מיזמי הקליימטק פורחים, אולם כך גם הזיהום
מיזמי הקליימטק פורחים, אולם כך גם הזיהום
בעולם חולמים להילחם במשבר האקלים באמצעות טכנולוגיות קליימטק עתידניות. קרנות ההון סיכון נכנסו למרוץ חימוש ושופכות מיליארדים על סטארט־אפים, גם כאלה שמפתחים טכנולוגיות לא מוכחות ואפילו מגבירות זיהום. בינתיים ישראל מצהירה שתוביל את התחום, אך משתרכת הרחק מאחורי המדינות המתקדמות
בכל שנה מתכנסים מנהיגי כ־200 מדינות לפסגת אקלים עולמית, במטרה לתאם צעדים משותפים למאבק במשבר האקולוגי. בשנים האחרונות, מדינות רבות מגדירות יעד שאפתני במטרה ליישר קו עם אזהרות המדענים: הן מבטיחות כי יאפסו את פליטות גזי החממה שלהן עד אמצע המאה ה־21, במטרה להגביל את ההתחממות הגלובלית, ולמנוע את ההשלכות ההרסניות שלשינויי האקלים: גלי חום, שריפות וסופות, הכחדת בעלי חיים ועליית גובה פני הים.
יותר מ־70 מדינות, לרבות סין, האיחוד האירופי וארה״ב, כבר הצטרפו למהלך, שבשנתיים האחרונות תופס תאוצה, וזמן קצר לפני ועידת האקלים שנערכה ב־2021 בגלאזגו, גם ישראל הודיעה במפתיע שתיישר קו עם המדינות המפותחות בתחום. אולם חלק מאותן הצהרות, מלוות בכוכבית. פקידי ממשלה בכירים שהשתתפו בוועידות האקלים האחרונות, מסבירים שמרבית המדינות שהציבו את היעד השאפתני, כלל לא יודעות איך להשיגו, ומניחות ש־50% מהפחתת הפליטות תסתמך על טכנולוגיות שטרם הומצאו או שנמצאות בשלבי פיתוח מוקדמים. "לכן, החלטנו לאמץ את היעד הזה גם בישראל. וכמו כולם, גם אנחנו לא יודעים איך להשיג אותו״, אמר בכיר אחד.
ההצהרות האקלימיות הללו אותתו לשוק הפרטי, ושלחו אותו למעין "מרוץ חימוש" של טכנולוגיות אקלים חדשות. סטארט־אפים בתחום הפכו פופולריים יותר ויותר להשקעה בקרב קרנות הון סיכון, וגם מדינות רבות ברחבי העולם הגדילו את המימון למחקר ופיתוח בתחום. אלא שבזמן שהזירה מתפתחת, חוקרים ומומחים מזהירים: פוליטיקאים נאחזים בתקוות לטכנולוגיות שטרם פותחו, כדי להתמודד עם בעיות שלהן יש פתרונות זמינים כבר היום. עד שטכנולוגיות חדשות יהיו זמינות ויעבדו בצורה טובה ובמחיר סביר, זה יכול להיות מאוחר מדי, מה שעלול להוביל לאסון אקלים מתמשך.
מחקר של פרופ׳ ג׳ייקוב מוסקונה מאוניברסיטת הרווארד, שפורסם באוקטובר שנה שעברה ברבעון Journal of Economics, מצביע על המורכבות שבדבר, ועל כך שהציפיות שטכנולוגיות חדשות ימתנו את ההשלכות הכלכליות של שינויי האקלים, לא עולה בקנה אחד עם הנתונים הקיימים. בענף החקלאות, שנבדק במחקר, חדשנות קיזזה 20% מההפסדים הפוטנציאליים בערך הקרקע החקלאית בארה"ב עקב מגמות אקלים מזיקות מאז 1960, ויכולה לקזז 13% מהנזק החזוי עד 2100. גם אם מדובר בהישג חשוב - הוא אינו מתקרב לתקוות שתולה האנושות בחזית הטכנולוגית.
לפי מחקר של חוקרים מאוניברסיטת לנקסטר הבריטית שפורסם לפני כשנתיים, הסתמכות יתר על הבטחות של טכנולוגיה חדשה לפתרון שינויי אקלים רק מעכבת פתרונות קיימים. לפי החוקרים, "במשך 40 שנה, פעולת האקלים התעכבה על ידי הבטחות טכנולוגיות. הבטחות עכשוויות מסוכנות באותה מידה״. מאמרם מתאר היסטוריה של הבטחות טכנולוגיות, שייצרו ציפייה לאפשרויות שיהפכו זמינות בעתיד, ובכך איפשרו מדיניות של הימנעות, הסתייגות ופעולה לא מספקת בהתמודדות עם שינויי האקלים. גם המחיר הכלכלי של מדיניות כזו עלול להיות כבד: לפי דוח של דלוייט שפורסם לאחרונה, חוסר מעש בשינויי האקלים עלול לעלות לכלכלת העולם 178 טריליון דולר עד 2070, כ־7.6% בתמ״ג.
ההנחה שלפיה חדשנות תפתור הכל ותספק לנו עולם טוב ומתקדם יותר עם איכות ורמת חיים גבוהה, נתקלת במציאות המתקדמת במהירות, מבלי להמתין לאיש. לפי הדו"ח האחרון של פאנל המדענים הבין־ממשלתי של האו״ם (IPCC) אינספור השפעות של שינויי אקלים כבר הפכו בלתי הפיכות, בשל הנזק שגרמה האנושות למערכות כדור הארץ. חוקרים מצביעים על כך שאם נמשיך בעסקים כרגיל, נלך לקראת תרחיש התחממות של 3 מעלות צלזיוס מהרגע שהתחילו למדוד, הרבה מעל סף ה־1.5 מעלות, שעם חצייתן תעלה משמעותית ההסתברות לאירועי אקלים קיצוניים, ממושכים ורבים יותר - ולמחיר כבד בחיי אדם ובכלכלה.
למרות היעדים היפים שהציבו הממשלות לאמצע המאה, לפי האו״ם, תוכניות האקלים הלאומיות הנוכחיות - עבור 193 המדינות החתומות על הסכם פריז ביחד - יובילו לעלייה ניכרת של כמעט 11% בפליטת גזי החממה העולמית עד 2030, בהשוואה ל־2010. כדי להתמודד עם גודל האתגר על האנושות לקצץ בעשור הנוכחי 45% מפליטות גזי החממה שלה, בעיקר באמצעות הפחתה דרסטית של השימוש בפחם, נפט ובגז - הגורמים העיקריים התורמים ליצירת משבר האקלים.
אם ביל גייטס אמר שהאנושות צריכה להשקיע ממון רב בטכנולוגיות "פלא", חוקר האקלים מארק ג'ייקובסון מאוניברסיטת סטנפורד טוען בספר חדש שאנרגיית שמש ורוח יכולה לספק כבר היום 100% מהאנרגיה הנדרשת, והתעסקות יתר בטכנולוגיות אחרות דוגמת לכידת ואחסון פחמן, דלק ביולוגי, וטכנולוגיות גרעיניות חדשות - היא בזבוז זמן יקר, עד כדי הסחת דעת מסוכנת. לפי ג׳ייקובסון, 95% מהטכנולוגיות הנדרשות לפתרונות כבר קיימות, בעוד שה־5% הנותרים מיועדים למטוסים ואוניות למרחקים ארוכים, עבורם מפתחים כיום תאי דלק המונעים במימן.
מעבר לכך דו"חות ומחקרים מצביעים על כך שכיום ההשקעות בתחום אינן מנותבות באופן אופטימלי לתחומים החשובים ביותר להפחתת הפליטות. מרבית ההשקעות מנותבות לא לפיתוח טכנולוגיות קיימות שהוכחו כעובדות, אלא לטכנולוגיות שבחלקן יאפשרו להמשיך ולקיים את ענפי הנפט, הפחם והגז עתירי הפליטות.
בזמן שמגזר ההייטק חווה קשיים, פיטורים וירידה בגיוסים, דווקא ההשקעות בתחום הקליימטק נותרו יציבות, ואף צמחו. השקעות ההון סיכון בטכנולוגיות אקלים עלו ב־2022 ב-89% בהשוואה ל-2021 לפי HolonIQ, עם יותר מ־70 מיליארד דולר שהושקעו מינואר עד דצמבר. לפי פירמת הייעוץ pwc, מימון טכנולוגיות אקלים ייצג יותר מרבע מכל דולר סיכון שהושקע ב־2022, אך לא כל ההשקעות מנותבות לאפיקים הנדרשים ביותר עבור הפחתת פליטות משמעותית. רק כ-50% מההשקעות זורמות למגזרים שאחראיים ל-85% מהפליטות, וחלק נכבד מהן מנותבות לטכנולוגיות דוגמת לכידת פליטות מהאוויר, שלא הוכיחו היתכנות. טכנולוגיות להפחתת בזבוז מזון או טכנולוגיות חדשות של אנרגיה סולארית (להן פוטנציאל גבוה ומוכח) נותרו בחסר.
אך בבחינה של שנים, סטארט־אפים רבים לא מצליחים לשרוד, ושקרנות ההון סיכון פועלות במודלים שאינם מתאימים לזירת הקליימטק הדורשת השקעות מו״פ ארוכות טווח, ללא ציפייה לרווח מהיר. ״צמיחה היא לא המטרה. אנחנו צריכים שהזירה תצמח באופן בריא, וזה לא מה שקורה היום״, אומרת מוריאל לוטן מנכ"לית חברת הפיתוח עסקי Mile Ventures, ויזמית שותפה ביוזמת Climate 180. ״יש בעיות מידיות, שדווקא כסף של הון מתאים לפתרונות שלהם בעזרת צוותים שיודעים איך לחדור לשוק. הבעיה היא שחסרים בקרנות מומחים שיכולים לעשות בדיקות נאותות לתחום. בארה״ב ובאירופה תוכניות ממשלתיות מזרימות כסף לזירה, וסטארט־אפים צצים כפטריות אחרי הגשם. הם מוצאים בעיות ׳על הדרך׳, מתוך ההייפ. זה עושה רעש למשקיעים ולשוק, ומנתב כסף חיוני למיזמים שלא תמיד יש בהם צורך. לפתרונות הבאמת טובים שיש להם סיכוי להצליח - יותר קשה לבלוט. זה לא משחק של ׳כמה שיותר פתרונות יותר טוב׳. כדי שהתחום יפרח, אנחנו צריכים מודלים חדשים, שתואמים לאתגרים של היום ולא רק של הון סיכון. למשל, השקעות של תאגידים גדולים שיודעים לשים כסף לזמן ארוך. אם רוצים תוצאות מהירות אז נראה רק עוד רעש ועוד פתרונות מאותו סוג שלא מביאים לשינוי משמעותי״.
ומה קורה בישראל? ההשקעות ב־2022 פחתו, אך נתח השוק באקוסיסטם צמח. הממשלה היוצאת סימנה את תחום הקליימטק כדגל, ובכהונתו כראש הממשלה, הבטיח נפתלי בנט לעולם כי ישראל תהפוך להאב אקלימי שממנו יצמחו הטכנולוגיות שיסייעו לעולם כולו להפחית פליטות. לעת עתה, המשקיעים לא נוהרים, ובישראל אף לא משקיעות קרנות בינלאומיות משמעותיות בתחום. על פי SNC ומכון המחקר SNPI, שנת 2022 היתה השנייה הטובה ביותר עבור הקליימטק הישראלי מאז 2019, עם חברות שגייסו כמעט 1.5 מיליארד דולר ב־139 סבבים, בזמן שההשקעות בהייטק ככלל ירדו ב־27% ב־2022 בהשוואה ל־2021.
גם רשות החדשנות, השקיעה פחות בסטארט־אפים בתחום בשנתיים האחרונות, הן במספר החברות והן בהיקף ההשקעה, בשל הקושי למצוא חברות בשלות דיין בזירה המקומית. האתגר על כתפי הרשות גדול: בשנה שעברה החליטה הממשלה להשקיע 3 מיליארד שקל בקידום חדשנות באקלים עד 2026, אך לא הקצתה שקל תוספת אחד לרשות, והותירה את היישום בפועל של התוכנית לתקציב המדינה הקרוב, תחת הממשלה החדשה.
במשרד האוצר מסבירים כי ההחלטה האם ליישם כעת את התוכנית, היא בידי משרדי הממשלה עצמם, לפי סדר העדיפויות בתקציב הקיים. בניגוד לעולם, בישראל אף אין תוכנית ממשלתית מתוקצבת להאצה של מעבר לכלכלה מאופסת פחמן.
התוכנית הממשלתית, בין היתר, תלויה ביכולת לאתר סטארט־אפים בשלים ולספק להם תשתית לניסוי והטמעה של טכנולוגיה. ישראל אינה מעצמת קליימטק, ולתחום אין את תשתיות הצמיחה מהן נהנים יזמים בתחום הסייבר, למשל. הדרך להשגת המטרות עלולה להיות עוד ארוכה, ותדרוש השקעות ממשלתיות גבוהות במחקר ופיתוח, הבסיס לטכנולוגיות האקלים.
דרור בין, מנכ״ל רשות החדשנות, מאמין כי לישראל יש הזדמנות גדולה בכל זאת לזרוח בזירה העולמית. לדבריו, ״הרבה מאוד מהפתרונות יבואו מאלקטרוניקה ותוכנה, ואלו עולמות שישראל חזקה בהם מאוד. אם נדע להסיט את היזמים והעובדים האלו להתמודד עם בעיות אקלים, אז יש כאן נכס שאפשר למנף. לדעתי גם נראה שיפור באיכות הפרויקטים. לפני שבע שנים לא היתה בישראל חברת פודטק אחת והיום הוא פורח. אנחנו מקווים שזה יקרה גם במיזמים שקשורים באקלים״.
אחד החסמים העיקריים שמזהה בין בישראל, הוא ברגע שמתרחש אחרי השקעות רשות החדשנות, בשלבים המוקדמים, שקריטיים להתפתחות מיזמים חדשים. ״החסם העיקרי שדורש טיפול הוא משקיעים מתמחים: להשקיע בטכנולוגיות אנרגיה זה לא כמו סייבר. בסייבר ההצלחה או הכישלון מגיעים בתוך שנתיים־שלוש. באנרגיה, שבע שנים זה המסלול הקצר. יש כאן 15 שנה שבהם אתה צריך להשקיע כסף. זה מודל אחר של השקעה, שדורש אורך נשימה".
בין מוסיף כי "אין היום מספיק משקיעים מתמחים בישראל בתחומים האלו, למרות ההזדמנות אדירה. נפגשתי עם קרנות משקיעות בתחומי אקלים שמשקיעות בארה״ב ובאירופה, כדי לעניין אותן לפתוח כאן פעילות. יש עניין, וישראל על הרדאר שלהן בשנה האחרונה. אבל אם אנחנו נשקיע בשלבים המוקדמים ולא יהיה מי שייקח את החברות האלו לשלב הבא - הן לא יישרדו. אנחנו בודקים איזה כלים נוכל להפעיל כדי להביא את המשקיעים האלו לפה. ללא קהילת משקיעים, לא יתפתח כאן מה שאנחנו מצפים לו״.
