שלנו כבר שנים. אנשים שהולכים איתנו ומרגישים שכאן הם יכולים להוריד את העניבה".

על המועדונים כיום אין לו הרבה מילים טובות. "הסצנה של המועדונים נמצאת בדעיכה טוטלית. כל תרבות הבילוי עברה לברים השכונתיים והמועדונים כבר לא מעניינים. זה יותר טוב מאשר בעשור הקודם, שבו פרחה סצנת המגה־ברים, ועדיין חבל. כשאנחנו התחלנו תל אביב היתה קטנה, כולם הכירו את כולם, היתה אינטימיות".

איך שומרים על רווחיות בעסק ותיק כמו דובנוב 8?

“אנחנו מנסים לשמור על העסקים שלנו קומפקטיים. אין ספק שעסקי האירועים יותר משתלמים ויותר פשוטים. עניין כוח האדם היום מאוד מאוד קשה. בלתי אפשרי כמעט למצוא טבחים, ואלה שיש מעדיפים לעבוד במסעדות שף בשביל הרזומה. מבחינה זו לפחות בפאסטל קל לנו יותר".

למה בעצם הייתם צריכים להיכנס כשותפים בפאסטל?

“נקראנו לדגל. אחרי הקמת האגף החדש פנו אלינו ממוזיאון תל אביב וביקשו שנפתח מסעדה. בנינו קבוצה של משקיעים כי ההשקעה היתה עצומה". המשקיעים, מלבד שאולי וחנגל, הם אבי וטלי אנג'ל, צביקי עשת, אלון צ'צ'יק ודוד קישקה, הממונה גם על ניהול המסעדה. "קישקה הוא אדם שימשיך איתנו גם לעסקים הבאים שלנו", מצהיר שאולי.

מה הלאה?

"קודם כל לייצב את פאסטל, שנפתחה לפני פחות משנה. אחר כך המחשבה היא על אולמות אירועים קומפקטיים, מקומות קטנים מאלה שכבר יש לנו. מסעדה זה עסק כפוי טובה. המאמץ וההשקעה הכספית לא תמיד נושאים פרי".