טיול פטריות

זוהי שעתם היפה של חובבי הפטריות. בארצנו הקטנה כ־500 מינים של פטריות כובע (בניגוד לפטריות כמו עובש), וכ־40 מהם ניתנים לאכילה. השנה הגשם המפוזר וימי השמש עוזרים לאדמה להניב כמויות גדולות, המוציאות אל היער ציידי פטריות.

"אין מבחן קל ובטוח המאפשר לדעת איזו פטריה היא רעילה. לא ריח ולא צבע, והן גם טעימות מאוד", אומרת ד"ר דליה לוינסון, המתמחה בנושא. גם הבוטנאי יאיר אור מזהיר מההשלכות של אכילת פטריות רעילות, החל בקלקול קיבה, דרך פגיעות פנימיות ועד מוות. אור הוא יועץ לרשות הטבע והגנים, והוא מציין שקטיף פטריות בשמורת טבע יכול להביא לקנס של מאות שקלים. ביערות קק"ל שאינם חלק משמורה אפשר לקטוף, ובתנאי שלא פוגעים בעץ. "כלכליסט" יצא לשדות וליערות לראות את הפטריות שאחרי הגשם:

נרתיקנית דביקה: בעלת כובע דביק בצבע חום בהיר. גדולה ובולטת. גדלה באזור השרון, בעמק יזרעאל, בפרדסים של רחובות ובכל שדה מזובל היטב. היזהרו מפני שדות מרוססים. גדלה עד חודש ינואר.

אורנית מצויה: צבע הכובע של הפטרייה המוכרת ביותר לקוטפים הוא חום־צהבהב עד חום־אדמדם. היא רירית וחלקה התחתון הוא ספוג צהוב, בניגוד לרוב הפטריות, שבהן יש דפים למטה. היא גדלה עד סוף חודש ינואר. הפטרייה גדלה בכל יערות האורנים, ובלבד שיהיו מסוג אורן ירושלמי, ולא אורן הגלעין או אורן כנרי. אפשר למצוא אותה ביער בן שמן, בכרמל, בהרי ירושלים וביערות נטועים של הקק"ל. האורנית צומחת על השורשים הטריים של אורנים צעירים בלבד. זהירות: אסור לאסוף מה שנראה כאורניות אבל צומח בחורשות אלונים, כי אלה גושיות ולא אורניות.

אורנית מצויה. הכי מוכרת בארץ צילום: shutterstock

אחלמית עירומה: צבעה כצבע אבן האחלמה שהיתה בין אבני החושן: סגלגלה. גדלה מהרי יהודה וצפונה בסביבת אקליפטוסים, ברושים וחרובים, עד חודש מרץ. זהירות: אם שינתה צבעה לסגול עכור או חום, אסור לקטוף אותה ולאכול ממנה.

כמהין. דומה לאחותה היקרה מאירופה צילום: בלומברג

אוזנית הכלך: פטרייה לבנה שצורתה מזכירה אוזן. צומחת בסביבת הכלך, סוג של שומר חסר טעם. בדרך כלל מופיעה בפברואר, והשנה כבר נראתה. סביר שפטריות נוספות יופיעו עד סוף מרץ. נפוצה מהגולן ועד להב בנגב הצפוני, באזור הרי יהודה ובגלבוע. זהירות: מדובר באינדיקטור לנשים בהיריון, שכן אלה יקבלו כאב בטן לאחר האכילה.

כמהין: הפטרייה דומה בצורתה לאחותה הגדולה והיקרה מאירופה, אבל צריך כמות גדולה ממנה כדי ליהנות מטעמה. זו אינה פטריית כובע, אלא מעין גוש הגדל בתוך האדמה כמו תפוח אדמה. העונה מתחילה בפברואר ונמשכת עד מאי. הפטרייה גדלה בסימביוזה עם שורשי שמשון יושב ומינים אחרים של הצמח שמשון, בנגב הצפוני ובמרכז הנגב.