החזית הירוקהתיק האקלים הגדול בעולם מתנהל בהאג. האם ישראל צריכה לחשוש?
החזית הירוקה
תיק האקלים הגדול בעולם מתנהל בהאג. האם ישראל צריכה לחשוש?
האם מדינות ותאגידים מזהמים יישאו באחריות חוקית למשבר האקלים? בבית הדין הבינ"ל בהאג מתנהל כעת תיק הסביבה הגדול אי פעם, עם עדים מיותר מ־100 מדינות. הדו"ח שיגיש עשוי לחולל שינוי רדיקלי בפסיקה. בישראל, מסכימים משפטנים, נחוץ חוק יסוד שיעגן את זכויות האזרח לסביבה נקייה
בשבוע שעבר החל בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) להתכנס לדיונים תכופים. על הפרק: שמיעת עדויות מרחבי העולם של יותר מ־100 מדינות, ארגונים וחברות, לקראת גיבוש חוות דעת מייעצת באשר לאחריות המדינות על שינויי האקלים: אילו חובות חוקיות חלות עליהן כדי להילחם בשינויים? האם מדינות עם פליטות גבוהות צריכות לשאת באחריות לנזק שהן גרמו? האם מדינות צריכות לשמור על האקלים עבור הדורות הבאים? והאם התנהלותן בנוגע לשינויי האקלים מנוגדת לחוק זכויות האדם הבינלאומי? השאלות הללו, הניצבות במרכז הדיון, יקבלו מענה במסמך מיוחד שאף עשוי לשמש זרז לתביעות אקלים בכל העולם העולם, כולל בישראל.
לאחר שנים ארוכות של לחצים שהפעילו מדינות האיים באוקיינוס השקט והאטלנטי — הפגיעות ביותר לשינויי האקלים — העצרת הכללית של האו״ם ביקשה בשנה שעברה מבית הדין הבינלאומי לצדק חוות דעת בנוגע ל״חובות של מדינות ביחס לשינויי האקלים״. חוות הדעת של בית הדין לא מחייבות, והוא לא יכול לאכוף את החלטותיו. אולם בארגוני סביבה בעולם סבורים שאם ינקוט גישה מתקדמת ומונעת, בית המשפט עשוי לספק נשק נגד מדיניות אקלימית רופסת, ואף לאלץ מדינות להגביר את פעולותיהן לצמצום פליטות גזי החממה.
השנה הכי חמה - 2024 היא השנה החמה ביותר שנמדדה בכדור הארץ מעולם. לפי קופרניקוס, שירות שינויי האקלים של האיחוד האירופי, זו תהיה השנה הראשונה שבה עלתה הטמפרטורה הממוצעת ביותר מ־1.5 מעלות צלזיוס על הרמות הקדם־תעשייתיות, מה שמסמן הסלמה נוספת של משבר האקלים
במה שמסתמן כתיק המשפטי הגדול ביותר אי פעם של בית הדין הזה, כבר החלו להישמע עדויות: המדינות הפגיעות טוענות שאלו המזהמות צריכות לשאת באחריות משפטית. כך לדוגמה נציגי ונואטו — מדינת אי באוקיינוס השקט, אשר יזמה את הבקשה לחוות דעת מייעצת מבית הדין — אמרו בפתח הדיונים כי האחריות למשבר האקלים ״מוטלת על קומץ מדינות שניתן לזהות בקלות״.
אחת המדינות הראשונות שאליהן הופנתה אצבע מאשימה היא אוסטרליה. היועץ המשפטי הכללי של המדינה, סטיבן דונהיו, טען כי אמנות כמו הסכם האקלים של האו״ם הן ״הבסיס המחייב מדינות לפי החוק הבינלאומי״, וקרא לשופטים להסתפק בהן. אוסטרליה אף הוסיפה כי אינה מאמינה שלמדינות עם פליטות גבוהות, כדוגמתה, יש אחריות משפטית נוספת למנוע קטסטרופה אקלימית.
גם סין וסעודיה — המצטרפות לאוסטרליה ככלכלות דלקים מזהמים ובין פולטות גזי החממה הגרועות בעולם — טענו נגד הטלת אחריות משפטית לשינויי האקלים על מדינות.
המזהמים הגדולים בעולם רוצים להיצמד לסטטוס קוו הקיים, שבמסגרתו החובות המוטלות על מדינות הן וולונטריות בלבד, והן יכולות להצהיר עליהן, אך לא לקיימן בפועל.
דרוש צעד משמעותי
לעולם נחוצה מסגרת חזקה שמגדירה התחייבויות משפטיות בינלאומיות ברורות לפעולת אקלים
כך גורסת גם ארה"ב, שהיסטורית היא המזהמת המשמעותית ביותר בגזי חממה. בשבוע שעבר עוררה עליה זעם רב: בעת שוועידת האקלים העולמית בבאקו הסתיימה בכישלון מבלי להכניס להסכם שגובש בסופה אף אמירה הנוגעת לצמצום השימוש בדלקים המובילים למשבר אקלימי (פחם, נפט וגז) — טענה ארה״ב כי למדינות אין חובות חוקיות להפחית את פליטות הפחמן שלהן, וכי הסכמים לא מחייבים הם הדרך המשקפת באופן הטוב ביותר את מחויבות המדינות תחת החוק הבינלאומי.
פעילי אקלים וזכויות אדם הגיבו בזעם. בסניף האמריקאי של אוקספם טענו כי ״יש צורך חיוני שבית הדין בהאג ייתן דין וחשבון שידחף לפעולה קונקרטית כדי להבטיח צדק אקלימי".
אם בית הדין יבהיר משפטית שלמדינות יש חובות אקלים החורגות מהסכם האקלים העולמי הוולונטרי החלש, זה יהיה צעד משמעותי במשפט הבינלאומי: כך תתבסס מסגרת חזקה יותר של אחריות שמגדירה התחייבויות משפטיות בינלאומיות ברורות לפעולת אקלים. המסמך שינפק בית הדין עשוי לשמש כלי יעיל בתביעות אקלים נגד מדינות וחברות מזהמות.
מבחינה היסטורית, הרוב המכריע של תיקי האקלים הוגש נגד ממשלות, אולם לפי ניתוח של מכון Grantham לשינויי אקלים וסביבה בבית הספר לכלכלה ולמדע המדינה בלונדון שהתפרסם ביוני, גם התביעות נגד חברות עולות בחדות. כ־230 תביעות משפטיות אקלימיות נפתחו נגד תאגידים ואיגודי מסחר מאז 2015, כאשר יותר משני שלישים הוגשו מאז 2020. לפי האו״ם, המספר הכולל של תיקי שינויי אקלים בבתי המשפט יותר מהכפיל את עצמו מאז 2017 (מ־884 ב־2017 ל־2,180 ב־2022). שלוש הקטגוריות המשמעותיות: פיצויים בגין נזקי אקלים, טענות פרסום מטעות וחובות להפחתת פליטות.
חלק מהתיקים הסתיים בניצחון, וחלקם בהפסד צורם. כך לדוגמה בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע באפריל השנה כי שוויץ הפרה את סעיף 8 של האמנה האירופית לזכויות אדם, המבטיח את הזכות לכבוד לחיים פרטיים ומשפחתיים, בתגובה לתביעה של נשים מבוגרות שהתלוננו על כך שמחדלי הרשויות בשוויץ בכל הנוגע להתמודדות עם שינויי האקלים עשויים להזיק באופן חמור לבריאותן. מנגד, בנובמבר זכתה חברת דלקי המאובנים ״של״ בתיק משמעותי בבתי המשפט בהולנד, שביטלו פסיקה קודמת המחייבת אותה לצמצם את פליטת הפחמן שלה ב־45%, בהתאם להסכם פריז.
1 צפייה בגלריה
רכזת המחלקה המשפטית ב"אדם טבע ודין" עו"ד בר רוזוב. "חוק האקלים המוצע לא מחייב"
(צילום: באדיבות אדם טבע ודין)
לדברי ד״ר אורי שרון, מומחה למשפט וסביבה מאוניברסיטת בר־אילן, ״חוות דעת קודמות של בית הדין, כמו זו מ־1996 בנושא נשק גרעיני, השפיעו על דיונים גלובליים בכך שהגדירו עקרונות משפטיים ברורים בסוגיות קריטיות. אני סבור שחוות הדעת הצפויה בנושא האקלים עשויה להגדיר מחדש את מסגרת האחריות המשפטית של מדינות בנושא, ולהשפיע גם על החלטות מדיניות וגם על מערכת היחסים הבינלאומית. אם בית הדין יאמץ גישה נוקשה שתטיל חובות ברורות ומיידיות, דווקא גישה כזו עלולה להרתיע מדינות מרכזיות ולפגוע בשיתוף הפעולה הגלובלי. אולם גישה זהירה מדי עשויה להחמיץ את ההזדמנות לקדם את המאבק במשבר האקלים בצורה אפקטיבית".
שרון מוסיף כי ״גם אם חוות הדעת לא מחייבת, היא עשויה להשפיע באופן עמוק על מדיניות ועל מערכות חוק לאומיות. חוות דעת תקיפה של בית הדין הבינלאומי יכולה להניע ממשלות לנקוט צעדים מבעוד מועד כדי להימנע מתביעות".
ישראל מדדה מאחור
בתי המשפט בישראל מתקשים לרוב להיעתר לסעד נגד מפגע סביבתי והזכות לסביבה נקייה
האם גם ישראל תושפע מהפסיקה? לדברי שרון, "פסיקה מהותית של בית המשפט בהאג עשויה להעניק גם לבית המשפט בישראל רוח גבית מסוימת לפסוק באופן מחייב יותר״. אולם בהשוואה לעולם, ישראל נחשבת למדינה שמדדה מאחור, כשבתי המשפט מגיעים לפרש את הזכות לסביבה נקייה כזכות חוקתית המחייבת את הממשלות לפעול אקטיבית למניעת פגיעה אקלימית וסביבתית. ״בתי המשפט בישראל מתקשים לרוב להיעתר לסעד נגד מפגע סביבתי והזכות לסביבה נקייה נדחקת הצידה ללא הגנה מספקת. ופעמים רבות עומדת דווקא הגנה חוקתית לצד שכנגד — הגנה על קניינו של מפעל לדוגמה״, אומרת עו"ד בר רוזוב, רכזת המחלקה המשפטית בארגון אדם טבע ודין.
הפתרון לכך הוא חוק יסוד, שיאפשר לבתי המשפט להעדיף אינטרסים בריאותיים על פני אינטרסים אחרים. בישראל לא קיימת חקיקה המקבילה לזו הקיימת במדינות רבות, ובימים אלה מובא לאישור חוק אקלים חלש והצהרתי, שבמשרד המשפטים הבהירו כי לא ישמש עילה לתביעות אקלים.
באדם טבע ודין אספו דוגמאות מהעולם. כך, למשל, חוקות ברזיל, גרמניה, דרום אפריקה ופורטוגל קובעות כי ההגנה הראויה על הטבע ועל איכות הסביבה היא מתפקידי המדינה.
״בישראל אנחנו רחוקים מהכרה שכזו. הממשלה מתנערת מחובתה להגן על תושביה מפני סכנות המשבר ועושה כל שביכולתה כדי שחוק האקלים שמונח בימים אלו על שולחן הכנסת יהיה בלתי מחייב", אומרת רוזוב. ״הכרעה לטובת העותרים בהאג תיצור מציאות משפטית חדשה ודרמטית, גם אם לא מחייבת ישירות את ישראל. תקוותנו כי התקדים יהווה בסיס לפסיקה פרוגרסיבית בבתי המשפט בישראל אשר יקבעו כי על הממשלה להפסיק להתנער מחובתה להגן עלינו מפני סכנות משבר האקלים".
