"חייתי באשליה שאני די עשיר"

הרגעים היחידים במהלך הראיון שבהם החיוך על פניו של השף פול אסנהיים קופא - אדם טוב מזג ואופטימיסט מושבע כהגדרתו - הם אלה שבהם הוא משחזר את היום שבו גילה שהעסק שלו בהתמוטטות. "זה קרה בנובמבר בשנה שעברה, לפני שנה וחודש בדיוק. אני קורא לו יום שישי השחור. קיבלתי טלפון מהבנק, סיפרו לי שאני בחריגה ענקית של מאות אלפי שקלים. לא הבנתי מאיפה זה בא".

איך קורה שבן אדם נמצא בחריגה של מאות אלפי שקלים ולא מבין מאיפה זה בא?

“בביזנס שלנו משלמים לספקים בשוטף פלוס 60 או 90, אבל את התשלום מקבלים ביום האירוע. אז יש כסף בבנק ויש כסף בכיס. חייתי באשליה שאני די עשיר".

כשהתחיל לבדוק, גילה אסנהיים שהבור גדול בהרבה ממה שחשב. "גיליתי חובות לספקים, למסים. החובות הסתכמו בקרוב ל־5 מיליון שקל".

פול אסנהיים. "אני מאשים את עצמי" צילום: אוראל כהן

לא ידעת מה קורה בחשבונות של העסק?

“היו לי מנכ"לים, יועצים, מערכת שלמה של עובדים ומנהלים שזה היה תפקידם, אבל אני מאשים את עצמי. לא בדקתי את החשבונות, משכתי משכורת, אני מנהל מאוד גרוע. עצמתי עיניים וחשבתי שהכל מטופל, עד שהכל קרס".

חברת קוזין פי. אי, שהיתה בבעלות אסנהיים ומנהל האירועים שלו, ברק לביא, נסגרה בדצמבר 2012 בשל חדלות פירעון.

ההתחלה נראתה אחרת: אסנהיים, שעלה מבריטניה ב־1978 ועבד כשף במסעדות שהיו אבני דרך בישראל (למשל אלהמברה ביפו, שבה גם היה שותף), פתח את הקייטרינג שלו לפני 20 שנה עם מעצבת האירועים אלקי ג'ייקובס. "באירוע הראשון שערכנו, משהו קטן ל־20 סועדים ברמת אביב, נכחה במקרה כתבת של 'ידיעות אחרונות'. כמה ימים אחרי האירוע אלקי התקשרה אליי: 'פול, רוץ מהר לקנות עיתון!' פתחתי את המוסף וראיתי תמונה של אלקי ושלי על כפולת עמודים. מאותו רגע הכל טס. היומן התמלא בלי שנצטרך לנקוף אצבע או לשווק את עצמנו".

אסנהיים מאכיל מדי שנה כ־50 אלף איש, במחיר ממוצע של כ־500 שקל לסועד. “בהתחשב במחירים שאנחנו גובים פול חייב להיות בכל אירוע", מבהיר שרון גרינקר, מנכ"ל החברה החדשה שפתח אסנהיים בינואר השנה, הפעם בבעלותו בלבד, ושמה אסנהיים אחזקות. "יותר מזה, הוא יושב עם כל לקוח על בניית התפריט. אין דבר כזה שמנהלת שיווק תשב על התפריט במקום פול".

קהל הלקוחות שלו גם דורש זאת ורואה בכך עניין מיתוגי, כפי שהסביר לאסנהיים אחד מהם. "לפני כמה שנים, בחורף, עונה חלשה של אירועים, עשיתי אירוע קטן לעובד של לקוח שלי", הוא מספר, "כשהלקוח שמע על זה הוא תפס אותי לשיחה. 'פול, תחליט איפה אתה. תראה, אני עונד שעון רולקס, והעובד שלי לא. אני נוסע במרצדס והעובד שלי לא. אולי זה לא הוגן, אבל אלה החיים. אתה צריך להחליט באיזה מגרש אתה משחק. אתה לא יכול לעשות אירועים גם לי וגם לעובדים שלי'". אסנהיים הבין.

"הם אוהבים שזה מישהו מהמיליה שלהם", מסביר גרינקר את מה שאסנהיים אולי מנוע מלומר. "אלה עניינים רגישים, במיוחד בתקופות כמו עכשיו, כשלא נעים להם להיראות ראוותניים מדי. כיף להם שהם יכולים לומר לפול: 'תקפוץ אליי לקפה אחר הצהריים ונדבר על התפריט'".

פול אסנהיים. "הראש שלי פשוט לא מפסיק לעבוד. יש לי מלא רעיונות" צילום: סטודיו שדרין ורובי

"לא רציתי שיקנו אותי"

כשנקלע לחובות וקוזין פי. אי נכנסה לפירוק, אסנהיים הבין שנדרש שינוי. הוא פיטר חלק גדול מהצוות וחיפש משקיעים שיעזרו לו לצאת מהמצוקה שאליה נקלע. השמועה על הקייטרינג שקרס הגיע לאוזני אלה שמחפשים לקנות שלדים, והם גילו התעניינות. אסנהיים קיבל הצעות, "אבל לא רציתי שיקנו את העסק. הוא כמו תינוק שלי. הילדים שלי עובדים בקייטרינג, ואני רוצה שבעוד עשר שנים הבן שלי, היום בן 16 שעובד כראנר אצלנו בחופשות מבית הספר, יהיה המנכ"ל".

אסנהיים, שמתגורר בשכירות במושב בני ציון בשרון, התייעץ עם איש המושב הסמוך בצרה, גרינקר - בעלים של חברה העוסקת באבטחה ומניעת אובדן בתהליכי עבודה עסקיים. "פול ביקש שאבדוק מאיפה דלפו כל הכספים", מספר גרניקר. "גיליתי חברה שמכניסה הרבה מאוד כסף, שיורד לטמיון בגלל ניהול לקוי, חברה שאין לה הסכמים עם ספקים, שאיש לא בודק את הסחורה שלה. הרבה אנשים בחברה היו אחראים לדאוג לכסף, אבל אף לא אחד מהם עם הכשרה בניהול. סיימתי את הבדיקה ואמרתי לפול שהוא לא צריך הלוואה או משקיע כדי לצאת מהחובות. הוא צריך ניהול נכון".

ההוצאות ירדו ב־60%

גרינקר משמש מאז כמנכ"ל החברה "כמעט בהתנדבות", הוא אומר. "אני עושה את זה על בסיס רווחים ולא מושך משכורת". אל אסנהיים הוא מתייחס, בצדק אם שופטים על פי ההיסטוריה, כאל ספק־ילד ספק־גאון, כזה שצריך לעטוף בתמיכה הדרושה כדי שיוכל לבטא את כישרונו ולא יצטרך להתעסק בהבלי העולם הזה - כלומר בכסף. הם טוענים כי כמחצית מהחובות שולמו בינתיים, והמחצית השנייה משולמת במסגרת הסדרים. כיום החברה מגלגלת, לטענתם, כ־20 מיליון שקל בשנה, ומרוויחה כ־3 מיליון שקל בשנה.

"ההוצאות של החברה ירדו ב־60% רק מהשינוי הניהולי", מספר גרינקר, "היום כל משלוח וכל חשבון נבדקים בשבע עיניים. יש הסכמים עם הספקים, והשנה לראשונה קיבלה החברה בונוסים מספקים בזכות ההסכמים המסודרים".

גם אסנהיים עצמו ויתר על מותרות ועבר מג'יפ פורד, שעלותו לחברה היתה 8,000 שקל בחודש, לטויוטה יאריס שעולה 2,000 שקל בחודש, "וזה ממש לא מזיז לי", הוא אומר. "אני לא צפונבוני. מה אכפת לי באיזה רכב אני נוסע?"

שרון גרינקר, מנכ"ל אסנהיים אחזקות: "בתחום הקולינרי אנחנו מסודרים. המשקיע לא חייב להביא כסף, אלא למשל את גן האירועים - סוג של שיתוף פעולה לטובת שני הצדדים" צילום: אוראל כהן

גן אירועים משלו

כרגע מנסים אסנהיים וגרינקר לגייס משקיעים לחברה החדשה. "אנחנו מחפשים משקיעים שייכנסו ב־49% מקסימום, לפי שווי חברה של כ־10 מיליון שקל. לא כדי להתמודד עם החובות שלנו, העניין הזה כבר סגור, אלא כדי להתפתח ולהפעיל גן אירועים משלנו. גני האירועים הורגים את חברות הקייטרינג. הם עובדים בהסכמים רק עם חברות מסוימות, והלקוח הסופי לא מודע לכך שהקייטרינג מקבל רק מעט ממה שהוא משלם. בגן האירועים שלנו גם חברות קייטרינג אחרות יוכלו לעבוד".

בנוסף, הם רוצים להקים שלוחה בחו"ל. "פול מכיר מצוין את השוק האנגלי, ויש לנו לא מעט אירועים בשנה באנגליה, בשוויץ ובגרמניה", אומר גרניקר. עוד רעיון על הפרק הוא ייצור גאדג'טים למטבח תחת שמו של אסנהיים. הוא מראה לי בגאווה תמונה של כלי להסרת של בשר משיפוד, שכבר נרשם עליו פטנט ונחתם הסכם לשיווקו. "הראש שלי פשוט לא מפסיק לעבוד. יש לי מלא רעיונות כאלה", הוא מספר.

אתם רוצים משקיע פעיל או שקט?

“אנחנו רוצים אנשים שתהיה ביניהם סינרגיה", מסביר גרינקר. "בתחום הקולינרי אנחנו מסודרים. המשקיע לא חייב להביא כסף, אלא למשל את גן האירועים - סוג של שיתוף פעולה לטובת שני הצדדים. המותג פול אסנהיים לא יימכר. הרעיון הוא שהשליטה תישאר שלנו והחברה תישאר של פול".

לא מדובר בהשקעה מסוכנת?

"אנחנו שנה אחרי המשבר, וכבר אפשר לראות את ההישגים שלנו. יש לנו 50 אירועים מוזמנים לשנה הקרובה, השם שלנו הוא מותג חזק. מעולם לא היתה בעיה בהיקף העבודה, הבעיה תמיד היתה ניהולית".