פרשנותהחשש של הכלכלנים: ריבית של 2% או 3% לא תספיק לשבור את האינפלציה
פרשנות
החשש של הכלכלנים: ריבית של 2% או 3% לא תספיק לשבור את האינפלציה
יותר כלכלנים מזהירים כי שיעור ריבית של 2%-3% עלול להתברר בקרוב כלא מספיק וכי הריביות הניטרליות החדשות – הריביות בהן בנקים מרכזיים יצליחו "לשבור" את האינפלציה - הן סביב 4%-5%. רמות כאלה של ריבית עלולות להביא למיתון, קריסת חברות ומשברים פיננסיים
1. כאשר היה נראה כי האינפלציה נכנסת למסלול של התמתנות, האמריקאים חוו אתמול (ו') שוב זעזוע: בניגוד לציפיות, היא עלתה לרמה שנתית של 8.6% - השיעור הגבוה שנרשם מאז 1981 - וגם שברה שיא חדש, אחרי שבחודש שעבר היא ירדה במקצת.
רבים סברו כי השיא שנרשם במרץ 2022 היה ה־שיא של הסיבוב הנוכחי, וכי הצמצום המוניטרי על ידי הבנק הפדרלי המרכזי (הפד), שבא לידי ביטוי בהפסקת רכישות האג"ח, ובעיקר בהתחלת העלאת הריבית, יכה בה חזק ולא ייתן לה להרים שוב את הראש. אלא שהאינפלציה הנוכחית, ששבה אחרי עשור, הוכיחה עד כמה היא ערמומית, מפתיעה, מתעתעת, עקשנית ומושרשת. לכן, גם הזעזוע: בניגוד מוחלט לציפיות, היא שוב הוכיחה כי לא הולכת לשום מקום.
2. אלא שזו רק ההתחלה של המסקנות הפסימיות שעולות מדו"ח האינפלציה של הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה בארצות הברית. המספר 8.6% - שהוא קשה לעיכול כאשר נזכרים כי יציבות המחירים בעיני אמריקאים היא עלייה של 2% - הוא לא סוף פסוק. יש מספר עוד יותר מטריד: 6%. זה שיעור "אינפלציית הליבה" - האינפלציה ללא אנרגיה ומזון. המשמעות של הנתון הזה היא כי 70% מהאינפלציה האמריקאית לא קשורים למשבר סחורות (קומודיטיס).
זה מסר קשה. כי הרי הנרטיב שאנו שומעים בתקופה האחרונה הוא כי בסופו של דבר האינפלציה היא תוצר של מחסור גז ונפט שהתחיל בקורונה והחריף משמעותית בגלל מלחמת אוקראינה. אותו נרטיב מושמע גם לגבי מזון, שכן רוסיה ואוקראינה הן שתי היצרניות והיצואניות הגדולות של חיטה, תירס ושמן לבישול. כמובן שיש לזעזועי היצע השפעה - אבל הם רחוקים מאוד מלהסביר את כל התופעה. הם מסבירים רק כשליש ממנה.
3. הבעיה השלישית שעולה מהנתונים המטרידים סביב הכלכלה הגדולה בעולם היא כי האינפלציה נדבקה גם לצד השירותים. הרי בתקופה האחרונה אותו נרטיב דיבר על "אינפלציה של מוצרים" כאשר אנו רואים כי עליית אינפלציית השירותים (ללא אנרגיה) כבר חצתה את ה־5%.
בארצות הברית מוטרדים מאוד מהזינוק במחירי השכירות שקפצו בכ־5.5% בקצב שנתי. כאשר האינפלציה מגיעה לשירותים, אז כבר הרבה יותר קשה להוריד אותה. הסעיפים האלו מתנהגים שונה מהסחורות שאחרי עלייה חדה יש ירידה חדה אשר משתקפת מידית במדד.
יש מספר עוד יותר מטריד: 6%. זה שיעור "אינפלציית הליבה" - האינפלציה ללא אנרגיה ומזון. המשמעות של הנתון הזה היא כי 70% מהאינפלציה האמריקאית לא קשורים למשבר סחורות
כאשר האינפלציה תופסת את השירותים, אז הריסון קשה יותר, בעיקר כי אינפלציה היא לרוב עניין של ציפיות, וכעת הרבה יותר קשה ליו"ר הפד ג'רום פאוול ולנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן לשכנע את האמריקאים כי אחרי ששיבוש שרשראות האספקה יסתדר קצת והמלחמה באוקראינה תשקוט - המחירים יירדו. הרי השירותים, לפי הגדרה, הם בלתי סחירים.
4. באופן תמוה הקפיצה הבלתי צפויה של האינפלציה מתרחשת בעיצומו של תהליך צמצום מוניטרי אגרסיבי מאוד והעלאות ריבית, דבר שמעלה שתי תהיות פסימיות מאוד. הראשונה היא כי באינפלציה כמו זו שאנו חווים לבנקים מרכזיים אין הרבה מה לעשות שכן מדובר בבעיה בצד ה"היצע". כלומר אם הפד ימשיך להעלות את הריבית, הדלק לא יירד ומחיר החיטה לא יפחת. זו אמירה קצת קיצונית שכן ייקור הכסף - זו המשמעות של צמצום מוניטרי, הקטנת כמות הכסף וייקורו - אכן מוריד ביקושים ולכן הוא לפחות מצמצם את הפער בין ביקושים להיצע ובכך מוריד מהלחץ לעליית המחירים.
ההסבר הזה פחות תקף גם לכלכלות כמו האמריקאית והישראלית - בהן יש צמיחה גבוהה יחסית, שוקי העבודה "הדוקים" מאוד וערמות של מזומנים שיכולים להפוך בתוך שנייה לביקוש ממומש. מה שכן ניתן לקבוע כי במשבר הזה ההשפעה של בנקים מרכזיים - שהם עצמאיים ופחות קשורים לתהליכים ומחזורים פוליטיים - פחותה מזו של משברים "רגילים" כמו זה שראינו ב־2009-2008.
5. הטענה השנייה, וזו באמת טענה מטרידה, היא כי בנקים מרכזיים מעלים ריבית בצדק, אך הריביות הניטרליות שמבטיחות כי משק צומח בקצב נאה מגיע לאינפלציה "סבירה" (סביב 2%-3%) עומדות על 2%-3% - ריביות שצפויות להגיע לפי הקצב הנוכחי בשנה הבאה או ב־2024 לכל המאוחר. אז, הסיפור של האינפלציה יהיה מאחורינו וייזכר כאפיזודה חולפת. אלא שיותר כלכלנים מזהירים כי שיעור ריבית זה עלול להתברר בקרוב כלא מספיק וכי הריביות הניטרליות החדשות – הריביות בהן בנקים מרכזיים יצליחו "לשבור" את האינפלציה - הן סביב 4%-5%. וזה כבר סיפור אחר. כי הכלכלה העולמית הסתגלה לריביות נומינליות אפסיות. השינוי למציאות כלכלית עם ריביות גבוהות עלול להביא למיתון, קריסת חברות ומשברים פיננסיים.
בהקשר הזה אף שאין מדובר בכלכלה מייצגת, כדאי להסתכל על מה שהתרחש בברזיל. הבנק המרכזי הברזילאי החל בהעלאת ריבית עוד במחצית 2020 כשהריבית עמדה אז על 2%. לפני חודש הריבית הועלתה שוב ב־1% לרמה של כ־13% - כ־11% בתוך שנתיים. ברזיל, מעצמה אנרגטית וגם יצואנית מזון, כמעט ולא סבלה מפיחות חריף עד כה. אך האינפלציה בברזיל כעת היא סביב 12% לעומת 8.35% לפני שנה וכ־2% לפני שנתיים.
