פרשנותהידוק הסנקציות על רוסיה יכאיב מאוד גם למערב
פרשנות
הידוק הסנקציות על רוסיה יכאיב מאוד גם למערב
הסנקציות מתרכזות כעת בעיקר בבנקאות וביצוא הצבאי, והן לא אלה שיכאיבו באמת לרוסים. מה שיכאיב יותר לרוסיה עלול לחזור כבומרנג למערב: ממחירי הנפט דרך התלות בגז הרוסי ועד לחיטה ולמתכות. והאינפלציה הגבוהה ממילא עלולה לזנק עוד
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בחר היטב את הטיימינג למלחמה שלו, גם במישור הגיאופוליטי וגם במישור הכלכלי. הוא אמנם מסביר את ההחלטה לפלוש לאוקראינה בתסכולים שצברה רוסיה מאז סיום המלחמה הקרה, אבל ממנף דווקא את תהליך הגלובליזציה שעבר העולם ב־30 השנים שחלפו מאז, להגבלת תגובת הנגד של המערב. סיום המלחמה הקרה ותהליך הגלובליזציה הפכו שליחת כוחות צבאיים להילחם באזורים מרוחקים לאירוע כמעט בלתי אפשרי להצדקה מבחינת מנהיגי המערב. לראיה, הפעמים האחרונות שזה קרה היו בעקבות פלישת עיראק לכווית שהתרחשה בשלהי המלחמה הקרה, התפרקותה של יוגוסלביה בשנות התשעים ובהמשך באפגניסטן, וזאת רק לאחר שהיתה פגיעה באזרחי ארה"ב על אדמתם בפיגועי 11 בספטמבר.
כעת המצב שונה והמנהיגים מבינים שכל עוד אין פגיעה במדינת נאט"ו קשה להשיג לגיטימציה ציבורית פנימית לשיגור חיילים להילחם נגד הכוחות הרוסיים שמאיימים להרחיב את נוכחותם באירופה. בהיעדר רצון לצאת למלחמה פיזית המוצא שמדינות המערב נדחקו אליו הוא רק הכלכלי - סנקציות. אלא שגם כאן, תהליך הגלובליזציה הפך את האירוע למורכב הרבה יותר לנוכח הקשרים הענפים והסבוכים בין רוסיה לאירופה וארה"ב. המורכבות מתחדדת בעיקר לאור השבריריות של הכלכלה העולמית כולה לאחר שנתיים של קורונה, כאשר הצמיחה מחד עוד לא יציבה מספיק ומאידך האינפלציה כבר כאן ובעוצמות שלא נראתה עשורים ארוכים. הניסיון האמריקאי והאירופי להימנע מהטלת סנקציות קשות על רוסיה עד לפלישה בפועל מקורו בהבנה כי אלה יזניקו עוד יותר את המחירים במדינות שלהם ויובילו לחוסר שביעות רצון מן ההנהגה.
למעשה, מה שנראה כסוג של אופטימיות בוול סטריט עם העליות החדות שנרשמו בסוף השבוע קשור גם הוא לאינפלציה ופחות למלחמה עצמה. את המגמה החיובית בוול סטריט הובילה בעיקר האסכולה שמעריכה, קצת בהפוך על הפוך, שהטלת הסנקציות שעלולה לפגוע בפעילות הכלכלית תגרום ליו"ר הפד ג'רום פאוול לחשוב פעמיים על העלאת הריבית במרץ. לפני פרוץ המלחמה החלה להתקבע ההערכה כי לנוכח הקפיצה החדה באינפלציה, הפד יקפיץ את הריבית מיד ב־0.5% ולא ב־0.25% כמקובל לרוב.
הסנקציות מתרכזות כעת בעיקר במגזר הבנקאות והיצוא הצבאי, הן עדיין לא אלה שהכי מכאיבות לרוסיה. מה שיכאיב יותר לרוסיה אלה גם הנקודות שעלולות להכות את ארה”ב ואירופה בבטן הרכה שלהן.
נפט: האמריקאים מאוד לא אוהבים לראות דלק יקר בתחנות כי הם נוסעים המון וזה סעיף מרכזי בהוצאה השוטפת. ברגע שמחירי הנפט מתחילים לעלות והם כבר נגעו ברף של 100 דולר בימים האחרונים, הפופולריות של הנשיא יורדת. ערב הקורונה הגיעה ארה"ב לעצמאות אנרגטית בזכות תעשיית פצלי השמן שהתפתחה בה שהיתה יכולה לנטרל את ההשפעה, אלא שהשנתיים האחרונות של מחירי הנפט הנמוכים שירדו אל מתחת ל־30 דולר וגרמו לנפילת חלק מהחברות שהיו עמוסות בחוב, פגעו בה אנושות. עם הסתלקותו של דונלד טראמפ מהבית הלבן, ממשל ביידן מיקד את מאמציו באנרגיה הירוקה שעדיין לא מהווה תחליף לנפט. מעבר לכך, הלובי של חברות הנפט בארה"ב עדיין חזק מאוד ואלה תלויות בנפט הרוסי כי הן עצמן, כמו במקרה של SHELL ואקסון האמריקאית, מחזיקות בחברות הפקת גז ונפט ברוסיה.
האמריקאים מאוד לא אוהבים לראות דלק יקר בתחנות כי הם נוסעים המון וזה סעיף מרכזי בהוצאה השוטפת. ברגע שמחירי הנפט מתחילים לעלות, והם כבר נגעו ברף של 100 דולר בימים האחרונים, הפופולריות של הנשיא יורדת
גז: רבות דובר על התלות האירופית בגז הרוסי שאחראי על 40% מאספקתו ליבשת, ולכן רוסיה בחרה את החורף הקר להסלמה. מדינות הגוש הסובייטי לשעבר מסתמכות כמעט ב־100% על הגז הרוסי. ואילו מדינות מערב אירופה, במסגרת המאמצים לעבור לאנרגיה נקיה יותר וגם להפסיק להשתמש בתחנות כוח גרעיניות לייצור חשמל, רק הלכו והגדילו את התלות שלהן בגז. עוד מאז המשבר האוקראיני של 2014 שהסתיים בסיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה, ישנם חילוקי דעות בין ארה"ב לאירופה, כאשר הראשונה רגישה יותר לנפט ואילו השנייה לגז. האמריקאים מנסים לשכנע את האירופים שהם יפצו אותם על אובדן הגז הרוסי באמצעות אספקת גז נוזלי מארה"ב, שיש לה עתודות גדולות של גז, אלא שמדובר בתהליך יקר ואיטי ובסופו של דבר אונייה שלמה של גז נוזלי מארה"ב מספיקה ליום אחד של חימום בבתים של אזרחי בריטניה.
חיטה, מתכות ומחצבים: רוסיה ואוקראינה מספקות יחד שליש מהצריכה העולמית של חיטה, אבל יש גם מתכות והמחצבים שרוסיה היא יצואנית מרכזית שלהם. אלומיניום, נחושת, ניקל, פלדיום ועוד מתכות רבות יתדלקו עוד את האינפלציה במערב ואת מחירי הנדל"ן כי עליית מחירי המתכות מייקרת גם את עלויות הבנייה.
הפגיעה באורח החיים של שכבת הרוסים העשירים, לא רק האוליגרכים, היא כנראה בין המקורות הבודדים של כוח נגדי שיכול לאיים על פוטין ומעמדו. אלה התרגלו לראות בעצמם אזרחי העולם החופשי
מוצרי יוקרה: רוסיה מהווה משקל משמעותי לא רק בצד היצוא ממנה, אלא גם כיבואנית וצרכנית של מוצרי יוקרה. במהלך השיחות על רוחב ועומק הסנקציות חשפה כל מדינה את האינטרסים שלה ואת התלות בכסף הרוסי. איטליה מנסה להחריג את מוצרי היוקרה בניסיון להגן על גוצ'י, פרדה ודולצ'ה גבאנה החביבים על האוליגרכים, בבלגיה לא רוצים לוותר על רכישות היהלומים שלהם ולונדון, שמכונה ספק בצחוק ספק בצער לעתים "לונדונגראד", חשופה לפגיעה לא רק בנדל"ן יוקרה, אלא גם במסעדות וחנויות שכן היא אחד היעדים החביבים על עשירי רוסיה. הגרמנים מוכנים לשלם בינתיים בתעשיית הרכב, כנראה בעיקר משום שזה יפתור חלק מעיכובי האספקה לאזרחי אירופה, וכבר אתמול הודיעו היצרניות החביבות גם הן על האוליגרכים החל ממרצדס, אאודי, יגואר ולנד רובר שיפסיקו לייצא לרוסיה את תוצרתן.
מערכת סוויפט: מעל הכל מרחפת מערכת הסוויפט, שעד כה מי שלא עוסק בבנקאות לא היה מודע לקיומה. אלא שניתוקה של רוסיה ממערכת התשלומים הבין־בנקאית העולמית, יפגע לא רק בה. ניתוק הסוויפט ברוסיה אמנם יחתוך 5% מהתוצר המקומי, כך על פי הערכות במדינה עצמה, אך יפגע גם בפעילות הכלכלית באירופה שלא תקבל תשלום עבור מוצריה וברמה האסטרטגית יותר ייתן דחיפה למערכת התשלומים האלטרנטיבית שסין ורוסיה עמלות עליה בשנים האחרונות. מערכת כזאת, שתהיה מבוססת על רובל ויואן, תוביל לירידה דרמטית בשימוש בדולר ויורו כמטבע ולכן גם כאן זה עלול לחזור כבומרנג למדינות המערב.
החשש מגוש רוסי־סיני
וזה בדיוק העניין - לא רק סוויפט, אלא היבטים רבים בסנקציות רק יקרבו בין רוסיה לסין שכבר הלכו והעמיקו את שיתוף הפעולה האסטרטגי ביניהן. מי שביקר ברוסיה מאז 2014, לא יכול היה שלא להבחין ב"סיניזציה" של תעשיית התיירות והמסחר. המלונות מלאים בתיירים מסין, חנויות יוקרה שלמות הוקמו עבור התיירים מסין עם שלטים בסינית וזה כמובן רק הביטוי השטחי לעומק הקשר בין שתי המדינות. בשלב זה רק עוד לא לגמרי ברור אם הן רואות את עצמן כגוש נגדי אחד שיעמוד מול הגוש המערבי או שפוטין והנשיא שי ג'ינפינג הם סוכני כאוס מוחלט שרוצים להחזיר את העולם למבנה הרב־קוטבי הלא יציב. ואם חוזרים להתחלה, הרי שהגבלת התנועה של אזרחי רוסיה בעולם והיכולת שלהם לרכוש מוצרים מעבר לים, ולא רק של פוטין ומקורביו המיידיים, תהיה כנראה אחד מאמצעי הלחץ האפקטיביים יותר.
כפי שהראתה ההיסטוריה, הסנקציות הכלכליות של 2014 והפגיעה ברמת החיים של אזרחי רוסיה, לא פגעו במעמדו של הנשיא הרוסי. הוא יודע שעבור מרבית האוכלוסייה, בעיקר מחוץ לערים המרכזיות, יש תמיד נכונות להקרבה אם הרגש הלאומי מקבל חיזוק. אבל הפגיעה באורח החיים של שכבת הרוסים העשירים, לא רק האוליגרכים, היא כנראה בין המקורות הבודדים של כוח נגדי שיכול לאיים על פוטין ומעמדו. אלה התרגלו לראות בעצמם אזרחי העולם החופשי שרק מטעמי נוחות בסיס החיים שלהם ברוסיה כי רק שם יש מס הכנסה אחיד של פחות מ־20%. את הכסף הזה הם אוהבים לבזבז בבריטניה, איטליה, צרפת או ארה"ב. אין הרבה דברים שמפחידים אותם מאשר למצוא את עצמם שוב מאחורי מסך הברזל.
מרבים להשוות את פוטין להיטלר. אם כבר נכנסים לכך, אסור להתעלם מהמשקל של השפלת גרמניה בהסכם ורסאי לאחר מלחמת העולם הראשונה ועליית היטלר לשלטון. לסנקציות כלכליות יש גם "תופעות לוואי", כשהן חריפות מדי הן מובילות לתוצאה שנועדו למנוע - מלחמה של ממש. כך, ארה”ב ובריטניה הטילו סנקציות על יצוא נפט מיפן ותנועת ספינותיה – עד שזו תקפה את פרל הרבור והכניסה את ארה"ב למלחמת העולם השנייה.
