תוכניות ה-MBA: "הג'אנק פוד של העולם האקדמי"
המשבר העולמי רק חידד את הביקורת נגד בתי הספר למינהל עסקים: אלו נתפסים היום כפס ייצור שבלוני של סטודנטים, וכמפעלים שתפקידם להעשיר את האוניברסיטאות
על המשבר האחרון נשפכו בעיתונות הכלכלית כמויות עצומות של מילים. תוך ניסיון להסביר את הגורם לריסוק הכלכלה, הזכירו עיתונאים ואנשי אקדמיה את תאוות הבצע של חיילי וול סטריט, אלה המצויים כל העת במלחמה שמטרתה היא כיבוש הר מזומנים המתנשא אל השמים.
לצד הביקורת הקשה שהופנתה אל אנשי הפיננסים, רוכזה ביקורת אל מקום הכשרתם: בתי הספר המובילים למינהל עסקים. וורטון, הרווארד, סטנפורד ושיקגו הם רק כמה מבתי הספר לעשיית כסף שהמציאה אמריקה.
"תוכניות MBA (תואר שני במינהל עסקים - ש"א) מלמדות את האנשים הלא הנכונים את הדברים הלא נכונים ואחת התוצאות היא המשבר האחרון", אמר ל"כלכליסט" פרופ' הנרי מינצברג מאוניברסיטת מקגיל בקנדה, ומי שנבחר בעבר על ידי "הוול סטריט ג'ורנל" לאחת הדמויות המשפיעות ביותר על עולם הניהול.
לדבריו, התוכניות הללו מלמדות בעיקר אנשים צעירים, חסרי ניסיון ובשלות תיאוריות אשר מקדשות מקסום רווחים, ופחות מדגישות ערכים אחרים. "לרבים מהחבר'ה האלה אין מחויבות לשום דבר אחר מלבד לרווח המיידי", אמר מינצברג.
פרופ' אריאל רובינשטיין צילום: אוראל כהן
גם חתן פרס ישראל לכלכלה, פרופ' אריאל רובינשטיין, בטוח שתוכניות ה־MBA נושאות באחריות רבה למשבר. לדבריו, המשבר יכול היה להימנע אילו היו בין בוגרי בתי הספר הללו יותר אנשים ביקורתיים, ופחות אנשים שאינם מעלים על דעתם להסתכל לצדדים ולשאול שאלות.
"היית פעם בכנסים של בתי הספר האלה?", הוא נאנח. "זה לא רק הלבוש והמצגות שהם לא זזים מהן ימינה ושמאלה, החבר'ה האלה אפילו משתמשים באותו הלפטופ". אולם לא הסממנים החיצוניים הם שמטרידים את רובינשטיין ואת שכמותו.
"הסטודנטים למינהל עסקים הם, בהכללה גורפת, אנשים לא מקוריים. חבורה של פינגווינים אשר הולכים בעדר ומגעגעים את אותו הגעגוע", אמר הסוציולוג עוז אלמוג מאוניברסיטת חיפה. גם אנדראס קלינג, ראש בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת שטיינבייס (Steinbeis) בברלין, שלאחרונה החלה לפעול בישראל, סבור שבתי הספר למינהל עסקים אינם עושים את תפקידם נאמנה. "מנהלים לעתיד הם אנשים שצריכים לחשוב מחוץ לקופסה, ולא לשמוע תיאוריות אקדמיות שמשאירות אותם בתוך הקופסה", אמר קלינג. "התיאוריות האלה אינן באמת מלמדות מנהלים להתמודד עם מצבים בעולם העסקים".
פרופ' עוז אלמוג צילום: ערן יופי כהן וכאשר אנשים שומעים את אותן תיאוריות, וחושבים ומתנהגים באופן דומה, הביקורת העצמית נעלמת לה. חיילי וול סטריט ראו בתעלולים הפיננסיים - דוגמת איגוח משכנתאות והנפקתן - שביצעו בשנים האחרונות צעד אלמנטרי, מתבקש וחיוני כדי למקסם את רווחי המוסדות שבהם עבדו. לעומת זאת, הם לא ממש הבינו, או שלא ממש עניין אותם, מה זה יעשה לארגון שלהם בטווח הארוך, ויותר מכך, לאילו תהומות זה יוביל את הכלכלה בכללותה.
פרת המזומנים של האוניברסיטאות
היום נפתחת שנת הלימודים וכעשרת אלפים סטודנטים לתואר שני יחבשו את ספסלי הפקולטות למינהל עסקים ברחבי הארץ. המספר הזה מדהים, בהתחשב בעובדה שמדובר בכמעט 20% מכלל הסטודנטים לתואר שני בכל המקצועות.
להבדיל מתחומי לימוד אחרים, דוגמת מדעים מדויקים ורפואה, הדורשים השקעה במעבדות ובכוח הוראה מיומן, בתי הספר למינהל עסקים קלים יותר לתפעול. אין צורך במעבדות או בכיתות קטנות, אנשי ההוראה יכולים להיות מרצים, אולם גם יכולים להיות אנשי עסקים שמבקשים לתבל את פעילותם העסקית במעט הוראה.
וכשההכנסות מסטודנטים עולות, וההוצאות אינן גבוהות, אין פלא שהאוניברסיטאות מאוד אוהבות את הסטודנטים למינהל עסקים, וסכנת הסגירה שמרחפת מעל כמה מהחוגים נראית עבורם כלקוחה ממחזה אחר.
"אנחנו מממנים את שאר האוניברסיטה", אמר ל"כלכליסט" פרופ' אשר טישלר, דקאן הפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, וריכז באמירה קצרה את הביקורת הנוקבת המוטחת ברבים מהמוסדות.
פרופ' כריסטין טראנק ופרופ' שרה ריינס, שתי חוקרות מאוניברסיטת איווה, מצאו ב־2003 כי בתי ספר רבים למינהל עסקים בארצות הברית מורידים את רמת הקורסים בשל דרישת הסטודנטים. רובינשטיין, אשר מלמד בחוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, מגלה כי גם בישראל זה קורה. "המרצים שמלמדים בתוכניות האלה לא יגידו את זה בפומבי, אבל בחדרי חדרים הם מודים שרמת לימודי ה־MBA היא פשוט בדיחה", הוא אמר. "האוניברסיטה מעולם לא היתה מתפשרת על רמת לימודי תואר שני בכימיה, למשל, כפי שהיא עושה במינהל עסקים".
צילום: אוראל כהן גם פרופ' אלמוג יוצא נגד רמת הלימודים. "האקדמיה נהפכה ממוסד שמלמד איך לחשוב למוסד שמוכר תעודות", הוא אמר. לדבריו, האוניברסיטה כבר אינה מתייחסת לאלה הבאים ללמוד מינהל עסקים כאל סטודנטים אלא כאל לקוחות. וצביקה רול, יועץ ארגוני ומרכז תוכניות באוניברסיטה הפתוחה, הוסיף: "האוניברסיטאות הבינו שזו פרת מזומנים, אז הן מורידות את רמת הלימודים ופשוט מוכרות את התעודה הזו. לימודי ה־MBA היום הם בעצם לימודים של אוסף של תיאוריות ברמה נמוכה. הג'אנק פוד של העולם האקדמי".
ככל שהאוניברסיטאות אוהבות את תוכניות ה־MBA, הן אוהבות יותר את תוכניות ה־EMBA (MBA Executive), שמוגדרות כתוכניות למנהלים בעלי ניסיון, ואשר הקבלה אליהן נזילה יותר מלתוכניות הרגילות (מבוססת פחות על ציונים, ויותר על ניסיון תעסוקתי). הסיבה שהאוניברסיטאות זקוקות לתוכניות הללו היא המחיר הגבוה אשר משלמים הסטודנטים־המנהלים.
באוניברסיטת תל אביב עולה התוכנית למנהלים 111 אלף שקל, ואילו תוכנית למנהלים בשיתוף אוניברסיטת קלוג עולה כ־200 אלף שקל - כמעט פי עשרה מהתוכנית הרגילה. רק לשם המחשה, בשל העובדה שבאוניברסיטת תל אביב נמצאים בכל זמן נתון 1,100 סטודנטים למינהל עסקים שמשלמים שכר לימוד אוניברסיטאי (כ־12 אלף שקל בשנה), ועוד כ־450 סטודנטים (בתוכניות ה־EMBA, קלוג רקנאטי והתוכנית הבינלאומית) שמשלמים שכר לימוד למנהלים, הרי שאוניברסיטת תל אביב רושמת הכנסות של כ־40 מיליון שקל בשנה רק משכר הלימוד לתוכנית ה־MBA שלה.
המכללה למינהל, שלה 1,400 סטודנטים המשלמים 25-35 אלף שקל לשנת לימוד, רושמת היקף הכנסות דומה. סך הכל מגלגלים 12 המוסדות להשכלה גבוהה אשר מעניקים בישראל תואר MBA מחזור שנתי של כרבע מיליארד שקל.
ד"ר איציק ספורטא צילום: אוראל כהן וכשהסטודנט "מממן את האוניברסיטה", יש לגרום לכך שיבואו עוד מחבריו. זה לא רק על ידי הורדת רמת הלימודים, אלא גם על ידי מערכת משומנת של יחסי ציבור, שתגרום לסטודנט להבין שהתואר הכרחי לשיפור הסטטוס החברתי והכלכלי שלו. בארה"ב זה פועל מצוין. בכל שנה מתפרסמות בעיתונים רשימות דירוג של בתי ספר אשר כוללות, איך לא, את השכר הממוצע של הבוגרים. בבתי הספר היוקרתיים, דוגמת הרווארד, וורטון ונורת'ווסטרן, השכר עובר את 100 אלף הדולרים בשנה שלאחר סיום הלימודים.
מבדיקה שערך לאחרונה המגזין "פורבס", ושבה עקב אחרי בוגרים משנת 2004, עולה כי בוגרי חמשת בתי הספר המובילים מרוויחים כעת יותר מ־200 אלף דולר בשנה. בישראל עדיין אין דירוגי שכר שמתפרסמים בעיתונות, אבל התפיסה המשמעותית היא כי הדרך להוספת אפסים לתלוש המשכורת עוברת בפקולטות למינהל עסקים.
"בישראל יש מסלולים מותווים. תעשה צבא טוב, תעשה תואר ראשון טוב, תמצא עבודה טובה. וה־MBA נמכר כמשהו שנכון לעשות אותו, וסטודנטים באים ועושים אותו, כמין טייס אוטומטי", אמר פרופ' איציק ספורטא, המלמד בתוכנית ה־MBA של אוניברסיטת תל אביב. התוצאה של זה היא שהרבה מאוד סטודנטים מגיעים ללימודים לא בשל עניין אקדמי, אלא כאל מקפצה תעסוקתית. "אני מקווה שבעתיד זה ישתנה", מוסיף ספורטא, אך לדבריו הוא יודע כי להרבה אנשים אין סיבה לשנות את המצב הקיים.
צילום: בלומברג שחצנות והתרסקות בשווקים
כשעמוס שפירא, מנכ"ל סלקום, הכריז בעבר כי יעדיף לגייס בוגר לימודי תנ"ך על פני בוגר תואר ראשון בניהול, הוא עורר סערה זוטא. שפירא אמנם ניצב מול מרבית החברות במשק, שעדיין סבורות שמנהל צריך לאחוז בתעודה ששלוש אותיות מובלטות בה, אולם הוא אינו היחיד. דווקא בארה"ב כבר רואים ניצנים של פתיחות, שמאפשרת להכניס לתפקידי ניהול ופיננסים בוגרי מדעים מדויקים, משפטים ומדעי הרוח.
אפילו חברת הייעוץ מקינזי, מעוז ההישגיות האמריקאית, הודיעה כי היא מבקשת לקלוט בוגרים מדיסיפלינות שונות. די־אי שו (DE Shaw), אחת מקרנות הגידור המוכרות בעולם, כבר הודיעה בעבר כי היא מעדיפה לא לגייס בוגרי מינהל עסקים, ואילו נסים טאלב, הסופר והמתמטיקאי (אשר אוחז ב־MBA), כתב בספרו "הברבור השחור" כי ברשותו עדויות לכך שהחשיבה האחידה של בוגרי מינהל עסקים מובילה אותם "להתרסק בשווקים הפיננסיים".
שפירא, אשר משמש גם נשיא אגודת ידידי אוניברסיטת תל אביב, מברך על השינוי. "מנהל טוב הוא לא טכנוקרט", הוא אומר. "זה לא אדם שיודע ליצור תשובות איך מגיעים מא' לב' בצורה היעילה ביותר. מנהל טוב הוא אדם חושב וגם בן תרבות שיכול לשוחח על מגוון רחב של נושאים". לדבריו, הביקורת שלו מתמקדת יותר בלימודי התואר הראשון ופחות בלימודי ה־MBA, אולם הוא מודה שעם כניסתו לתפקיד הסיר את הדרישה ללימודי ניהול בכל התפקידים בחברה.
אז בעצם אין תפקיד בסלקום שדורש לימודי MBA?
"למיטב ידיעתי, לא".
שפירא אינו רואה בלימודי ה־MBA חיסרון ("תלוי מה למד בתואר ראשון", הוא מסביר), אולם מינצברג מתמקד בחסרונות של בוגרי ה־MBA לעומת מוסמכים מפקולטות אחרות. לדבריו, מוסמכי מינהל עסקים בבתי הספר הנחשבים, אשר חוזרו על ידי בתי הספר ולאחר מכן על ידי מעסיקים פוטנציאליים, הם פשוט שחצנים.
"אין לי בעיה עם סטודנט שרוצה ללמוד קורס בשיווק או מימון, אבל יש לי בעיה עם זה שהוא יוצא מהלימודים וחושב שהוא מנהל־על", הוא מוסיף. לטענתו, בוגרי תוכניות ה־MBA במתכונתן הנוכחית אינם מקבלים שום ערך מוסף על פני בוגרים מתחומים אחרים - שאותם ניתן להכשיר בתוך תקופה קצרה לתפקיד - אולם הבוגרים שלהן בטוחים שהם יודעים הכל.
אם כך, האם תמליץ לחברות לשכור מוסמכים מתחומים אחרים על פני מוסמכי מינהל עסקים?
"ללא ספק".
"לנעול את כל התוכניות מאחורי סורג ובריח"
אם המוני אנשים צעירים מגיעים ללמוד קורסים שלא תמיד יש להם עניין ממשי בהם, ושאינם בהכרח מכשירים לעולם המעשה, עולה שאלה הבאה: האם בכלל האקדמיה היא שצריכה להכשיר מנהלים?
ספורטא אינו מוכן לתת תשובה נחרצת אך מסכים כי יש בעיה. "אקדמיה ועסקים הם שני עולמות בעלי מבנה שונה. אפילו המרצים בתוכניות האלה הם לא פאר היצירה מבחינה ניהולית. למרות זאת, האוניברסיטה מתיימרת לתת כלים לעולם העסקים, וכרגע יש פער בין היומרה לבין מה שקורה בפועל".
פרופ' ג'פרי פפר מאוניברסיטת סטנפורד רומז במאמרו מדצמבר 2004 ("בתי הספר למינהל עסקים - כמה לקחים מהניסיון האמריקאי") כי עד אשר בתי הספר למינהל עסקים לא יחדלו לנסות ולפעול כמו ארגונים עסקיים, לא תחדל הביקורת. "לא כל בתי הספר המקצועיים באוניברסיטה, דוגמת הנדסה או משפטים, מציגים את הלימודים כדרך להתעשר", הוא כתב, וקבע כי רק אם התוכניות הללו יחזרו לשורשים האקדמיים שלהן - למשל, פיתוח תוכניות לימודים ברמה גבוהה וביטול תפיסת הסטודנט כלקוח - תהיה להן זכות קיום.
מינצברג וקלינג מסכימים עם תפיסתו של פפר, הגורסת כי כיצור כלאיים (לא ממש אקדמיה, לא ממש עולם עסקים) אין לתוכניות למינהל עסקים זכות קיום. אולם להבדיל ממנו, הם אינם מאמינים בהדגשת הפן האקדמי אלא המעשי.
באוניברסיטאות שלהם הם מנסים ליישם תוכניות חדשניות אשר יבטלו את שינון דבריהם של מרצים חסרי ניסיון ניהולי (השניים מקדמים, כל אחד בנפרד, תוכניות לאנשי עסקים מנוסים אשר יונחו על ידי מרצים עם ניסיון עסקי, ובה יפתרו הסטודנטים בעיות מעולם המעשה), אולם הם עדיין מנסים ליצור שילוב שיאפשר לסטודנטים לפקוד את ספסלי האוניברסיטה. פרופ' רובינשטיין, לעומת זאת, חושב שזה בזבוז של זמן וכסף: "האלטרנטיבה היא אך ורק עבודה", הוא אומר. "טוב מאוד ייעשה אם מישהו יקום וינעל את כל תוכניות ה־MBA מאחורי סורג ובריח".
